להתכתב עם המוות: המחזה של ענת גוב מעלה געגועים לשפתה הייחודית

מירה (ברטו) היא אשה נשואה, מורה בבית ספר ואם לילדים שמפגש מקרי עם גבר מסתורי בדמות המוות (טולדנו) ליד פחי הזבל בחצר מוביל אותה להודות, לתדהמתו הרבה, שהיא רוצה למות. "כולם רוצים לחיות ואת רוצה למות?", הוא אומר ובהמשך נעלם.

היא מתעקשת לחפש אותו עד שיסכים לקחת אותה ומגיעה להוספיס לחולים סופניים. דווקא במקום שבו המוות מרחף באוויר מירה מוצאת סיבה לחיות ונרקמת מערכת יחסים משעשעת ונוגעת ללב בינה לבין החולים שגורמת לכולם לבחון מחדש את היחס לחיים ולמוות.

לירון ברנס וליליאן ברטו בהצגה "אהבת מוות". לא נופלת לרגשנות יתר | צילום: כפיר בולוטין

סגירת מעגל מצמררת

זהו המחזה הראשון שכתבה ענת גוב המנוחה לפני 24 שנה בעקבות מחלת הוריה ("מתוך החלטה שאני הולכת להתמודד עם הדבר הזה שנקרא מוות", אמרה בראיון לפני מותה).

המחזה פתח את הדרך לאלה שבאו אחריו, בהם "אוי אלוהים", "חברות הכי טובות", "משפחה חמה" ו"סוף טוב" הנפלא שעלה כמה חודשים לפני מותה, שבו היא התכתבה עם המוות מהמקום הכי קרוב שיש.

בהקשר זה של החיים והמוות יש בהצגה סגירת מעגל שהופכת את הצפייה ב"אהבת מוות" לעמוקה, מרגשת ומצמררת יותר, על אף היותו מחזה פחות "מבושל" מהאחרים, וספק אם היו בוחרים להעלות אותו שוב בגרסתו הנוכחית אלמלא ההקשר לסיפורה האישי של גוב.

אני מניחה שהמחזאית היתה בוחרת לשכתב את המחזה, בכל זאת עברו יותר מ־20 שנה והיא רק הלכה והשתכללה בכתיבה לאורך השנים.

ההומור ינצח את המוות

המחזה בנוי על סיטואציה אבסורדית עם כמה דיאלוגים מצחיקים מחד ומדכדכים מאידך, בלי ליפול למלכודת של רגשנות יתר, כי ענת גוב תמיד ידעה להכניס את המשפט הנכון במקום הנכון ויש לה בעיקר כנות רבה והמון הומור. הרי רק ההומור יכול לנצח את המוות.

כל העלאה מחדש של מחזותיה מחדדת את הגעגוע לשפה והקול הייחודיים שלה ובעיקר את תחושת ההחמצה שלא נזכה לעוד יצירות.

הבמאי גלעד קמחי הצליח לאזן בין אבסורדיות לריאליזם ברגישות. סייעו לו ערן עצמון שעיצב במה יפהפייה שמשרתת את המחזה, אבי יונה בואנו (במבי) שאחראי על התאורה המופלאה שחידדה את האווירה בדיוק רב ואמיר לקנר על המוזיקה.

הצד החזק של ההפקה הם שחקניה המצוינים: ברטו שחקנית נפלאה שמפגינה את כישוריה גם ברגעים הדרמטיים וגם בקומיים ומזגזגת ביניהם בהצלחה; טולדנו הוא כנראה המוות הכי מקסים שיש ומשרת את מטרתה של גוב שרצתה להתיידד איתו.

בירון נהדרת בתפקיד האחות האחראית בהוספיס, וכמוה גם שלושת החולים — דניאל כיוסוף הטבח טוב הלב מרמאללה, שונוולד שמבצעת את אחד המונולוגים החזקים בהצגה וברנס המצוין שנוגע ללב בשקט ובאנושיות שלו. כאביה מפציע בחינניות לשתי סצנות בתפקיד הבעל והרופא.