אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
איך בעלי החביא ממני 400 מיליון דולר: הגירושים שמספקים הצצה נדירה לעולם מקלטי המס איור: ר' קיקו ג'ונסון

איך בעלי החביא ממני 400 מיליון דולר: הגירושים שמספקים הצצה נדירה לעולם מקלטי המס

מסעה של אשה אחת בעקבות ההון המשפחתי, זה שצברה עם בעלה בחברות שהקימו יחד ונעלם לפתע במסגרת סכסוך גירושים, מספק חשיפה נדירה ביותר של העולם הסבוך והמוסתר היטב של מקלטי המס, מערכת פיננסית תת־קרקעית וגדולה יותר מכל כלכלת ארצות הברית. קחו נשימה, זו דרמת המתח הטובה של השנה האחרונה

27.01.2017, 22:01 | ניקולס קונפסור, "הניו יורק טיימס מגזין"

שבועות אחדים לאחר שהבינה שבעלה סוף סוף עוזב אותה טסה שרה פיורסגלאב לאיי בהאמה כדי לברר כמה כסף יש לו. כמו נשות עשירים רבות, היא לא ידעה הרבה על החשבונות המשפחתיים. בעלה, היזם הפיני רוברט אוסטרלונד, נשבע בפני בית משפט קנדי שהשווי המחושב של "נכסי המשפחה" מסתכם בכמה מיליוני דולרים. פיורסגלאב היתה סקפטית. היא יכלה למנות בקלות כמה רכישות משפחתיות ששוות הרבה יותר. למשל היאכטה באורך 50 מטר, "דז'ה וו", שרק התחזוקה שלה עולה מיליוני דולרים בשנה. או הפנטהאוז בשווי 30 מיליון דולר במלון ארבע העונות בטורונטו, שנמצא עדיין בשיפוץ. זה לא היה הבית היחיד שלהם, והדז'ה וו לא היתה היאכטה היחידה שלהם.

פיורסגלאב גדלה במעמד הפועלים. היא לא תפסה את עצמה אדם מורכב במיוחד, או חמדן. אך האירועים האחרונים בחייה החדירו בה חשדנות חדשה. הטפות המוסר של בעלה, ההיעדרויות התכופות שלו והאיומים שיעזוב אותה הובילו לאותו יום שבו עקבה אחריו ברחובות טורונטו ותפסה אותו אוסף מעצבת פנים למה שהתברר כחופשת סקי רומנטית. פיורסגלאב חיה עם אוסטרלונד מאז היתה בת 25, אך כעת, בגיל 47, כשבחנה את נישואיה המתפוררים, היא תהתה מה עוד הסתיר ממנה.

את התשובות הראשונות קיבלה באותו הבוקר בבהאמה, כשעברה בזריזות על מסמכים בבית הקיט הבקרוב־לשעבר שלהם. לא היה לה הרבה זמן: מנהל משק הבית, היא חשדה, נאמן לבעלה ובתוך זמן קצר יודיע לו שהיא שם. בערימת הדואר מצאה פיורסגלאב הצהרה מבנק בלוקסמבורג על חשבון בנק שבו לפחות 30 מיליון דולר במזומן. היא לא ראתה את ההצהרה הזאת קודם. היא מצאה גם מחשב נייד, ומסמכים הנוגעים ל־Xacti, חברת האינטרנט שהקימו יחד, וגם לתאגידים בעלי שמות מוזרים הרשומים במדינות אחרות. והיתה הצהרה נוספת שראתה לראשונה: לפי פירמת רואי החשבון של הזוג, השווי של בעלה הוא 300 מיליון דולר לפחות.

אילוסטרציה. מסע של אשה אחת בעקבות ההון המשפחתי, איור: ר אילוסטרציה. מסע של אשה אחת בעקבות ההון המשפחתי | איור: ר' קיקו ג'ונסון אילוסטרציה. מסע של אשה אחת בעקבות ההון המשפחתי, איור: ר

בשעה שפיורסגלאב ארזה את המזוודה לקראת הטיסה הביתה, ההון המשפחתי הלך ונעלם בתוך שורה של חברות קש, חשבונות בנק וקרנות נאמנות בלתי חדירים, חלק ממערכת פיננסית שמשרתת רק את עשירי העולם. בעשורים האחרונים נהפכה המערכת הזאת ליעילה במיוחד בהעברת ההון למקלטי מס (offshoring), כלומר בניתוק הקשר הגלוי בין בעלי הון לנכסיהם באמצעות מבני בעלות מורכבים ותכנון משפטי שמרבה לכלול הסתרת הון במדינה אחרת. למערכת הזאת — שיוצרים עורכי דין, רואי חשבון ובנקאים ושפועלת מתוך ארכיפלג עולמי של נסיכויות אירופיות, קולוניות בריטיות לשעבר וערי מדינה באסיה — יש מטרה עיקרית אחת: לבנות מצג שלפיו לעשירים יש מעט נכסים ככל האפשר.

בכל שנה טריליוני דולרים נחים בבטחה בעולם הפיננסי של מקלטי המס, חסרי מדינה ומוגנים בידי צבאות של שומרים מתוגמלים היטב וסבך של חוקים שנועדו להדוף נושים וגובי מסים. אפילו את הממשל האמריקאי המצב מאתגר: כדי להתמודד עם הברחת ההון הוא הקים ב־2010 את "יחידת העושר", אלא שכוח האדם שלה מספיק כדי לעבור רק על 200 תיקים בשנה.

לכן פיורסגלאב הסתפקה ביחידת עושר משלה: צמד עורכי דין יצירתיים במיוחד. נדרשו להם יותר משנתיים, ומיליוני דולרים, כדי לפרוץ את ההגנות של עולם מקלטי המס. המאמצים שלהם הותירו שובל של אלפי עמודים של מסמכים שהוגשו לבתי משפט בקנדה ובארצות הברית וחשפו את המנגנונים של המערכת שתוכננה להיות חסינה בדיוק בפני חקירות כאלה.

