חברה ישראלית תבעה חברה שממוקמת בדובאי והפסידה

באפריל 2003, בתום שנתיים של שיתוף פעולה מוצלח, חתמו משווקת מוצרי המחשוב הישראלית "אמטל" הישראלית ויצרנית ציוד המחשבים "בנקיו" שיושבת בדובאי, על הסכם הפצה שתוקפו עד 2007.

בשנת 2006, שנה לפני סיום ההסכם, יחסי החברות עלו על שרטון ואמטל הפסיקה לשווק את מוצריה של בנקיו בארץ. בשנת 2009 היא תבעה מבנקיו ומחברה ישראלית נוספת בשם "גטר-טק" פיצוי של 4 מיליון שקל בטענה שבנקיו הפרה תניית בלעדיות בהסכם ההפצה והתקשרה גם עם גטר-טק, ובכך נגרמו לה הפסדים ונזקי מוניטין.

לטענת אמטל, בשנת 2006 מנהל המכירות של בנקיו במזה"ת הודיע לה על סיום ההסכם ללא התראה מראש, ומרגע זה החלה בנקיו להפיץ את מוצריה בישראל באמצעות חברות אחרות, בניגוד לזכות ההפצה הבלעדית שניתנה לה.

כחיזוק לגרסתה, הציגה התובעת תכתובת מייל בינה לבין נציג הנתבעת, בה "התרברב" בפניה על כך שהעניק לה בלעדיות והפציר בה להעלות את היקף המכירות.

בנקיו הכחישה מצידה כל עניין של בלעדיות וטענה כי באופן כללי אינה דוגלת בהסכמים כאלה, ולכן לאורך כל המו"מ מול אמנטל היא הקפידה למחוק את המילה "בלעדיות" מטיוטות ההסכם. בתוך כך, בנקיו הראתה שהמשיכה לשווק את מוצריה בישראל באמצעות חברות נוספות לאורך כל תקופת ההסכם – כאשר אמטל עצמה הייתה מודעת לכך.

בנוגע לתכתובת המייל, בנקיו טענה שלנציג לא הייתה כל סמכות להעניק "בלעדיות", שכאמור, לא עוגנה בהסכם רשמי.

בנקיו הוסיפה כי אמטל היא שהחליטה להפסיק לייבא את מוצריה לאחר שהוער לה על ירידה דרסטית בהיקף המכירות. "גטר-טק" הצטרפה לטענות אלה והבהירה כי גם לה אין כיום הסכם בלעדיות עם בנקיו.

אין ביטוי לבלעדיות

 

עיון בהסכם ההפצה הביא את השופטת ענת ברון לפסוק לטובת בנקיו ולדחות את התביעה נגדה ונגד גטר-טק. "אין בהסכם ההפצה ואף לא בנספח לו כל ביטוי לבלעדיות שניתנה לאמטל בשיווק ובהפצת מוצרי בנקיו", כתבה השופטת בפסק הדין והפנתה לטענת בנקיו, שלא נסתרה, ולפיה הקפידה על מחיקת המילה מטיוטות ההסכם.

השופטת לא התעלמה מכך שבאחת התכתובות בין התובעת לבין נציג הנתבעת נזכרה המילה "בלעדיות", אך היא קיבלה את הסבר בנקיו לפיו לנציג לא הייתה סמכות להעניק זכות שלא נכללה בהסכם. בנוסף, השופטת קבעה כי הוכח בפניה שבנקיו המשיכה לנהל קשרים עסקיים מקבילים עם משווקים נוספים בישראל לאורך כל תקופת ההסכם. לאור האמור, לא הוכח כי בנקיו היא שהפרה את הסכם ההפצה.

התובעת חויבה לשלם לכל אחת מהנתבעת הוצאות משפט של 40,000 שקל.

לפסק הדין

• ב"כ התובעת: עו"ד אופירה אלון, עו"ד יאנה רבינוביץ'

• ב"כ הנתבעות: עו"ד ערן בלומנטל, עו"ד מיכאל איילון

* עו"ד יעקב שברגולד עוסק בדיני חוזים ומשפט מסחרי

** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer

באדיבות אתר המשפט הישראלי "פסקדין"