צילום: שאטרסטוק
קפיטליזם 3.0
חוקים לשילוב אנשים עם מוגבלויות יש, הגיע הזמן לאכוף אותם
הדרכים לסייע לאנשים עם מוגבלות להשתלב בשוק העבודה הן ברורות ופשוטות: לאכוף את החוקים המחייבים להעסיק אנשים מאוכלוסייה זו; להחיל שקיפות על החברות הציבוריות ולחייב אותן לדווח בנושא זה; ולייצר מנגנוני הוקרה לעסקים הפועלים לשילובם. כתבה אחרונה בסדרה
בדיקת "כלכליסט" מהשבועות האחרונים העלתה כי הדרך לשילובם של אנשים עם מוגבלויות בשוק העבודה עוד ארוכה, החל בהתעלמות מצו הרחבה הדורש מהחברות הגדולות במשק להעסיק אנשים הנמנים עם אוכלוסייה זו וכלה במנגנון קצבאות שמעודד אותם להישאר בבית. בכתבה אחרונה בסדרה יוצעו הדרכים לגרום לכמה שיותר מעסיקים לקלוט לשורותיהם עובדים עם מוגבלות.
קראו עוד בכלכליסט
תתחילו לאכוף
האכיפה בנושא העסקת אנשים עם מוגבלות בישראל אינה קיימת. אף שקיים בישראל צו הרחבה שמחייב כל מעסיק בשוק הפרטי עם יותר מ־100 עובדים להגיע להעסקה של 3% עובדים עם מוגבלות, ואף, כפי שנחשף ב"כלכליסט", חברות ענק כמו טבע ואינטל כלל אינן יודעות אם הן עומדות באותו צו הרחבה או לא — מעולם לא ננקטה פעולת אכיפה נגד עסק בישראל. מי שאחראים על אכיפת הצו הם העובדים עצמם, שיכולים לתבוע את החברות, או ההסתדרות, שנכון להיום לא מעוניינת להפעיל את כלי האכיפה שברשותה, ומאמינה כי יש לנקוט לטווח הקרוב בגישה חיובית כלפי מעסקים שאמנם לא עומדים בצו ההרחבה, אך מעוניינים לשלב עובדים עם מוגבלות.
אבל עוד לפני המגזר הפרטי, מה בנוגע למעסיקי המגזר הציבורי? הרגולציה על המגזר הזה חדשה למדי, ו־2017 תהיה שנה הקרובה תהיה שנת המבחן לאכיפתה. ב־1 בינואר נכנס לתוקף התיקון לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, שאמור להבטיח שבעוד חמש שנים 5% מעובדי המגזר הציבורי כולו, כלומר משרדי ממשלה, רשויות מקומיות וחברות ממשלתיות, יהיו אנשים עם מוגבלות. לפי התיקון לחוק, בשנה הראשונה צריכים הגופים הציבוריים להגיע למצבת של 1% עובדים עם מוגבלות, ולהגדיל אותה ב־1% מדי שנה עד הגעה לרף של 5%.
בתיקון לחוק נקבעו גם שיניים. נציבות שירות המדינה אחראית על אכיפת החוק במשרדי הממשלה, והיא יכולה להקפיא קליטה של עובדים חדשים במשרד מסוים אם אותו משרד לא עומד במכסת העובדים עם המוגבלות. בנציבות אומרים בקול רם כי יפעילו את הסנקציה במידת הצורך.
בכל הגופים האחרים במגזר הציבורי אמורה לפעול נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים בראשותו של אברמי טורם. טורם יכול לחייב גופים במגזר הציבורי למסור מידע באמצעות צו, וכן לנקוט פעולות לשילוב אנשים עם מוגבלות באמצעות צו רשמי. הפרת הצו היא עבירה פלילית, שעלולה לגרור קנסות.
בשיחה עם "כלכליסט" אמר טורם כי הוא מוכן להשתמש בכלים שנותן לו החוק, אבל מצד שני הוא "לא רץ להטיל קנסות". הפעולות הראשונות של הנציבות היו גזרים, ולא מקלות: "אנחנו הולכים ליצור ימי עיון למנהלי הון אנושי. לא כולם מכירים את החוק ולא כולם מבינים שהם צריכים למנות ממונה על תעסוקה של אנשים עם מוגבלות למשל, אבל אנחנו גם נעשה אכיפה. במהלך 2017 כל גוף יעביר את הנתונים שלו - ביטוח לאומי יבדוק אם הוא עומד ביעדים או לא, כך שהאכיפה הראשונה תהיה בסוף 2017".
מי שיזמו וקידמו את התיקון לחוק הם אנשי "סיכוי שווה", דף פייסבוק לקידום העסקה של אנשים עם מוגבלות שהוקם על ידי אורן הלמן, סמנכ"ל רגולציה, קשרי ממשל ותקשורת בחברת חשמל. "כל חוק לא שווה אם לא יאכפו אותו", אמר הלמן. "אחרי 68 שנים אפשר להגיד שלא הצלחנו לשכנע או לתמרץ ולכן צריך חוק שייאכף. יש לכל הגורמים סמכויות אכיפה משמעותיות ואפקטיביות במסגרת חקיקה ראשית וכולנו מצפים שהאמצעים האלה יופעלו. אנחנו בסיכוי שווה מתכוונים לגבש מערכת שתביא לאכיפה, בין אם באמצעים משפטיים ובין אם באמצעים של הפעלת לחץ על הגורמים שמונו לאכוף את החוק - כדי שהמדינה תפסיק להפסיד את האנשים האלה ותתחיל לשלב אנשים עם מוגבלות בעבודה".