בחזרה בבהאמה, פיורסגלאב ארזה את המחשב הנייד והמסמכים שמצאה, השאירה את המזוודה בכניסה לבית ויצאה לטיול אחרון על החוף. כשחזרה לבית לא מצאה את מנהל משק הבית אלא עובד אחר, שכבר הכניס את המזוודה שלה למונית שהמתינה בחוץ. היא נסעה לנמל התעופה. כשפתחה את המזוודה בבידוק הביטחוני, המחשב לא היה שם. גם לא המסמכים. הכל נעלם.

במאמץ להפשיר את נכסיו, אוסטרלונד ניצל את זכותו לשימוע חירום, מה שאפשר לאשתו לדרוש, בהליך מזורז, מסמכים רלבנטיים., איור: ר במאמץ להפשיר את נכסיו, אוסטרלונד ניצל את זכותו לשימוע חירום, מה שאפשר לאשתו לדרוש, בהליך מזורז, מסמכים רלבנטיים. | איור: ר' קיקו ג'ונסון במאמץ להפשיר את נכסיו, אוסטרלונד ניצל את זכותו לשימוע חירום, מה שאפשר לאשתו לדרוש, בהליך מזורז, מסמכים רלבנטיים., איור: ר

פלז'ר אנד ביזנס

 

גם אוסטרלונד לא נולד עשיר. כשפיורסגלאב פגשה אותו, על ספינת תענוגות בחופי הלסינקי שבה עבדה כצלמת, הוא ניהל עסק מקרטע ליבוא פרחים. הוא היה גבר גבוה עם כריזמה נערית שגברה על הגמלוניות שלו. פיורסגלאב, שגדלה בוולס, הוקסמה. הם התחתנו ב־1998 באי הקאריבי דומיניקה, חיו בפלורידה ובניו יורק והקימו שלל חברות. אוסטרלונד הגה את רוב הרעיונות והיה אחראי לניהול השוטף, לפי הצהרתה של פיורסגלאב לבית המשפט, ואילו היא היתה אחראית לגיוס העובדים והכשרתם ועזרה בניהול המשרדים. ההצלחה הראשונה שלהם היתה חברת קרדיט קיי אקספרס, שהבטיחה לספק כרטיסי אשראי לאנשים עם דירוג אשראי נמוך. אחר כך הקימו את קולומביה האוס־סטייל, רשת מועדוני חברים מקוונים שמכרה בזול ספרים, די.וי.די ואפילו תוספי תזונה. Xacti, שבסופו של דבר הכילה את מרבית המיזמים שלהם, מכרה מודעות רשת, משחקי מחשב ומגוון תוכנות וסרגלי כלים. לעסקים שלהם היו הכנסות אדירות, ובאמצע העשור הקודם בני הזוג כבר היו עשירים מאוד. הם קנו בית בשווי 5 מיליון דולר בפינלנד, ואת היאכטה הראשונה.

לפיורסגלאב פנים עגולות ושיער חום מטופח. פגשתי אותה לראשונה באביב 2015 בניו יורק. היא בקושי חייכה, והתרשמתי מהאיפוק שלה. היא הסבירה שהוא היה המוחצן שבהם, אדם חסר ביטחון שעושרו הפתאומי הרס אותו. "אני הייתי לחצן העצירה שלו — 'לא, אנחנו לא צריכים את זה'", אמרה לי, "הוא אף פעם לא בא על סיפוקו, תמיד היה צריך לקנות את הדבר הבא". ב־2007 קנו את המטוס הפרטי הראשון, ואז יאכטה גדולה יותר שפיורסגלאב קראה לה אינטגריטי; "באותה תקופה, רוברט היה... חשבתי שיש לו יושרה".

לא כולם חשבו כך. ב־1999 פלורידה סגרה את קרדיט קיי אקספרס, בטענה שהיא מטעה לקוחות שמאמינים שיקבלו כרטיסי אשראי (בפועל הם קיבלו רק רשימה של בנקים שעשויים להנפיק להם כרטיס). כמה שנים אחר כך התובע הכללי של פלורידה חקר גם את Xacti בחשד להטעיית לקוחות: לפי מסמכים שהוגשו לבית המשפט הלקוחות סיפקו לחברה את מספר כרטיס האשראי שלהם רק ל"תקופת ניסיון", אבל היא גבתה מהם תשלום חודשי והקשתה את ביטולו. ב־2010 חתם אוסטרלונד בפלורידה על הסכם שבו התחייב לא להשתמש באמצעי שיווק מטעים, אבל גם באיווה ובאורגון החלו לבדוק את החברות שלו. בפלורידה המשיכו להצטבר תלונות של לקוחות, וב־2013 המדינה תבעה את Xacti, תביעה שהסתיימה בפשרה שבה שילמה החברה חצי מיליון דולר.

ב־2009, כשהחקירה הזו החלה להתגלגל, פיורסגלאב ובנותיהם גרו בפלורידה, בעוד אוסטרלונד חי על אינטגריטי באיי בהאמה. הוא לא היה יכול להצטרף למשפחה לאחר שהוויזה שלו פקעה ובקשתו לגרין קארד נדחתה. פיורסגלאב סיפרה שהדחייה והחקירה הרתיחו אותו: הוא העסיק עשרות אנשים, שילם מסים של מיליוני דולרים, והרגיש שהביורוקרטיה מתנכלת לו. אחרי זה, אמרה, "הוא רצה לשלם לארצות הברית כמה שפחות מסים".

שרה פיורסגלאב שרה פיורסגלאב שרה פיורסגלאב

ב־2011 הם קנו את הפנטהאוז בטורונטו, בתקווה לאחד את המשפחה בקנדה. בזמן השיפוץ הם קנו יאכטה נוספת, את דז'ה וו, ובמשך שנה הפליגו סביב אירופה ובקאריביים, מלווים במורים פרטיים לבנות. אבל מערכת היחסים ביניהם החלה להידרדר. אוסטרלונד העיד מאוחר יותר שהנישואים "היו סוערים מההתחלה", אך פיורסגלאב האשימה את אורח החיים החדש שלהם. בשלב מסוים, סיפרה לי, החל אוסטרלונד להסתובב עם קבוצה של עשירים וסלבריטיז זוטרים, ובילה במסיבות של הטייקון הפיני־קנדי פיטר נייגארד. לדבריה, הכסף והספינה של אוסטרלונד משכו רודפי פרסום ונשים.

