איך ניצל ח"כ רוברט אילטוב מהדחה מהוועדה למינוי שופטים

"החייבת הכנסת לדאוג לכך שבוועדה לבחירת שופטים יכהן בכל עת חבר מטעם האופוזיציה?", כך הציג שופט בית המשפט העליון ניל הנדל את השאלה שעוררה העתירה שהגישו עוה"ד יצחק אבירם ושחר בן מאיר. העתירה, שאליה הצטרף יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג (המחנה הציוני), דורשת למעשה את התפטרותו של ח"כ רוברט אילטוב (ישראל ביתנו) מהוועדה שבימים אלה שוקדת על בחירת ארבעה שופטים לבית המשפט העליון.

שופטי בג"ץ יצחק עמית, עוזי פוגלמן והנדל דחו את העתירה, אבל חשוב לקרוא את הניתוח של הנדל, שמפליג לפסק דין ערכי־דמוקרטי, בשונה מעמיתו עמית שהסתפק בנימוק טכני לגלגול העותרים מהמדרגות. 

מאז 1990 בוחרת הכנסת לוועדה לפחות ח"כ אחד מהאופוזיציה

בוועדה לבחירת שופטים תשעה חברים: שלושה שופטים מבית המשפט העליון, שני שרים, שני ח"כים ושני נציגים של לשכת עוה"ד. מאז 1990 בוחרת הכנסת לוועדה לפחות ח"כ אחד מסיעות האופוזיציה. כך היה בבחירות האחרונות לוועדה, ביולי 2015, כשאילטוב נבחר כנציג האופוזיציה. אך במאי 2016 הצטרפה מפלגתו לקואליציה, והתוצאה היא שלאופוזיציה אין נציג בוועדה. 

מימין: ח"כ רוברט אילטוב ושופט ביהמ"ש העליון ניל הנדל. "מקרה חריג" | צילום: יובל חן

העותרים טענו שהנוהג לבחור ח"כ מהאופוזיציה הוא "מנהג חוקתי" מחייב, ולכן על אילטוב להתפטר ועל הכנסת לבחור במקומו נציג מהאופוזיציה.

2. זיכרונות ממאי

חברי הוועדה טענו שהאופוזיציה נזכרה מאוחר מדי

המשיבים בעתירה, שרת המשפטים איילת שקד, היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, הכנסת, הוועדה לבחירת שופטים ואילטוב עצמו, שללו גישה זו באמצעות באי כוחם עוה"ד יונתן ברמן וד"ר גור בליי.

ראשית, הם דחו את טענות העותרים בגלל השיהוי — איפה היו העותרים מאז מאי 2016? לטענתם, הרושם הוא שהם התעוררו לקראת בחירת שופטי העליון.

שנית, אין כאן "מנהג חוקתי", במיוחד לאור העובדה שקיים חוק מפורט שמסדיר את בחירת חברי הוועדה, ועל כן אין חובה על חבר הוועדה להתפטר בנסיבות הנוכחיות.

3. ניתוחים שונים

עמית ניפק החלטה טכנית, הנדל נימק בהרחבה וצידד גם בעותרים

השופט עמית ניפק החלטה קצרה. "המקרה שבפנינו הוא 'תאונתי', מקרה חריג הנובע מתהפוכות הפוליטיקה", כתב. "נראה כי המחוקק לא נתן דעתו על המקרה החריג שבפנינו, אך הוראות החוק הן ברורות והפרקטיקה והמנהג ניגפים בפני החוק".

לעומתו, השופט הנדל שדחה גם הוא את העתירה, סיפק לעותרים הנמקה רחבה, שתומכת בעמדתם הערכית. "יישומו המלא של הרעיון הדמוקרטי", כתב, "אינו רק שלטון הרוב — הדמוקרטיה רואה ערך בשיתוף המיעוט בהנהגה ובהליכי קבלת ההחלטות".

הנדל הסביר ששיתוף המיעוט לא רק שאינו מסכן את הרוב, אלא משביח את ההליך ומעניק לגיטימציה להכרעה הסופית: "המשילות של הרוב באה לידי ביטוי בעובדה שחלקו, מעצם הגדרתו כרוב, גדול משל המיעוט. על כן בפרוצדורת ההכרעה

הדמוקרטית שסוכמת את מספר הקולות — 'אצבעותיו' של הרוב תישארנה על העליונה. עם זאת, שיתוף המיעוט בהליך קבלת ההחלטות מבטא יחס שוויוני ומכבד לכל אדם ומאפשר הידברות ושכנוע הדדיים. רכיבים אלה מעשירים את השיח ומעניקים לגיטימציה להחלטות הרוב, גם במקרים שבהם הן נוגדות באופן עמוק את עמדת המיעוט".

הנדל סיכם: "חשוב שבית המשפט יאמר את דברו לגבי הנוהג למנות לוועדה ח"כ אחד לפחות מסיעות האופוזיציה. רואה אני, בלי להכריע בשאלת המנהג החוקתי, חשיבות רבה בהמשך קיומו. זאת מכוח עקרונות חוקתיים של השיטה, המכירים בעקרון הייצוג היחסי. התפיסה הפרלמנטרית היום אינה כי על האופוזיציה לשבת בקרן זווית ללא תפקיד, עד לקיום הבחירות הבאות. יש לה תפקיד למלא. תרומתה חשובה היא לעשיית הכנסת. יפה נהגה הכנסת כשקיבלה על עצמה את הנוהג במשך 25 שנים. כך ראוי".