"בעלים ונשים" בתיאטרון חיפה מציגה וודי-אלניות במיטבה

לב ארי ובנדק. תמהיל מדויק של הומור וכאב | צילום: ז׳ראר אלון

עלילה: במרכז הסיפור שני זוגות אינטלקטואלים בניו יורק במשבר אמצע החיים, והוא נפתח כשג'ק וסאלי (שרון אלכסנדר וקרן צור) מודיעים לגייב וג'ודי (דביר בנדק ודורית לב ארי) שהם עומדים להיפרד. הבשורה המפתיעה מטלטלת ומערערת את השניים, וג'ודי מתחילה לבחון את היחסים ביניהם מחדש ומגלה לא מעט סדקים. וכך, סאלי מוצאת לה מחזר חדש, ג'ק יוצא עם בחורה צעירה וגייב מתקרב לסטודנטית שלו באוניברסיטה.

סרטו של וודי אלן, הנחשב לאישי ביותר שלו, יצא לפני 25 שנה לאחר הפרידה המתוקשרת ממיה פארו, והוא האחרון שבו שיתפו השניים פעולה. אלן נוגע בהקרבה ובשחיקה שבמוסד הנישואים, בניסיון היומיומי לשמר את הזוגיות ובקונפליקט בין הרצון בחיים משותפים ובין הכמיהה לחופש.

דבר המבקרת: נאור וקליגר יצרו עיבוד מוצלח מבלי לאבד את השפה הוודי־אלנית ושמרו על תמהיל מדויק של הומור עם אנושיות וכאב. שאול בסר, המספר, עושה זאת בנעימות ובטון המתבקש ואף מלווה את דבריו בניגון המוזיקה הנהדרת שכתב בפסנתר. הוא מספק כמה מהמשפטים המובילים של המחזה, ובהם "מישהו אמר פעם לאשתו שאין לו ספק שזוגיות היא העבודה הרוחנית הנעלה ביותר, רק שלו באופן אישי אין כוח לעבוד בזה". ההצגה מעלה כמה תובנות מטרידות — כאלה שרובנו מעדיפים לטאטא מתחת לשטיח, אבל אלן מטיח בפנים כדי שנחשוב, נזדהה ונרגיש.

התפאורה שעיצב סאשה ליסיאנסקי היא קרוסלה של חללי הסצנות - הבתים, האוניברסיטה, בית הקפה והספסל בגן - המדמה את חיי הזוגיות לסחרחרה שכולם רוצים להיות עליה אבל לפעמים מעוררת בחילה. נאור הצליח לאזן בין ההומור והכאב וכן בין ההתנהלות השקטה של גייב וג'ודי לבין היחסים הגועשים של ג'ק וסאלי.

השחקנים כולם מספקים איכויות שונות מבעבר. לירון בן שלוש, הסטודנטית של גייב, מיוחדת כתמיד; רוני גולדפיין חיננית בתפקיד הצעירה של ג'ק; ישי גולן נרפה ומשעשע בתפקיד הדייט של סאלי. צור הנהדרת מפגינה יכולות משחק קומיות ובולטת במיוחד בסצנת סקס מפתיעה. אלכסנדר משכנע ואמין; לב ארי מצליחה להמחיש את התהליך שעוברת הדמות; ובנדק נפלא, עדין, מאופק ומדויק.

שורה תחתונה: הצגה מלאת אנושיות והומור שמספקת לא מעט חומר למחשבה.