לפי פיורסגלאב, חלק מחבריו של בעלה החלו גם להדריך אותו כיצד לשלם פחות מסים (אוסטרלונד סירב להגיב לכתבה, וכך גם עורכי הדין, רואי החשבון ויועציו הפיננסיים). הוא נסע ללא הרף, בין השאר כדי לשלם פחות מסים בכל אחת מהמדינות שבהן החזיק בית. באותה תקופה היא התייחסה למאמצים האלה, שהובילה פירמת רואי חשבון ידועה מפלורידה, דסקל בולטון, כ"תכנון מס" גלוי. אבל ממסמכים שהוגשו לבית המשפט משתמע שאוסטרלונד עשה זאת כדי להימנע לא רק ממסים אלא גם מתביעה אזרחית עתידית. "אני רוצה הצהרה בכתב", כתב לעורכי דינו ב־2011, "שאיני כפוף עוד לחוק בפלורידה או בארצות הברית", וביקש שינקטו את כל הצעדים הנחוצים כדי "להסיר אותי ממדינת הרשע".

ב־2012 עברו בני הזוג לטורונטו. בסוף אותה שנה העלה אוסטרלונד את הרעיון שייפרדו. פיורסגלאב החלה לחשוב לשכור עורכי דין משלה בתחילת 2013, כשגילתה שבעלה מנסה למכור את Xacti. "אתה רוצה לזרוק אותי הצדה כאילו הייתי חתיכת *** ואז לקחת הכל לעצמך", כתבה לו באחד הלילות. הוא השיב: "ברוסיה החוק מעניק לנשים 10% מהרכוש. בדובאי הן מקבלות 0%". כשביקשה העתקים של מסמכים הנוגעים למכירה פוטנציאלית של החברה, סימס לה: "אני חוסם את הגישה שלך לכל חשבונות העו"ש. את לא תשתמשי בכסף שלי כדי לשלם לאיזה עורך דין יהודי". באותו הלילה חסם את המייל שלה ב־Xacti. "נגיש את מסמכי הגירושים, ומכיוון שאין בבעלותי יותר שום דבר בעל ערך, את לא תקבלי כלום ואני אוכל להקים חברה חדשה", כתב. "זה שווה את זה?".

אצבע בסכר

 

ג'פרי פישר הוא לא עורך דין רגיל לענייני גירושים. בתחילת הקריירה עבד במשרד התובע הכללי, תבע מבריחי קוקאין ומלביני הון. כשפתח את המשרד הצנוע שלו התמחה בגירושים וגם בעבירות צווארון לבן. הוא בן 61, נמוך ומוצק עם שיער מאפיר דק.

פיורסגלאב שכרה אותו לאחר שראתה את בעלה עם מעצבת הפנים. אוסטרלונד הגיב בהגשת תביעת הגירושים בקנדה, שבה פישר אינו יכול לייצג את פיורסגלאב, ובאיום להפסיק את המימון שלה. היו לה 90 אלף דולר בבנק, לא מספיק למאבק ממושך. אבל היו לה גם תמונות שצילמה בטלפון, של מסמכים שמצאה ונוגעים לקרן נאמנות באיי קוק שאוסטרלונד היה רשום כיוצר שלה.

קרן רגילה בנויה כך שהיא מאפשרת לאדם להרוויח מהנכס — מכונית, בית, מטוס, חשבון בנק — בלי שיהיה הבעלים שלו, אלא באמצעות אדם או חברה הממונים כנאמן ומחליטים על השימוש הטוב ביותר בנכס. השיטה הזאת יכולה, למשל, לספק הטבת מס או למנוע ממוטב חסר אחריות לבזבז את הירושה שקיבל. אך בחלק מהמקרים מדובר בהונאה, כשהקרנות הן בעצם בובות בידי יוצריהן השולטים בפועל בנכסים. וקשה במיוחד להתחקות אחר קרנות באיי קוק, מדינה אוטונומית המקושרת לניו זילנד. בתי המשפט באיים האלה לרוב לא מכירים בצווים שהוציאו בתי משפט אמריקאיים, וכדי לתבוע קרן בקוק חייבים לטוס לשם. ברגע שנכס נמצא בקרן כזאת, פישר למד בדרך, כמעט בלתי אפשרי להוציאו משם.

אוסטרלונד ידע את זה. במחשב של פיורסגלאב נמצא המייל מ־2011 שבו הגדיר את ארצות הברית "מדינת הרשע", והתברר שהוא כלל גם תשובה מהיועצת המשפטית של Xacti. היא כתבה שאם אוסטרלונד יקים "מבנה תאגידי מקביל של חברות מחוץ לארצות הברית", יעביר את הפעילות למקלט מס ו"יאמץ אסטרטגיית הגנת נכסים אישית", כמעט שלא יהיה אפשר לגעת בו. כל כסף שיושקע בניסיון לתבוע אותו בארצות הברית, כתבה, "ככל הנראה יבוזבז".

רוברט אוסטרלונד ובת זוגו החדשה אזדה בנאי, המכונה בכתבה "מעצבת הפנים". מה נשאר ומה מוסתר אחרי 20 שנות זוגיות רוברט אוסטרלונד ובת זוגו החדשה אזדה בנאי, המכונה בכתבה "מעצבת הפנים". מה נשאר ומה מוסתר אחרי 20 שנות זוגיות רוברט אוסטרלונד ובת זוגו החדשה אזדה בנאי, המכונה בכתבה "מעצבת הפנים". מה נשאר ומה מוסתר אחרי 20 שנות זוגיות

פישר ידע שעליו לפעול במהירות. הוא לא ידע איפה אוסטרלונד שם את הכסף. לא היו לו הוכחות לקיומה של הונאה. אך היה לו ברור שככל שהסיפור יתמשך, לאוסטרלונד יהיו יותר הזדמנויות להעביר נכסים לחשבונות חסינים מעבר לים. המסמכים שצילמה פיורסגלאב התייחסו לתאגידים באיי קיימן ובאי נוויס, שני מקלטי מס ידועים, אך היא לא ידעה מה בדיוק החברות הללו עושות, ובינתיים אוסטרלונד הפסיק לשלם את המשכנתא על הבית בפלורידה ואיים לפנות את אמה ודודתה הנכה מבית שקנו בוולס. כדי לאסוף חומר פישר היה צריך להקפיא את המהלכים של אוסטרלונד, והוא עשה זאת במקביל משני כיוונים. בסוף מרץ 2014 הגיש בקשה לגירושים לבית משפט בפלורידה, בניסיון להעביר לשם את הליכי הגירושים שהחלו בקנדה. בו בזמן הכין תביעה אזרחית, שהתבססה על הקרן בקוק והמיילים המאיימים של אוסטרלונד. לפי המסמכים שהגיש פישר לבית המשפט, אוסטרלונד השתמש בהעברות לא חוקיות של נכסים כדי להונות את אשתו, שהיא בעלים־משותפים בחברות שלו. כלומר צד אחד של ההליך המשפטי הדגיש את זכויותיה כאשתו, הצד האחר התמקד בזכויותיה כבעלי החברות.

