ועדת הכספים מתנגדת להפחתת נקודות הזיכוי לפלסטינים: "אי אפשר לפגוע בבן עם אחר"

יו"ר ועדת הכספים משה גפני דחה היום (ב') את הצעת האוצר להפחית את נקודות הזיכוי של עובדים פלסטינים. תקנות שר האוצר קובעות כי עובדים מיהודה ושומרון נהנים  מ- 2.25 נקודות זיכוי ממס (לגברים) כמו תושבים ישראלים. לפי ההצעה, הם יקבלו בשנתיים הבאות רק נקודת זיכוי אחת, כלומר יפסידו כ-3,250 שקל בשנה ואילו אחרי 2019 יקבלו 1.25 נקודות זיכוי.

ההחלטה, שהתקבלה בממשלה כבר בקיץ האחרון הייתה אמורה לעלות לדיון בוועדת הכספים מספר פעמים בשבועות האחרונים, אולם נדחתה בין היתר מאחר שהנושא עורר מחלוקת וכדי לסיים את הדיונים וההחלטות האחרות שעל הפרק שפחות שנויים במחלוקת.

על פי פרוטוקול פריז שעסק ביחסים הכלכליים בין ישראל לבין יהודה ושומרון ורצועת עזה ב-1994, 75% מהמס שנגבה מעובדים פלסטינים בארץ מגיע לרשות הפלסטינית בסופו של דבר, כך שמהעלאת המסים הזו תגדל קופת המדינה בכ-50 מיליון שקל ואילו הרשות מכ-180 מיליון שקל.

עובדים פלסטינים במחסום. "מדובר בעובדים הכי חלשים במשק" | צילום: שאול גולן

למעשה להצעה לא היה אף תומך בוועדת הכספים - חברי הכנסת מהימין, בצלאל סמוטריץ' ועודד פורר התנגדו להצעה שתחזק את הרשות הפלסטינית וחברי הכנסת מהשמאל, בניהם מיקי רוזנטל ודב חנין התנגדו להצעה שמפלה בין העובדים הפלסטינים ליהודים.

ח"כ מיקי לוי אמר כי "עושים עוול עם הפלסטינים כאשר שני עובדים עובדים באותו מקום. מדובר בעובדים הכי חלשים במשק. בפרשת קדושים התורה מתייחסת לגר"

גפני סרב לתמוך במהלך טען כי "אם אנחנו שולטים, אנחנו לא יכולים לפגוע במי שהוא בן עם אחר רק בגלל שיש לנו אינטרס כזה או אחר, אפילו אם זה לגיטימי. אני לא יודע מה זה העם הפלסטיני, אבל הוא לא שלנו. זה יכול להיות פלסטיני, ירדני, לבנוני. אלא אם כן יש לנו הוכחה שזה מי שבא לפגוע בנו. אם הוא באמת בא להתפרנס, ואנחנו שולטים בו. והתורה אמרה, גרים היינו בארץ מצרים. גם איש ימין ודתי, חייב לקבל את האמירה הזו".

כנגד הטענות שנשמעו בוועדה אמר נציג אגף התקציבים, אורי שיינין כי "בוודאי שנגן על חקיקת מגן, כמו למשל שכר מינימום. אך נקודות זיכוי הן הטבה. כשם שהם לא מקבלים הטבות על אזורי עדיפות או על תואר אקדמי." שיינין הוסיף כי "במסגרת איזונים שנעשו עבור תכליות שונות ביטחוניות, סביב שוק הדיור וביחד עם שורה של פעולות שפישטו את העסקת העובדים הזרים. המדינה רוצה כעת לקחת חלק מההטבות". עוד ציין שיינין כי עובד זר ממדינה אחרת ישלם במדינה שלו את המס עליו קיבל הטבה בארץ.

באוצר מצדיקים את המהלך שצפוי כאמור לפגוע בעיקר בעובדים הפלסטינים עם שלושה נימוקים מקרו כלכליים שכנראה פחות יעניינו את העובדים עצמם - או מעסיקיהם. שכן לטענת גורמים העוסקים בתחום, חלק גדול מהעול המיסוי החדש יוטל בפועל על המעסיקים, שכן הם מסכמים עם העובדים שכר נטו (ומשלמים שכר ברוטו בהתאם) כך שתוספת מס תעלה בעיקר למעסיקים, למשל קבלנים או חקלאים.

כך למשל מפורט בצו עצמו כי פלסטינים שמועסקים בישראל מרוויחים פי 2.5 מהשכר של עובד ממוצע ברשות עצמה. לכן העלאת המס (דרך הפחתת נקודות הזיכוי) ולכן מוצדק להגדיל את המיסוי עליהם. מעבר לכך, הבנק העולמי התייחס לכך שהכדאיות של עובד פלסטיני לעבוד כפועל בישראל פוגעת בפיתוח ההון האנושי ברשות, שכן אין לו תמריץ לרכוש השכלה גבוהה ולעבוד ברשות, אם הוא יכול ללא השכלה להרוויח בארץ.

יש לציין שלצד ההחלטה להגדיל את המס על העובדים הפלסטינים החליטה הממשלה במקביל, בחודש שעבר, להגדיל את המכסות של עובדים פלסטינים ב-22 אלף מכסות (9,000 מתוכן לבנייה). מהלך המיסוי נועד להקטין את התמריץ להעסיק עובדים זרים, שכן מלכתחילה עמדת האוצר היא כי העסקתם פוגעת בפיריון של המשק, ועל הדרך להכניס עוד כמה עשרות מיליונים לקופת המדינה.

היום ישנם 71 אלף עובדים פלסטינים, לעומת 29 אלף עובדים בלבד ב-2011, לפי האוצר. כך שהמנגנון של הגדלת המכסות מצד אחד והעלאת המס מצד שני, נוח עבורם מאד, במיוחד לאור כך שהגדלת המכסות נעשת בלחץ פוליטי של כחלון שמנסה להוזיל את עלויות הבנייה היום, בעוד שהעמדה הידועה של אגף התקציבים היא כי השימוש המתמשך בעובדים זרים בענף הבנייה הביאה לכך שהפריון בענף נמוך מאד, שכן החברות לא טורחות להשקיע במכונות חדשות. זאת משום שברגע שיש מספיק עובדים זרים, ששומרים על העלויות נמוכות, אין תמריץ להשקיע בטכנולוגיה שתוזילו בטווח הארוך את הבנייה.