הותר לפרסום: שוטר נהרג בעימותים בנגב. המשטרה: "זה פיגוע דריסה לאומני"
עימותים אלימים פרצו בעת פינוי בתים בכפר הבדואי בדרום. המשטרה: "המחבל שעט ברכבו לעבר הכוחות, ביצע פיגוע דריסה ונורה למוות". מנגד, תושבים טוענים כי הנהג נורה בדם קר. למרות המהומות, הריסת הבתים החלה
השוטר רס"מ ארז לוי (34) נהרג הבוקר (יום ד') בעימותים באום אל חיראן בדרום. תושב המקום נהרג אף הוא מירי. דוברת המשטרה מירב לפידות אמרה בראיון במשדר ynet: "זה אירוע לאומני, פיגוע דריסה בדיוק כמו שראינו בשבוע שעבר בירושלים. המחבל שעט ברכבו לעבר הכוחות וביצע פיגוע דריסה בעצם על הכוחות". חמישה בני אדם נפצעו בעימותים, שבסופם החלה המשטרה בהרס הבתים ביישוב. אך אחד מעדי הראייה שהיו במקום סיפר: "המשטרה מסלפת את המציאות. פשוט ירו בו בדם קר. לא יכולנו לעשות כלום כי היו הרבה שוטרים באזור, רק להביט לשמיים ולבקש מאלוהים שיעזור. הוא הלך סתם כך". הוא פנה "לכל עם ישראל לעזור לנו. זה לא היה פיגוע. המשפחה של ההרוג היא משפחה של שלום".
מיכל הרמתי, פעילה ירושלמית, סיפרה כי המשטרה ירתה על הנהג לפני שפגע בשוטרים. לדבריה "המשטרה מנסה לטייח את מה שקרה. הייתי בפנים וראיתי מה קרה", והוסיפה כי האדם שבו השוטרים ירו והרגו לא נסע לכיוונם. "הם פתחו בירי ורק אז הוא איבד שליטה".
לפידות הדגישה: "הכוחות היו בדרכם לפעילות, אפילו עוד לא החלו בה. בעודם בדרך, המחבל שעט ברכבו לעברם וביצע פיגוע דריסה. היו תוצאות קשות שאנחנו לצערי עדיין לא יכולים לפרט בשלב הזה. אבל המחבל נורה ונוטרל בזירה". היא שבה על גרסת המשטרה ולפיה "מדובר בפעיל התנועה האיסלאמית, הפלג הדרומי, אדם שאנחנו בוחנים כרגע כל מיני אינדיקציות שיש לנו לגבי המעורבות שלו בדאעש. אין בכלל ספק בנושא של הפיגוע הלאומני".
הדוברת אמרה כי "הפרות הסדר התפתחו אחרי הפיגוע בדיוק כמו שרואים במקומות אחרים, בירושלים. הן לא היו קשורות למשימה שלשמה הגיעו הכוחות". היא יצאה נגד טענות התושבים ולפיהן המהומות החלו רק לאחר אלימות מצד המשטרה: "אף אחד לא תקף אף אחד, הפעילות אפילו עוד לא התחילה, זה פיגוע דריסה לאומני. אני יכולה אולי ברמה האנושית האישית להבין שלבני משפחה קשה לקבל את זה שבן משפחתם מתנהג ככה, זאת באמת התנהגות לא נורמטיבית, לא אנושית. התנהגות של חיית אדם שמסוגל לקחת את רכבו ולהיכנס באופן חזיתי בכוחות ביטחון או באנשים בכלל. אבל העובדות מדברות בעד עצמן, אין כאן מקום לספק ולשאלה, בני משפחתו הם לא המקור לאינדקציה מהימנה ואובייקטבית".
