לשבור את הכלים

גמדי גינה, ברווזים מקרמיקה, כוסות וצלחות, אגרטלי זכוכית, מסכי מחשב ואפילו טלוויזיות. חדר הזעם 2Break שהוקם בתל אביב יושיט לכם אלת בייסבול או לום ברזל כדי שתוכלו לנתץ לרסיסים מכל הבא ולשחרר אגרסיות. מתבקש לחשוב שזו המצאה ישראלית, אבל מדובר ביישור קו עם אופנה שכבר כבשה את ארצות הברית ואירופה.

כללי הבטיחות מאוד מחמירים. רגע לפני שנכנסתי לחדר המוגן, שמתפרש על 70 מ"ר, קיבלתי כפפות, אפוד וקסדת מגן שיגנו על גופי מפני פציעה במהלך שבירת החפצים. בשלב הבא התבקשתי לבחור מה מתחשק לי להרוס, ואני מתלבטת בין סט פורצלן פולני למהדרין לבין מסך מפואר של אפל. עכשיו יש לי שעה להשתולל.

לדברי עמית מגר, מבעלי המקום, הדברים נאספים מהרחוב או ממזבלות של איסוף מוצרי חשמל. בסוף השהות בחדר ניתן לקבל תיעוד בווידיאו של התקף הזעם וללמוד ממנו קצת על איך אנחנו נראים ומתנהגים בעת התקף זעם.

"במה לקיצוניות"

מגר מספר כי מבקרים רבים מגיעים אחרי ריב עם הבוס בסופו של יום במשרד, "ואז אתה באמת נהנה לשבור את המקלדת, או את מסך המחשב. במקום לצאת לרוץ או לעשות פעילות גופנית שמשחררת לחץ וכעס הם באים להרוס כאן ואז יוצאים משוחררים ומשאירים את הכעס בתוך החדר".

פעילות גופנית אכן עוזרת להתמודד עם מצבי לחץ, חרדה, מתח ודיכאון. אלא שלדברי ד"ר סימה זך, מומחית לפסיכולוגיה של הספורט וראש בית הספר לחינוך במכללה האקדמית בווינגייט, הפעילות בחדר הזעם אינה כזו המועילה לגוף: "גילויי אלימות לא משחררים את האלימות מגוף האדם. ההיפך הוא הנכון, אלימות מייצרת אלימות וזעם וממחזרת את ההתנהגות. אין שום היגיון בלתת אפשרות לבן אדם להתפרץ ולהשתולל. צריך לדעת למתן את השליטה ולהיות מודע ממה זה נובע. לדעת מתי עולה רמת האגרסיביות, וללמוד להמיר אותה בפעילות מרגיעה ושקטה". ייתכן שזה מסביר מדוע בעלי החדר מזהירים שהחדר לא מומלץ לסובלים מבעיות לחץ גבוה.

"החדר נותן במה להתנהגות קיצונית כדי להגחיך אותה. להראות למבקר איך הוא נראה כשהוא שובר צלחות, שיראה שזה מגוחך", מסבירה זך, "אבל כשהוא ייצא מהמקום, הוא לא ילמד איך להפחית את האגרסיביות שבו, ואז אולי יבין שאין בכל שום תהליך של ניקיון נפש. היות שהאלימות שבסיסה היא תהליך הרסני".

כדי להגיע לרגיעה זך ממליצה על פעילות מונוטונית בסביבה רגועה. בחברה או לבד, בשדות או במכון הכושר, עם מוסיקה או בלי. להכניס בן אדם לחדר לחוץ וסגור, לא ישחרר את הלחץ או עלול להעצים אותה.

כתבתנו בפעולה. ד"ר זך: "אין ניקיון נפש באלימות הזו" | צילום: אביגיל עוזי

לנתץ או לרוץ

באשר לי, אני בעיקר גיחכתי כשנקראתי לשליחות העיתונאית, אבל ככל שהתקדמתי בחוויה של החדר, הבנתי עד כמה היא לא בשבילי. על גמדי הגינה שנאלצתי לשבור בעיקר ריחמתי, והרגשתי שעדיף היה לתרום למיחזור כל כלי חשמלי שבו פגעתי. העובדה שנדרשתי לשלם אקסטרה על כל פריט שנוסף להרס, רק חיזקה את תחושת הבזבוז. אז כדי להירגע מהתסכול, יצאתי לריצה בים.