קל לכחלון להוריד מסים, קשה לשפר שירותים לציבור

בראיון שנתן שר האוצר משה כחלון לתקשורת ביום שבת האחרון הוא טען שמקור העודף בגביית המסים הוא הציבור ולכן “אנחנו צריכים להחזיר את הכסף לציבור”. לרגע היה אפשר לדמיין את שר האוצר כרובין הוד מקומי שמחזיר לכולנו כסף שהשריף הרשע (רשות המסים?) גבה, אלא שהתמונה היא לא שחור או לבן וראוי להתייחס אליה בהתאם.

מה שהביא את כחלון לדבר על הפחתת המסים הוא שוב עודף בגביית המסים — הפעם מדובר בעודף גבייה של 8.8 מיליארד שקל ב־2016, לאחר ששנה קודם גבתה המדינה 9 מיליארד שקל יותר משצפתה.

הכסף הזה שנגבה לא נגבה בטעות, הוא נגבה מתוך מדיניות הקובעת כמה מס אנחנו צריכים לשלם על כל דבר שאנחנו עושים או קונים. אם זה 17% מע"מ על חולצה שקנינו ואם זה 50% על השכר שלנו אם הוא גבוה מ־41 אלף שקל בחודש. את הכסף הזה אמורה הממשלה לקחת מאיתנו ולעשות איתו משהו בשבילנו. זה די בסיסי. בדיוק כמו שוועד בית ייקח מכל דייר קצת כסף ויבנה מעלית במקום שכל אחד יבנה לעצמו, כך גם הטנק שקונים עם הכסף של כולנו, או הכיתה שבונים מהכסף של כולנו אמורים להיות יעילים יותר מהאפשרות שכל אדם ימגן את ביתו ללא הכרה או ילמד את ילדיו בבית.

גובים פחות, נותנים פחות

השאלה כמובן היא האם המדינה גובה יותר מדי מס ולכן צריכה להחזיר או לא. רק ביום שני שעבר נגידת בנק ישראל קרנית פלוג דיברה על הצורך להעלות מסים וחמישה ימים אחרי זה אמר כחלון את ההפך. תשלומי המסים בארץ עמדו ב־2015 על 30.8% מהתוצר. הממוצע במדינות ה־OECD עמד באותה השנה על 34.4%. הנתון הזה הוא אינדיקציה לנטל המס - כמה מס אנחנו משלמים ביחס לכמה אנחנו מייצרים יחד. בישראל ביחס למדינות ה־OECD נטל המס נמוך.

הצד השני של המשוואה הוא כמה הממשלה מוציאה על האזרחים. באופן טבעי, מאחר וממשלת ישראל גובה יחסית פחות מסים מבמדינות אחרות, היא גם מוציאה על האזרחים פחות. שיעור ההוצאה הציבורית מהתוצר בישראל עמד ב־2015 על 38.1% בזמן שהממוצע במדינות ה־OECD עמד על 44.7%. צריך לזכור שהוצאות הביטחון של ישראל גבוהות יחסית לשאר העולם. כשמנקים את ההוצאות הביטחוניות ונשארים עם ההוצאות האזרחיות בלבד, עומדת ההוצאה הממשלתית על 29.8% מהתוצר לעומת 41.4% במדינות ה־OECD.

כאשר מסתכלים רק על הוצאות חברתיות, כלומר הכסף שהמדינה משקיעה בשירותי הבריאות, הרווחה, שוק העבודה וקצבאות, מגלים שהממשלה בישראל מוציאה עליהם 16.2% מהתוצר בזמן שהממוצע במדינות ה־OECD עומד על 21.2%. השורה התחתונה של כל המספרים האלה היא שהממשלה בישראל גובה פחות, נותנת פחות ובגלל הוצאות הביטחון הגבוהות של ישראל היא אפילו נותנת הרבה פחות.

מימין: כחלון ופלוג. חלוקים האם להגדיל או להקטין את נטל המסים | צילום: אלכס קולומויסקי, עמית שעל

דור העתיד ישלם את החשבון

כולנו נשמח לשלם פחות מסים, אבל צריך להביא בחשבון דבר נוסף - כשמחזירים מסים, החזקים מקבלים יותר כי מלכתחילה הם אלו ששילמו יותר. זה נכון גם לגבי מס הכנסה (שחלק גדול מהמדינה לא משלם כי הוא לא מגיע לתקרת המס המינימלית), זה נכון לגבי מס החברות (עסקים ללא רווח לא משלמים) וזה נכון לגבי מע"מ, כי עשירים צורכים יותר ולכן משלמים יותר.

בינתיים הממשלה הנוכחית רק הורידה את המסים והעלתה את ההוצאה הציבורית על חשבון יעד הגירעון, דבר שאמור להגדיל את החוב הלאומי. אמנם בשנה שעברה ירד יחס החוב־תוצר, אך הסיבה לכך היתה כי בפועל הממשלה פעלה ללא תקציב ולכן משרדי הממשלה היו מוגבלים בהוצאות שלהם. גם השנה צפוי לרדת יחס החוב־תוצר אך הסיבה לכך היא עודפי הגבייה. שמירה על יעד גרעון גבוה יחסית של 2.9% במקום הפחתה מדורגת כפי שקבע מתווה הגרעון המקורי והחריגה בהוצאות יביא בסופו של דבר לכך שהילדים שלנו ישלמו בעתיד על ההוצאות הנוספות שלנו היום. אולי, רק אולי, עדיף שאנחנו נשלם עליהן בעצמנו. במיוחד שנתוני המאקרו היום חיוביים: הצמיחה גבוהה יחסית והאבטלה נמוכה. לכאורה זהו בדיוק הזמן להעלות מסים (או לפחות לא להוריד אותם) כדי שבמקרה ויהיה לדוגמה משבר או מבצע צבאי, תהיה לממשלה כרית ביטחון.

בהקשר הזה חשוב להגיד, נטל המס בישראל אמנם נמוך בהסתכלות כוללת, אך מס ההכנסה גבוה יחסית לעולם. בעיקר לבעלי הכנסות גבוהות ובעיקר בתקרת המס המקסימלית של 50% שהיא ככל הנראה המקסימום שניתן לגבות.

המע"מ אמנם יחסית לא גבוה אך מאחר שלמעט מספר פטורים הוא אחיד (מה שעומד לזכותה של ישראל בכל סקירת מס עולמית), ההכנסות ממע"מ די גבוהות. כך שאם רוצים להוריד משהו, זה או מע"מ או מס הכנסה לבעלי הכנסות גבוהות.

אחרי שאמרנו את כל זה, כשמביאים בחשבון את מה שהממשלה עושה עם הכסף של כולנו, אולי באמת עדיף שנשמור אותו אצלנו. כשהכסף הולך למימון הגחמות של הח”כים או של האינטרסים של קבוצות כוח המחזיקות את הקואליציה בחיים במקום להשקיע במשק ולדאוג לצמיחה, אולי אנחנו אלו שנעשה בו שימוש טוב יותר.