בתוך כמה ימים הצליח פישר לחלץ צו מניעה נרחב האוסר על אוסטרלונד למכור, למזג או ללוות כסף כנגד הנכסים שלו. הצו היה מונע מאוסטרלונד להוציא נכסים מארצות הברית, אם הוא היה מציית לו.

בליץ משפטי

 

פישר השיג גם הצהרת מס מ־2012 של חברת האחזקות המשפחתית, RSOP (ראשי התיבות של הזוג), שלפיה ההכנסות ברוטו של החברה באותה שנה היו כ־73.5 מיליון דולר. הסכום הזה הדהים את פיורסגלאב. כשפישר התעמק בהצהרה הוא גילה משהו מדהים עוד יותר: RSOP דיווחה שהרווח מהפעילות העסקית השוטפת שלה היה 12,284 דולר. כמעט כל ההכנסות התאדו, איכשהו.

זה היה הרגע שבו פישר שלח את פיורסגלאב לבהאמה. כשהיא שבה באותו היום מנמל התעופה כדי להתעמת עם מנהל משק הבית, הוא הודה שהוציא את המסמכים מהמזוודה. המשטרה החרימה אותם, אך בהמשך מסרה אותם לאוסטרלונד. כשפישר ניסה לקבלם בצו בית משפט, עורכי דינו של אוסטרלונד טענו שהוא לא מוצא מסמכים כאלה ובכל מקרה אין לפיורסגלאב זכות על חומר "גנוב".

בינתיים בפלורידה הבליץ המשפטי של פישר השיג את מטרתו. במאמץ להפשיר את נכסיו, אוסטרלונד ניצל את זכותו לשימוע חירום, מה שאפשר לפישר לדרוש, בהליך מזורז, מסמכים מכל אדם או חברה שיכולים להיות רלבנטיים לשימוע. בקשות נשלחו לבנקאים של אוסטרלונד, לעורכי הדין, רואי החשבון, יועצי המס, הברוקרים והמנהלים הבכירים שלו. כשהצדדים נפגשו בבית המשפט באפריל 2014, האולם עלה על גדותיו בעורכי הדין, אלה שמטפלים בגירושים מצד אוסטרלונד, אלה של החברות ושל הבנקים ורואי החשבון. אפילו לחלק מעורכי הדין היו עורכי דין.

וחלק מעורכי הדין הביאו עמם אלפי עמודים של מסמכים. במקום להילחם עליהם במשך חודשים או שנים, כמו במצב רגיל, נדרשו רק ארבעה ימים: שותפו של פישר בתיק, זכארי פוטר, עבר על הארגזים בבית המשפט ושלף כל מה שנראה לו מעניין בעוד פישר חוקר את העדים. היו שם הצהרות בנקאיות, תכתובות בין רואי חשבון לעורכי דין וטבלאות עם החותמת המתגרה "מסווג". לפי אחד המסמכים, מבנק ההלוואות Fifth Third Bank, הונו של אוסטרלונד נאמד ב־400 מיליון דולר, גבוה משחשבו. מסמכים אחרים הראו שפיורסגלאב היא הבעלים של שליש מ־RSOP.

בבית המשפט הקנדי האשים אוסטרלונד את אשתו בהעלאת "האשמות פרועות" ובהימלטות עם הבנות לפלורידה. אך לפישר היה עכשיו מצבור ראיות שתמכו בטענות של פיורסגלאב וביססו אותן בפלורידה, שבה חיה. עורכי דינו של אוסטרלונד זיהו את האיום וניסו לחסום את התביעה התאגידית ולשלוח את פיורסגלאב בחזרה למשפט הגירושים בקנדה: היא תושבת טורונטו, טענו, לבית המשפט בפלורידה אין סמכות בנוגע לגירושים. לפיורסגלאב ובעלה, כמו רבים אחרים באלפיון העליון, "תושבות" הוא מושג חמקמק ופתוח למניפולציות. פיורסגלאב היתה אזרחית בריטית עם גרין קארד שגרה בפלורידה. אוסטרלונד היה אזרח פיני עם דרכון נוסף, מדומיניקה. היו להם בתים בארבע מדינות, והם חיו שנה על יאכטה. השופט בפלורידה הודה שהעובדה ש"הצדדים הם אזרחים בינלאומיים" מאתגרת, והחליט להפריד את התיקים: הגירושים יידונו בטורונטו, התביעה התאגידית בפלורידה, שממנה נוהלו רבות מהחברות המשפחתיות.

איור.  היאכטה דז איור. היאכטה דז'ה וו עברה לבעלות חברה באיי קיימן שגם הבעלות שלה הוכנסה לקרן בקוק. בתמורה שילמה הקרן לאוסטרלונד 100 דולר | איור: ר' קיקו ג'ונסון איור.  היאכטה דז

ואז האשה תבעה את עצמה

 

בשלהי אפריל הצטברו אינספור ארגזים במשרד של פישר ופוטר, במאי החלו העוזרים שלהם לעבור עליהם. בתחילה הם חיפשו את 73 מיליון הדולרים החסרים בדו"ח של RSOP. התברר שהחברה העבירה עשרות מיליוני דולרים לאומגה פרטנרס, חברה שנרשמה בבהאמה, שם לא מוטל מס הכנסה על חברות. בעוד ב־RSOP היו שני שותפים, באומגה היה רק אחד: רוברט אוסטרלונד. היה נראה שלאומגה אין שום עובדים. למעשה, היה נראה שכל מה שיש בה זה תיבת דואר אחת בנסאו, בירת הבהאמה. אך בשלב מסוים היה לה חוזה עם Xacti לפרסום במנועי חיפוש. החוזה הזה נראה כמו עסקה גרועה במיוחד ל־Xacti: על כל דולר של פרסום ש־Xacti קנתה היה עליה לשלם לאומגה 58 סנט, ואוסטרלונד קיבל עוד 200 אלף בחודש, אישית, על "שירותי ניהול". כך, טען פישר בבית המשפט, אוסטרלונד גבה מהחברות שלו סכומי עתק. RSOP כמעט שלא רשמה הכנסות, בעוד אומגה הכניסה מיליוני דולרים בשנה. אוסטרלונד השתמש באומגה כדי להעלים את הכנסות המשפחה בארצות הברית.