לטענה שלפיה המשטרה ירתה כדורי ספוג וגומי, השיבה לפידות: "משטרת ישראל לא משתמשת בכדורי גומי בשום אירוע ובוודאי לא באירוע הזה. ייתכן שהפגיעה הייתה מאבנים של המפגינים עצמם. אני מציעה שניתן לחקירה להתקדם וככל שנדע פרטים נפרסם".
אך הפעילה הרמתי אמרה: "בחמש וחצי הגיעו המוני כוחות משטרה. כמות גדולה מאוד של שוטרים שהחלה לרוץ בכל מקום. נשמעו הרבה יריות. הוא נסע הרחק מהבית שלו. היה חשוך. הוא היה על גבעה. למעלה ראינו אוטו שהתרחק מהזירה. פתאום האוטו איבד שליטה והחל להידרדר במדרון ופגע בשניים-שלושה שוטרים עד שנתקע באוטו ממול, והחלה צפירה ארוכה. היה ברור שהנהג מת. אבל היריות החלו קודם. האוטו התרחק מהשוטרים ולפתע נסע בפראות במדרון והיו יריות מכל הכיוונים. כולם ירו על האוטו הזה. ברור שהנהג מת".
תושב המקום, סלים, סיפר: "הייתי במקום, רחוק מהירי רק כמה מטרים. ירדנו אני ואיימן עודה וקבוצה של פעילי זכויות אדם וסטודנטים ערבים ויהודים. ידענו שיבואו, האדם שנרצח חמש דקות לפני זה, התקשר אליי ואמר לי, 'תשמע, שיהרסו את הבתים כולם, אף אחד לא ידבר מילה אחת, שיהרסו. אם יהרסו אנחנו נבנה, אין מה לעשות'. ואז ירדנו למטה, יצא אחיין שלי עם הרכב, ממש אנחנו ממול, עם האוטו, השכיב אותו וסחבו אותו מהאוטו. אם לא היינו לידו היו הורגים אותו, כיסחו אותו עם הנשק בראש וכבלו אותו".
לדבריו, "דקה אחרי זה בא הבן שלי עם אוטו, גם אותו עצרו. הוא נתן להם מפתח, השכיבו אותו על הרצפה - וכשהוא כבול בא מישהו וכיסח לו את הפנים. דקה אחרי זה שמענו צרור. הם ירו בו במכוון". הוא הזהיר כי "יהיו הרבה אירועים כאלה אם המשטרה ממשיכה ככה. לא קרה דבר כזה מעולם".
הוא סיפר על מגעים בין כוחות הביטחון לתושבים כבר אתמול, כדי להרגיע את הרוחות לפני הפינוי. "אמרנו, יהרסו - יהרסו, יפנו - יפנו, בלי אלימות. הבן אדם שנרצח בעצמו אמר שהוא לא רוצה אלימות, 'שיהרסו את הבית אני אבנה בית אחר'. אבל הם לא ביקשו ולא דיברו עם אנשים. תמיד כשבאים להרוס בא קצין. אבל הם לא באו עם כלים להריסה, באו רק להוציא את האנשים, הם באו להרביץ לנו, באו להוציא אנשים בכוח, וזה מה שקרה. הם באו בכוונה להרוג".
סלים הוסיף כי האנשים כאן היו מוכנים לכמה חלופות, "היו מוכנים להישאר כאן בשכונה ביישוב היהודי שרוצים לבנות על הכפר שלהם, היו מוכנים להיות על יד, היה דיונים על איזה מקום בין חורה ובין כאן, הדבר שביקשו שלא יכריח אותם לאבד את אורח החיים שלהם, גם בחורה התחילו לדבר על שכונה ביישוב. אבל במשך חודשיים לפחות המדינה לא הייתה מוכנה להתחייב לכלום וההידברות קרסה בראשית דצמבר, כשאמרו להם - אתם צריכים להתפנות מיידית ואחרי זה נמשיך לדבר אתכם. ידעו שברגע שהם לא כאן לא ידברו איתם לעולם".
4 תגובות לכתיבת תגובה