תחילו שקיפות
הבעיה המרכזית בהערכת מידת השילוב של אנשים עם מוגבלות במקומות עבודה היא היעדר השקיפות. החוק החדש במגזר הציבורי יצר לראשונה שקיפות במגזר הציבורי, על פי קריטריונים ברורים ומדידה ברורה, כלומר אנשים עם מוגבלות ייספרו ככאלה רק אם הם מוכרים על ידי ביטוח לאומי או גופים אחרים שמטפלים באנשים עם מוגבלות, כמו משרד הביטחון.
אלא שבמגזר הפרטי כל עסק יכול לדווח מה שהוא רוצה, הוא יכול להחליט למשל לספור אנשים עם מוגבלות כמו בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כלומר לכלול בספירה אנשים שמגדירים את עצמם כבעלי מוגבלות, והוא גם יכול לא לספור אותם בכלל. הוא יכול להגדיר שמצבת העובדים הרלוונטיים שבה ישולבו עובדים עם מוגבלות היא מצבת עובדים של תפקידי מטה בלבד.
אחד הגופים הבודדים שיכולים לחייב דיווח אחיד ומחייב ובר השוואה בין הגופים הגדולים והמשמעותיים במשק היא רשות ניירות ערך. הרשות יכולה להחליט להוסיף לדו"ח השנתי של החברות הנסחרות בבורסה סעיף גילוי נוסף — של מצבת העובדים עם מוגבלות שיש כיום בחברה. כמו שאותם עסקים נדרשים לדווח על פערי שכר בין שכר המנכ"ל לשכר החציוני בארגון, אין מניעה לשלב בדיווח גם פרמטרים חברתיים נוספים.
עם זאת, נראה כי ברשות אין עניין לקדם תוכנית כזאת. הרשות סובלת מתדמית שלילית של רגולטור מכביד מדי, שגורם להידלדלות נפחי המסחר בבורסה ולבריחתן של חברות ישראליות מבטיחות לבורסות זרות.
תעניקו פרסים
הגורמים העיקריים שמוקירים כיום מעסיקים שמוכנים לעשות מאמץ ולהשקיע משאבים בשילוב של אנשים עם מוגבלות הם עמותות וארגוני אחריות תאגידית כמו מעלה. כדי לגרום לגופים ולעסקים להתחרות על שילוב אנשים עם מוגבלות ולהתגאות בכך, יש צורך להעצים את ההוקרה שגופים אלה מקבלים תמורת מאמציהם.
קידום אנשים עם מוגבלות יכול לקבל מעמד שווה לאג'נדות אחרות שמקדם כיום נשיא המדינה, ואשר מזכות עסק או ארגון ציבורי בפרס הנשיא. זאת בניגוד לפתרונות הקודמים של אכיפה ושקיפות, שמקדמים את הנושא בעיקר באמצעות פחד, קנסות וביוש ארגונים שאינם עומדים ביעדים.
זמן לרפורמה בקצבאות
פעילים רבים לשילוב של אנשים עם מוגבלות - בין אם זה בעמותות, במשרדי הממשלה, או בארגונים אחרים - מדברים על כך שיש צורך בשינוי עמוק של שיטת הטיפול באנשים עם מוגבלות. מדובר בפתרון לטווח הארוך, שדורש מעורבות כמעט של כל משרדי הממשלה, והקצאת משאבים משמעותית (שלושה תנאים שמבטיחים הסבירות לכך שאותו שינוי משמעותי אכן יתרחש - אפסית).
לפי טורם, יש צורך ב"רפורמה ענקית" בקצבאות הנכות - שתפריד בין הקצבה שניתנת לאדם עם מוגבלות על מוגבלותו ובין קצבה על אובדן כושר עבודה. הפרדה כזו, שמציע גם גיא שמחי, הממונה על תעסוקת אנשים עם מוגבלות בהסתדרות, תייתר במידה מסוימת את הצורך המנגנון הקיים היום, חוק לרון, שמקצץ קצבאות לאנשים עם מוגבלות שיוצאים לעבוד.
אביטל סנדלר לף, מנהלת מסד נכויות בג'וינט ישראל, טוענת כי מערך הקצבאות צריך לתת זכאות לשירותים באמצעות שוברים או כל דרך אחרת של הקצאת שירות, ולא באמצעות מתן קצבה כספית. "צריך סל סיוע אישי, שמובטח בחקיקה, שלא מוגדר על ידי סוג המוגבלות אלא אינדיבידואלית לכל אדם", אומרת לף.
טורם שם את הדגש על ההיפלטות ממקומות עבודה. רבים מהאנשים עם מוגבלות אינם סובלים ממוגבלות מולדת, אלא ממוגבלות שנוצרה להם במהלך חייהם, בעודם מועסקים. במקרים כאלה, לאחר ניצול חופשת המחלה המקסימלית, הם נפלטים ממקומות העבודה. "למי שיוצא קשה מאוד לחזור", אומר טורם. "צריך לחשוב איך מייצרים מנגנון שישאיר את האנשים האלה באותו מקום עבודה, ושלא ייפלטו החוצה".
אחיה קמארה, לשעבר הממונה על שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים, מציע לעשות "תוכנית עבודה הוליסטית לשילוב אנשים עם מוגבלות. שידעו כמה תקציב יש לזה, ומי עושה מה ב־2017 וב־2018 - מה התקציב ומה היעדים. כיום הרבה דברים נופלים בין הכיסאות. הרבה נושאים מטופלים על ידי יותר מגוף אחד או אף אחד".
3 תגובות לכתיבת תגובה