המהלכים האלה מכונים "תמחור העברה". חברות בינלאומיות משתמשות בו כדי להעביר את העלויות שלהן למדינות עם נטל מס גבוה ואת הרווחים למדינות עם מס נמוך. לעתים קרובות מאחורי המהלכים האלה אין מציאות כלכלית. אפל, למשל, היא חברה אמריקאית; המטה שלה ורוב פעילות המחקר והפיתוח נמצאים בקליפורניה. אך אם קונים אייפון באירופה או באסיה, זכויות הקניין הרוחני שלו שייכות לחברות־הבת של אפל באירלנד, שמשלמות רק כ־2% מס. אפל גובה מחברות־הבת הללו סכום נמוך יחסית תמורת הזכויות לקניין הרוחני, אך מאפשרת להן לגרוף את מרבית הכסף שהיא מכניסה ממכירת הטלפון. ב־2011 החברות האיריות גרפו שני שלישים מההכנסה לפני מס הגלובלית של אפל.

פישר תהה אם ההעברות של אוסטרלונד חוקיות. הוא פנה לגרג פולסקי, מרצה למשפטים באוניברסיטת ג'ורג'יה. "האנשים המתוחכמים יעסיקו יועצים יקרים שימצאו מחקר שיעניק להם את השווי שבו הם חפצים", אומר פולסקי. "רשות המסים צריכה להחליט אם היא תערער על השווי הזה, ואם יש לה סיכוי לנצח בבית המשפט" (באוגוסט הורתה הנציבות האירופית לאירלנד לגבות מאפל 15 מיליארד דולר מסים שלא שולמו, בטענה ששיעור המס המיוחד של החברה מפר את חוקי האיחוד).

לפישר לא היה זמן לחכות שהרשויות יתעניינו באוסטרלונד. הוא היה צריך בסיס משפטי אחר שיאפשר לו לבחון את אינספור הישויות הרשומות במקלטי מס שנראו מחוברות לחברות שלו. הפתרון התגלה כשחיפש ברשת מידע על אוסטרלונד ונחשף להסדר של Xacti עם פלורידה שנחתם תשעה חודשים קודם. בין השאר ההסדר הזה אסר על אוסטרלונד לבצע "שינויים באופן עשיית העסקים או בזהות הארגונית כדרך להימנע מציות לתנאי ההסדר". פישר הרגיש שזה תיאור לא רע למה שאוסטרלונד עושה. יתרה מזאת, מסמכים שהוגשו בשימוע העלו שפיורסגלאב היא הבעלים היחיד של חברה־בת של Xacti שמחויבת לאותו הסדר. זה נתן לפישר רעיון. במאי הוא פתח חזית שלישית, שסיפקה להם נשק קטלני: פישר טען שאוסטרלונד עירב את החברה של פיורסגלאב בהונאה נגד תושבי פלורידה. הדרך לעצור זאת היתה שבית המשפט יגרור את העסק כולו — קרן הנאמנות באיי קוק, החברה בנוויס וכל חברה אחרת שפישר ימצא — בחזרה לפלורידה. לשם כך, פיורסגלאב תבעה את עצמה.

ממשל ארה"ב נגרר לאיי קוק

 

גם הפעם ניסו עורכי דינו של אוסטרלונד לבטל את התביעה. פישר חשב שיוכל להיהפך למעין "תובע כללי פרטי", תובע את אוסטרלונד למען האינטרס הציבורי. עורכי הדין שלו טענו, מנגד, שהחלטתה של פיורסגלאב לתבוע את עצמה ואת בעלה בשם התובע הכללי היא "חסרת שחר, חסרת היגיון וחסרת ערך" ושמדובר בהפעלת לחץ על אוסטרלונד. לטענתם, קרן הנאמנות שהקים במקלט מס לא היתה מזימה מתוחכמת לעקוף את ההסדר אלא תכנון נכסים מקובל. פיורסגלאב, הם אמרו, אינה קורבן, היה לה חלק בתכנונים האלה.

עו"ד ג עו"ד ג'פרי פישר, המייצג את פיורסגלאב. הפך את עצמו ל"תובע כללי פרטי" | צילום: fisherbendeck.com עו"ד ג

קשה לומר היכן התחילה ונגמרה המעורבות שלה. אוסטרלונד הציג מייל שמוכיח כי לפחות במקרה אחד יועציו דנו בהקמת קרן נפרדת עבור פיורסגלאב. כשבחנתי את החוזים בין Xacti לאומגה מצאתי באחד מהם חתימה של אוסטרלונד בשם אומגה ואחת של פיורסגלאב בשם Xacti. היא אכן היתה משלמת הרבה פחות מסים אם בעלה היה מעביר את הרווחים למקלטי מס, ולא נראה שהיתה לה סימפטיה רבה לצרכנים שהתלוננו והיוו הבסיס לאסטרטגיה המשפטית של פישר. ביותר מהזדמנות אחת שאלתי אם יש לה הסתייגויות מהאופן שבו היא ובעלה הרוויחו כסף. הבנתי שלא. "בכל פעם שאתה מקליק על מודעה מישהו מרוויח כסף", אמרה, מושכת בכתפיה. "אנחנו היינו האנשים שהרוויחו את הכסף".

