אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
למי שייך סטארט-אפ שייסדו סטודנטים במרכז הבינתחומי? צילום: עמית שעל

למי שייך סטארט-אפ שייסדו סטודנטים במרכז הבינתחומי?

שלושה סטודנטים השתתפו בתוכנית יזמות ב-2012 והקימו מיזם תיירותי. אחת המייסדות פרשה בסוף שנת הלימודים. באחרונה נפסק שהיא זכאית למניות בחברה שהקימו שני המייסדים האחרים על בסיס המיזם

29.01.2017, 09:19 | עו"ד רפי כהן

בשנת 2012 השתתפו שלושה סטודנטים בתוכנית יזמות בת שנה אקדמית אחת במרכז הבינתחומי בהרצליה. כחלק מהתוכנית, הם החלו בפיתוח משותף של פרויקט יזמי-טכנולוגי להקמת שירות מקוון לרכישת ומכירת חדרי מלון ושירותים תיירותיים.

בתחילת שנת הלימודים חתמו השלושה על "הסכם מייסדים" שקבע בין היתר שאם תוקם חברה על בסיס המיזם, כל אחד מהם יהיה זכאי לשליש מהמניות בה, בתנאי שיהיה פעיל במיזם במשך "שנת ה-Zell") "Zell" – שמה של תוכנית היזמות).

במאי 2012, כחודש לפני סיום התוכנית ושנת הלימודים, הודיעה אחת המייסדות לשותפים האחרים שהיא לא מעוניינת להמשיך בפיתוח המיזם. ואכן, עם סיום שנת הלימודים הפסיקה הסטודנטית את פעילותה במיזם ואילו השניים האחרים המשיכו לפתח אותו והקימו חברת הזנק (סטארט-אפ) יחד עם שותפה אחרת.

שנתיים מאוחר יותר פנו השניים לבית המשפט בבקשה שיצהיר שלמייסדת שפרשה אין זכויות כלשהן בחברה – לא זכאות למניות ולא זכויות בקניין הרוחני שלה.

הפורשת, לעומתם, טענה שלפי ההסכם מגיעות לה שליש ממניות החברה והיא זכאית גם לחלק שווה בקניין הרוחני שלה.

כל אחד מהצדדים ניסה לפרש את ההסכם לטובתו. המבקשים טענו שעל פי ההסכם המשיבה הייתה צריכה להיות פעילה במיזם לפחות שנה קלנדרית אחת כדי לזכות במניות אך היא פרשה לפני תום התקופה. עוד לטענתם, המשיבה הטעתה אותם לחשוב שהיא וויתרה על זכויותיה.

טקס הענקת תארים של בוגרי המרכז הבינתחומי (ארכיון), צילום: יותם פרום טקס הענקת תארים של בוגרי המרכז הבינתחומי (ארכיון) | צילום: יותם פרום טקס הענקת תארים של בוגרי המרכז הבינתחומי (ארכיון), צילום: יותם פרום

המשיבה טענה לעומת זאת שהתנאי הקבוע בהסכם מתייחס לשנה אקדמית ומאחר שהיא הייתה פעילה במיזם עד לסוף שנת הלימודים, היא עמדה בתקופה הנדרשת וזכאית למניות. עוד לטענתה, ההודעה שמסרה בחודש מאי 2012 הייתה רק הצהרת כוונות ולא פרישה בפועל.

כן מניות, לא קניין רוחני

 

שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב דניה קרת-מאיר, קבעה שהוראות ההסכם מלמדות שהצדדים התכוונו לקבוע שפעילות במיזם במשך שנה אקדמית, ולא קלנדרית, תזכה אותם במניות.

לקביעת השופטת, מהראיות עלה שהמשיבה הייתה פעילה במיזם, הן מבחינה עסקית והן מבחינת הדרישות האקדמיות, עד לסיום התוכנית ולכן היא זכאית לשליש ממניות החברה. יחד עם זאת, על פי הוראות ההסכם עליה להחזיר שני שלישים ממניות אלה למייסדים האחרים, מאחר שלא המשיכה להיות פעילה בחברה שנתיים נוספות.

באשר לקניין הרוחני קבעה השופטת שההסכם אמנם קובע שהוא יהיה שייך לכל אחד מהמייסדים בצורה שווה, אך, יחד עם זאת, סביר שהצדדים התכוונו שמצב זה יהיה תקף רק עד להקמת החברה.

משהוקמה החברה, ומאחר שכל מה שיש לה הוא הקניין הרוחני שלה וזה המניע היחיד להשקעת כספים מצד משקיעים חיצוניים, הגיוני שהצדדים התכוונו שהקניין הרוחני יישאר בידיה. לפיכך קבעה השופטת שזכויות המשיבה בקניין הרוחני שנוצר בתקופת המיזם נכללות במניות להן היא זכאית.

בסיכומו של דבר פסקה השופטת שהמשיבה זכאית ל-8,888 מניות מסך מניות המייסדים שבידי המבקשים. המבקשים חויבו בהוצאות ושכ"ט עו"ד של 40,000 שקל.

לפסק הדין

• ב"כ המבקשים: עו"ד בעז פייל, עו"ד איל אייכל, עו"ד דוד פורר, עו"ד אמיר אבני

• ב"כ המשיבה: עו"ד אייל רוזובסקי, עו"ד נטע ארבל

* עו"ד רפי כהן עוסק בדיני חוזים ומשפט אזרחי-מסחרי

** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer

באדיבות אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות