"3 דקות יספיקו. יישאר זמן לאכול ולהתפלל": 3 סיפורים קטנים על יעקב נאמן

1. עו"ד, שר ונאשם: נאמן הוא היחיד שמילא את כל התפקידים במערכת

יעקב נאמן המנוח סיפר לי פעם מה קרה לו כשנלקח לחקירה בתחנת המשטרה ב־1996 כשנאשם במתן עדות שקר בתצהיר. "החוקרים הציעו לי להיכנס בכניסה האחורית כדי שהצלמים לא יתנפלו עליי. סירבתי. אמרתי שאני נכנס רק דרך הכניסה המרכזית. כשהגענו, לא היה שם אף צלם. מסתבר שכולם חיכו בכניסה האחורית". 

יעקב נאמן ז"ל | צילום: ענר גרין

בשבוע שעבר נפטר מי שהיה שר האוצר ופעמיים שר המשפטים, בממשלות נתניהו הראשונה והשנייה פרופ' יעקב נאמן. הוא היה היחיד שמילא את כל התפקידים במערכת המשפט: נאשם, עורך דין ושר. הוא הועמד לדין על עדות שקר וזוכה בידי השופטים דן ארבל, עדנה בקנשטיין ודוד רוזן. את העמדתו לדין כינה שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן בספרו "הארנק והחרב" כ"אחת השערוריות המשפטיות החמורות ביותר שהתרחשו בישראל". זה היה ב־1996 בעת כהונתו כשר המשפטים בממשלת נתניהו הראשונה. העמדתו לדין נתפסה כ"תפירת תיק" למתנגדי מערכת המשפט שהפכו לשרים או למועמדים למשרדי אכיפת חוק כמשרדי המשפטים או ביטחון פנים. לימים, חזר נאמן שוב ללשכת שר המשפטים בממשלת נתניהו השנייה. למרות הכעסים שעדיין חש, לא בא חשבון עם המעורבים באישום המופרך נגדו, כמו התובעת רות דוד. רשימה זו נעזרת בכמה אנקדוטות מחכימות מההיסטוריה של נאמן שחלקן סופרו בראיון לשוקי שטאובר בספרו "עו"ד ועוד".  

2. שיעור חייו: מה שכתוב ב־100 עמודים ניתן לכתוב על חצי עמוד

כסטודנט, שימש נאמן כמזכיר של שופט בית המשפט העליון אלפרד ויתקון בוועדה למיסוי הרשויות המקומיות. ויתקון הטיל עליו משימה — להכין חוות דעת בסוגיה האם רצוי שהרשויות המקומיות יטילו מס הכנסה או ימשיכו לגבות ארנונות. נאמן לקח את המשימה ברצינות, והגיש מסמך של כ־100 עמודים. למחרת זימן אותו ויתקון ללשכתו, הגיש לו עמוד וחצי ואמר לו: תראה, לו אני במקומך, הייתי כותב את זה ככה. נאמן עיין בעמוד וחצי וגילה שכל מה שכתב ב־100 עמודים נמצא שם. "זה היה השיעור הכי חשוב בחיים שלי, שממנו למדתי כי עשר שעות נדרשות כדי לכתוב 100 עמודים, ואילו כדי לכתוב עמוד וחצי נדרשות 100 שעות", סיפר.

כיוון דומה מזכיר מי שהיה מנכ"ל משרד המשפטים בתקופתו, ד"ר גיא רוטקופף. "כשנכנסתי אליו לשיחת היכרות ראשונה, שאלתי למה הוא מצפה ממני. הוא שאל כמה זמן יש לנו. עניתי, שעה. הוא אמר, מצוין, שלוש דקות יספיקו, אז יישאר לנו זמן לאכול ולהתפלל. אתה רואה את השולחן הזה, הצביע, התפקיד שלך הוא שהשולחן יהיה נקי".

בסוף 1969 עזב נאמן את משרד גורניצקי ופתח משרד שלו. הלקוח הראשון היה ממציא שביקש תרגום של פטנט מגרמנית לאנגלית. כשקיבל את שכר הטרחה, רשם נאמן קבלה על 300 לירות. הלקוח אמר שאין צורך בקבלה: "ככה לא תגיע רחוק בחיים. תשתמע ממני, אני בעל ניסיון. אל תכתוב קבלות כשלא צריך לכתוב קבלות". נאמן מסיים את הסיפור הזה באנקדוטה: "כשהתמניתי ב־1997 לשר האוצר, הוא צלצל אליי ואמר: לא רק שטעיתי, בינתיים הורשעתי על עבירות מס, פשטתי רגל, ואין לי מה לאכול. אני מתנצל על העצה שנתתי לך פעם".

נאמן הוא לא רק מומחה למסים, אלא הוא גם מאלה שהרוויחו יפה ממס הכנסה. אבא אבן סיפר פעם: "היתה לי בעיה עם מס הכנסה שדרשו ממני מיליון לירות. לקחתי את יעקב נאמן כעורך דין וזכינו. מס הכנסה הסכים לוותר. את מיליון השקלים שילמתי לנאמן".

3. הרצוג פוקס נאמן: משרד עו"ד בינלאומי ששיקף גם אחדות לאומית

ביולי 1972 הקים נאמן יחד עם חיים הרצוג ומיכאל פוקס את "הרצוג פוקס נאמן", משרד שמתחילת דרכו היה בינלאומי בזכות הקשרים של הרצוג בארה"ב ושל פוקס שהיה סוליסיטור בריטי. המשרד שיקף גם אחדות לאומית. חיים ובנו יצחק הם ממפלגת העבודה. נאמן החל קריירה ציבורית כמנכ"ל משרד האוצר אצל יגאל הורביץ, והפך בהמשך לאחד המקורבים והמשפיעים ביותר על בנימין נתניהו. נאמן והרצוג חלקו ביניהם תובנה נוספת: ללכת לקריירה ציבורית, רק אחרי שהפכו למבוססים כלכלית. כשר משפטים המשיך להשתמש ברכבו הפרטי ולא ברכב הממשלתי והקפיד שלא להעמיס על המדינה אף נסיעה לחו"ל.

למשרד היה מגיע בשש וחצי אחרי יקיצה קבועה בארבע, שחייה, תפילה וארוחת בוקר. לצד הדימוי הרציני, כבד הראש, היה בו זיק שובבני וראש יצירתי שלעתים הפתיע לכיוון תעלולים בלתי קונבנציונליים. היה לו המנהג לפנות לכל עובדת ולהתעניין כמה שנים היא עובדת במשרד. כשהתשובה היתה 20 שנה, היה מגיב בפליאה: "מה? התחלת בגיל 6?".

נאמן החליף את פרידמן במשרד המשפטים. דעותיו על המערכת, ובמיוחד על האקטיביזם של בית המשפט העליון, היו קרובות מאוד לאלו של קודמו (מבקר חריף), אבל להבדיל ממנו, ידע להידבר בנחת ובהסתר ולא להבעיר מדורות פעמיים בשבוע, כפי שעשה פרידמן, במיוחד מול הנשיאה דורית ביניש. אבל זה גם הקים את אחת הטענות הנפוצות נגד נאמן, שגם כאיש ציבור לא הפסיק להיות עורך דין. דיסקרטי ולא קולני, נושא ונותן ולא חותך, חותר להידברות ולא משתיק את הזולת. היו לו יכולות פלאיות בהשגת פשרות והסכמות, ולכן היה מבוקש כמפשר וכמתווך בסכסוכים המורכבים והמדממים ביותר.