זה מעלה את האפשרות שההתנגדות העיקרית של פיורסגלאב למקלטי המס של בעלה נבעה מהחלטתו לנשל אותה. אוסטרלונד עצמו רמז לכך. אחרי ששופט קנדי הוציא צו הקפאה נוסף לנכסיו כתב לה: "למה ש(עורך הדין שלך) ירצה לחשוף אותך על ידי פתיחה מחדש של ההסדר עם התובע הכללי? אבל בסדר, נזרוק אותך מתחת לגלגלי האוטובוס".

פיורסגלאב אומרת שתמיד ידעה שאוסטרלונד מנסה למזער את תשלום המס שלהם. אך כמו עשירים רבים שמעסיקים יועצים יקרים לתכנוני מס מורכבים, היא תפסה עצמה כמי שנמנעת מתשלום מסים אך לא מעלימה אותם — בדיוק ההבחנה שהעשירים משלמים לפירמות רואי חשבון עבורה. עכשיו היא מצאה את עצמה נסמכת על פישר כדי שינטרל את העבודה העדינה של רואי החשבון האלה. הטענה של פישר היתה שאוסטרלונד החל בהעברת הנכסים למקלטי מס כדרך להגן על עצמו מתביעות הצרכנים, אך כשהגירושים התקרבו הוא השתמש באותה תוכנית כדי להגן על הנכסים שלו מפני פיורסגלאב. ואת הטענה הזאת חיזק גילוי חדש.

הצוות של פישר מצא את החותמת של פיורסגלאב על מסמכים מ־2013 שהעניקו לסקיפ מידלטון, יד ימינו של אוסטרלונד ב־Xacti, ייפוי כוח בחשבונות בנק הקשורים לחברה. כמה חודשים לאחר מכן מידלטון השתמש בסמכות הזאת כדי להסיר את פיורסגלאב מהחשבונות. אחר כך מישהו השתמש בחותמת של פיורסגלאב כדי לאשר ל־RSOP לקחת הלוואה של 17.5 מיליון דולר מבנק בפלורידה. במסמכי ההלוואה העיד מידלטון כי פיורסגלאב חתמה בפלורידה. אבל היא בכלל היתה בטורונטו בזמן הזה. התמונה התבהרה כשעורכי הדין התעמקו במסמכים מרואי החשבון. התברר שבתחילת 2013, לאחר שפיורסגלאב ביקשה ממנהלי Xacti ליידע אותה על כל העברת כספים גדולה והחלטה עסקית משמעותית, אוסטרלונד הורה למידלטון, במייל, לנתק אותה מהעסקים, לאסור את כניסתה למשרדים ולהסיר אותה מחשבונות הבנק. מידלטון העביר את המייל לרואי החשבון. המסמכים שהפכו את מידלטון למיופה כוח בחשבונות, לכאורה באישור פיורסגלאב, הוגשו יומיים אחר כך.

המסמכים שהגיעו לידי פישר מעלים כי עורכי הדין ורואי החשבון של אוסטרלונד הקדישו את 2013 למאמצים להפוך אותו למי שאי אפשר לגעת בו, כולל דיונים על אילו חברות להקים באילו מדינות ואפילו איזה שווי להצמיד להן. בסתיו 2014 פישר תלה במשרדו תרשים, שאליו הוסיף בהדרגה כל חברה של אוסטרלונד שהתגלתה. בקאריביים אותרו חברות קש עם שמות כמו פרדייז ליקווידיטי 1 ואינטגריטי אינווסטמנט הולדינגס, שהוקמו בידי חברת אחזקות הרשומה בנוויס ומיד הועברו לקרן הנאמנות באיי קוק. קרן נוספת נפתחה שם ביוני 2013, מיד אחרי שהתובע של פלורידה החל לרחרח שוב בעסקיו של אוסטרלונד. והיו 35 מיליון דולר או יותר, במזומן, בחשבונות במונקו, לוקסמבורג, קנדה, איי הבהאמה ועוד.

אבל על הנייר היה קשה למצוא נכסים שהיו רשומים על שם אוסטרלונד עצמו. זמן קצר לאחר שהשופט בפלורידה הקפיא את נכסיו אוסטרלונד הסיר את עצמו מתפקיד ה"מוטב" בשתי קרנות הנאמנות. הפנטהאוז בטורונטו היה כעת בבעלותו של תאגיד מדלאוור, שבעצמו היה בבעלות תאגיד בנוויס שנכלל בקרן בקוק. בשלב מסוים גם אומגה הועברה לאחת הקרנות. דז'ה וו עברה לבעלות חברה באיי קיימן, שגם הבעלות שלה הוכנסה לאחת הקרנות. בתמורה שילמה הקרן לאוסטרלונד 100 דולר.

אוסטרלונד גם קנה מתחם דיור בג'ורג'יה עם הלוואה של 23 מיליון דולר מהמשרד לדיור ופיתוח עירוני. הוא חתם על המסמכים, אך השליטה במתחם הועברה מיד לחברה בבהאמה ואז לקרן. במילים אחרות, הממשל האמריקאי שימש ערב בהלוואה של 23 מיליון דולר לקרן בקוק.

למחוק המרחק בין האיש לכסף

 

במקביל הלכה והתבהרה גם האסטרטגיה המשפטית של אוסטרלונד: לא להסביר דבר. הקרנות העסיקו עורכי דין ממיאמי שהתמחו בניווט במבוכים המשפטיים המורכבים והמעורפלים של עולם מקלטי המס (גם הם לא הגיבו). הם הגישו אינספור התנגדויות פרוצדורליות, קברו את פוטר ופישר בניירת. פוטר העריך שעורכי הדין של אוסטרלונד הגישו בקשות שידעו שנועדו לכישלון רק כדי להתיש את פיורסגלאב ולדחוף אותה לפשיטת רגל. באחת התביעות הם נלחמו בהעברת עמוד אחד של מסמך. "זה לא איזה היבט מוזר של ההליך", הוא אומר, "זה המשחק עצמו". ובינתיים פישר לא היה יכול לסמוך על עזרה ממשית מצד התובע הכללי, שלא נקט עמדה רשמית בתביעות של פיורסגלאב. פישר היה לבד במערכה.

בשלהי 2014 הלך ואזל לאוסטרלונד משאב שקודם היה לו בשפע: זמן. במשך חודשים הצליחו עורכי הדין שלו להדוף את דרישת פישר לגבות ממנו עדות, בטיעונים של קשיים משפטיים, גיאוגרפיים ופרקטיים. אבל התהליך מתח את סבלנות השופטים בפלורידה עד הקצה, ותחת איום שיואשם בביזיון בית המשפט וסכנה לצו מעצר, אוסטרלונד הופיע במשרד עורכי דין בטורונטו.

"אתה נמוך משחשבתי", אמר לפישר, אך בהמשך שמר על איפוק. הוא ענה על רוב השאלות בטון מונוטוני, נמנע מקשר עין עם פישר, שניסה שוב ושוב לחלץ ממנו את רשימת נכסיו. "בבעלותי היו נכסים רבים, נכסים שונים, נכסים מגוונים", ענה. היו לו "דברים שיש לרוב האנשים, כגון שעון". האם באמת היה שווה 401,769,834 דולר, כפי שרואי החשבון העריכו? "איני יודע מהיכן המספרים האלה לקוחים", ענה. כיצד עבר הפנטהאוז לקרן באיי קוק? זו היתה "עסקה ביני לבין עורך הדין שלי". איזה עורך דין? "איני זוכר, יש לי יותר מדי עורכי דין".

לאט לאט הצליח פישר לחבר בחזרה בין אוסטרלונד להון שלו. הוא הודה שחתם על חוזה שכירות לגור בפנטהאוז בטורונטו שבבעלות הקרן. אם כך, שאל פישר, האם אוסטרלונד משלם שכירות? "זה מצטבר". כסף לא החליף ידיים. אוסטרלונד סירב לומר מי שילם את החשבונות בפנטהאוז, אבל הודה שהקרן מממנת את דז'ה וו. מסמכים שליוו את התצהיר סיפקו ראיות נוספות למרחק הקטן בין אוסטרלונד לקרנות הנאמנות הכביכול עצמאיות שהחזיקו ברכושו־לשעבר. הקרנות שילמו על מסוק עבורו, על טיולים לאי הקאריבי סנט מארטן.

במסמכים שהוגשו לבית המשפט פישר ועורך הדין של פיורסגלאב לגירושים בטורונטו חידדו את ההתקפות שלהם, הציגו את אוסטרלונד כ"נוכל אינטרנט ממולח", שמעורב ב"הונאות אינטרנט, זיופים, הונאות מס, הונאות בנק, הונאות נדל"ן, הונאות הגירה, העברות בינלאומיות מזויפות ועוד". הם פעלו גם להקפיא עוד מההכנסות של אוסטרלונד, ולא רק כדי להכאיב לו: לפי ההערכות של פישר ופוטר, אוסטרלונד הוציא כמיליון דולר בחודש, בעיקר בשכר לעורכי הדין ורואי החשבון ששמרו על סדר במבוך הקרנות וחברות הקש.

במרץ החל פישר לתקוף את בנק וולס פארגו, החוליה המקשרת העיקרית של אוסטרלונד בין עולם השירותים הפיננסיים הגלוי לשוק האפור של חברות הקש וקרנות הנאמנות במקלטי מס. להערכתו, החשבונות בוולס פארגו עדיין צברו הכנסות מכמה מהעסקים הקודמים של Xacti, שחלק מהם אורגנו מחדש תחת תאגידים במקלטי מס. בהתבסס על הזיוף האפשרי של חתימתה של פיורסגלאב במסמכים להרחקתה מהחשבונות איים פישר לתבוע את וולס פארגו בטענה שאיפשר לאוסטרלונד לגזול מאשתו במרמה מיליוני דולרים. בוולס פארגו מיהרו להקפיא את החשבונות השנויים במחלוקת. עכשיו גם לאוסטרלונד וגם לקרנות לא היתה גישה לכסף.

איום גדול יותר צמח ביוני 2015, כששופט בפלורידה פסק שפיורסגלאב זכאית לעבור על אלפי עמודים של מיילים ומסמכים שעברו בין אוסטרלונד ומנהלים אחרים ב־Xacti לעורכי הדין שלהם. עורכי דינו של אוסטרלונד טענו שעל המסמכים חל חיסיון עורך דין־לקוח. פישר היה בטוח שהמסמכים החסויים יכללו את ה"אקדח המעשן". הוא יגלה איפה הכסף, וגם יראה איך אוסטרלונד זמם להחביא אותו. יהיו שם ראיות להונאה, וגם מיילים ומזכרים שיכולים לסבך רבים מעורכי הדין ורואי החשבון שסייעו לו. כל המבנה יוכל להיחשף.

איום ממשי על כל מקלטי המס

 

כמה ימים אחר כך ביקשו עורכי דינו של אוסטרלונד לקיים פגישה, ורמזו שאם המסמכים החסויים יעברו לידי פישר הלקוח שלהם יימלט. הצעת המפגש הפכה את כולם לחשדנים. פיורסגלאב עלולה להפסיד מהניצחון הזה: אם בעלה יימלט יהיה קשה לחלץ ממנו כסף. גם עורכי הדין של אוסטרלונד, שגבו ממנו סכומים גבוהים עבור שירותיהם ועדיין לא קיבלו את כל הכסף, יפסידו, כלכלית ותדמיתית. להגן על איש עסקים בתביעה אזרחית זה דבר אחד, להגן על עבריין נמלט זה עניין אחר.

מסמכים שהוגשו באותה פגישה ובפגישות נוספות הציגו את עמדתו של אוסטרלונד: רוב הונו האישי היה קשור לשווי של החברות שלו, שהיה נמוך מכפי שהעריכו רואי החשבון בעבר. הוא לא באמת היה מספיק עשיר כדי להעניק לאשתו חצי מהון של 400 מיליון דולר, שווי שעליו הכריז פעם כדי להשיג הלוואות. כעת המורכבות הבארוקית של הפיננסים שלו נהפכה ללולאה סביב צווארו. כדי להוכיח שהונו קטן בהרבה, עורכי הדין שלו היו צריכים לחשוף היכן ואיך הסתיר את ההון הזה. אם יסרבו, ושופט יפסוק לזכותה של פיורסגלאב 200 מיליון דולר, לאוסטרלונד לא יהיה איך לשלם.

במלכוד הזה, עורכי הדין של אוסטרלונד עשו לפישר את העבודה — וסיפקו מסמכים שהצביעו על הפרות נוספות של צו הקפאת הנכסים המקורי שניתן בפלורידה. זמן קצר קודם לכן אחת הקרנות שילמה לעורכי הדין יותר ממיליון דולר. לאוסטרלונד כבר לא היתה ברירה: "היה עליו להחליט אם לשלם לעורכי הדין ולחשוף שביכולתו להשיג כסף מהקרן מתי שהוא רק רוצה", אומר פוטר, "או לא לשלם להם, ואז לא יוכל להילחם בתביעה".

הצהרה בנקאית נוספת שהעבירו עורכי הדין הראתה כי ב־2014 אוסטרלונד העביר 48 מיליון דולר לקרן באיי קוק. פישר הבין שזה היה היום שבו פיורסגלאב ראתה את אוסטרלונד עם בת הזוג החדשה שלו, והאמין שזו ראיה חזקה לכך שהקרן הוקמה כדי לא לשלם לאשתו, התנהלות שאינה חוקית גם במרבית מקלטי המס.

מאות אלפי דולרים נמשכו בכל חודש מהקרן כדי לממן את דז'ה וו. עוזרת משפטית של פישר נעזרה במצלמות ציבוריות בנמלים בריביירה הצרפתית ואיתרה את היאכטה בסן טרופז. פוטר נסע לשם, ומצא אותה עוגנת בניס. כשסעד לו בגרנד הוטל דו קאפ פרה הוא מצא גם את אוסטרלונד עצמו, צועד אל האולם עם מעצבת הפנים. החברה של פוטר הספיקה לצלם אותם בטלפון שלה, והם עזבו במהירות לפני שאוסטרלונד הבחין בהם.

בפלורידה שוב אזל הזמן לעורכי דינו של אוסטרלונד, תחת שורה של צווים שהורו להם להעביר את המסמכים החסויים. אלה איימו לא רק על הונו של אוסטרלונד; היה להם פוטנציאל לפתוח שער לעולם מקלטי המס, מקום שהאליטה העולמית השקיעה מאות מיליוני דולרים כדי ליצור ולהגן עליו. בארכיפלג של מקלטי המס האינטרסים שלה מוסתרים מאחורי חברות קש וקרנות נאמנות, והאנונימיות מובטחת בחסות החוק, מדלאוור עד לבהאמה ודרום האוקיינוס השקט. ג'יימס הנרי, כלכלן ראשי לשעבר במקינזי, מכנה את עולם מקלטי המס "המקבילה הכלכלית של החור השחור באסטרופיזיקה". ויש בו לפחות 21 טריליון דולר, גבוה מהתמ"ג של ארצות הברית.

האפילה הזאת מגינה על אנשי עסקים מעלימי מס ועל עבריינים. דיקטטורים משתמשים במקלטי המס כדי לבזוז את המדינות שלהם. ברוני סמים — כדי להלבין הון. ברגע שחומת הסודיות נפרצת ההבחנה בין אזרח גלובלי הגון לעבריין מיטשטשת במהירות. באפריל פורסמו מסמכים חסויים של פירמת עורכי דין בפנמה, שחשפו את השימוש של פוליטיקאים מושחתים במקלטי מס ואף הובילו להתפטרותו של ראש ממשלת איסלנד. מתברר שמספיקה הדלפה של רשימת הלקוחות של פירמה בינונית אחת בפנמה כדי להפיל ממשלה בצד האחר של העולם.

מבחינת עורכי דין ורואי חשבון בתעשיית מקלטי מס הצגת התכתבויות עם לקוח בבית משפט היא אסון מוחלט. כולם יוכלו לראות מה הם עושים וכיצד הם עושים זאת. המתקפה המשפטית של פישר העמידה את עוזריו של אוסטרלונד בפני דילמה כואבת: האם להגן על לקוח אחד או להגן על המערכת כולה?

מה יקרה אחרי הכל

 

עד מהרה שורת המגינים הסבוכה שעד כה שמרה על ההון של אוסטרלונד החלה לפנות נגדו. ביום שישי גשום אחד ביולי 2015, לאחר שהפסידו בערעור על העברת המסמכים החסויים, כל צוות עורכי דינו של אוסטרלונד מאחת הפירמות שאיתן עבד התפטר. מתברר שאוסטרלונד הורה להם להתעלם מהוראות בית המשפט למסור את המסמכים, מה שהיה עלול להביא לשלילת הרישיון שלהם. הם חזרו לעבוד על התיק כמה ימים לאחר מכן, אחרי שאוסטרלונד הסכים להעביר חלק מהניירת. אך זה היה סימן לכך שהוא החל לדחוף את הצוות שלו אל האזור המסוכן, מקצועית וחוקית. חומת הסודיות סביב מקלטי המס שלו החלה להתמוטט. המסמכים התחילו לעבור.

כששוחחתי עם פישר בפברואר הוא נשמע בטוח בעצמו. היה נראה שלאוסטרלונד מתחיל להיגמר הכסף, הוא לא עמד בתשלומים של ההלוואה בגובה 17.5 מיליון דולר שלקחה RSOP. באוגוסט, לאחר עיכובים נוספים בהעברת המסמכים, אוסטרלונד והחברות שלו הואשמו בביזיון בית המשפט, חשופים לעונשים פליליים. זמן קצר אחר כך התפטר עורך דינו האישי של אוסטרלונד. מסמכים שהוגשו לבית המשפט בסתיו האחרון מצביעים על כך שהתביעה האזרחית מתקרבת לסיומה.

פישר ופוטר שלחו ערימות של ראיות לשריף בפאלם ביץ', למפקח הכללי של מינהל הדיור ולמשרד התובע של ארצות הברית. אולי הרשויות הללו יתחילו לחקור את עסקיו של אוסטרלונד ואת אנשי המקצוע שאפשרו אותם. ואולי הם יניחו אותם בצד, כמו תיקים מורכבים אחרים שמחייבים הרבה מאוד זמן וכסף. כשיושג הסדר, תפקידו של פישר כלוחם צדק ציבורי יגיע לסיומו, מוגבל בידי האינטרסים של פיורסגלאב. "בסופו של יום, אני לא תובע כללי פרטי", הוא אומר, "אני עורך דין פרטי".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות