צילום: עמית שעל
דודו גבע מצליח להצחיק גם מהקבר
ילדיו של גבע הופתעו למצוא ספר לא מוכר של אביהם שנשמר במעטפה במשך 40 שנה. תמי גבע: "כאילו אבא דיבר אליי". עכשיו הם מוציאים אותו לאור במקביל לתערוכת מכירה במלאות 12 למותו
"אחרי שאבא שלך נפטר מגיעים אליך כל מיני 'תשלומים'", אומרת בהומור תמי גבע, בתו של האמן והקריקטוריסט דודו גבע ז"ל. "מאז מותו לפני 12 שנה קיבלנו בערך פעם בשנה איזו הודעה ש'יורשי העיזבון' שלו מקבלים כך וכך מאיזו קרן או קופה שנפתחה, וזה היה נורא נחמד. בשנתיים האחרונות זה כבר לא כל כך קורה. לכן זו היתה הפתעה מטורפת לגלות שיש ספר שלם שלא ידענו על קיומו".
"ערב אחד קיבלתי טלפון מגדעון שמיר, שהיה בעל ההוצאה לאור דומינו, אשר הוציאה חלק מספריו של אבא, והוא סיפר לי שמצא את כתב היד הזה, ואשכרה הרגשתי כאילו אבא שלי דיבר אליי", מספרת תמי. "גדעון הוציא ספרים של אבא ממש בתחילת הדרך, לפני שזה היה פופולרי", מוסיף אחיה אהרון, "והוא סיפר לנו שעשה סדר בארונות ומצא כתב יד, שלא יודעים בדיוק ממתי הוא אבל אפשר לראות שהוא ממש מוקדם, כי יש שם ניצנים של דמויות שהופיעו בעבודות של אבא בהמשך. באנו אליו וראינו שזה נשמר בצורה שלא תיאמן. בערך 40 שנה זה ישב בתוך מעטפה ולא רואים שום סימן".
הספר, שנקרא "בובוש והירח", ייחשף השבוע לראשונה לקהל הרחב, בתערוכת מכירה מיוחדת לציון 12 שנה למותו המפתיע של גבע ("אני אופטימי", רביעי עד שישי, נווה שכטר, שלוש 43 תל אביב, הכניסה חופשית).
"זה מפליא שזה בכלל נשמר", מספר גדעון שמיר, "כי מכרתי את ההוצאה, חייתי המון שנים בחו"ל ולא שמרתי שום דבר מהתקופה. גבע ואני היינו חברים קרובים מאוד. היינו מתקבצים במין מועדון עם חברים נוספים כמו ב' מיכאל, קובי ניב ואפרים סידון, ואז גם התחלתי להוציא את כל הסדרות והספרים שלו. הבחור היה נס רפואי. ההומור שלו היה לא מהעולם הזה, היה לו כישרון עילאי, המון תחכום, כאילו היה בתוכו איזה שד. אחרי שעזבתי את הארץ הקשר קצת נותק, ולכן כשמצאתי את הסיפור יצרתי מיד קשר עם המשפחה, נפגשנו והיתה התרגשות עצומה".
מצחיק גם מהקבר
את הספר, שמגולל בצורה הומוריסטית, עדינה וקולחת את עלילתו של הכלב בובוש שמחליט להוריד את הירח, החליטו תמי ואהרון להוציא דווקא במתכונת של חוברת. "לפני שאבא נפטר היה לו חזון — הוא רצה להקים הוצאת ספרים עצמאית ולהוציא לאור חוברות לילדים ולמבוגרים", מספרת תמי. "זה יותר זול ויותר ידידותי, לכן גם אנחנו החלטנו על הקו הזה.
"אני גם זוכרת שכילדה חשבתי שספרי הילדים של אבא מקסימים, אבל היום, כשאני מקריאה אותם לבן שלי, הם מרגישים לי קצת טרחניים, ארוכים. אתה יושב ומקריא ונגמר לך הגרון. הסיפור הזה הוא בדיוק באורך הנכון. כמו כן, האיורים בחוברת אינם צבעוניים, ובמקום להתחיל להתעסק בלהוסיף צבעים ולחשוב מה אבא היה רוצה, השארנו את זה ככה, פשוט ויפה. וזה יכול לשמש גם כחוברת צביעה. גם ככה ילדים מקשקשים על כל הספרים שלהם".
מלבד העיזבון לא קשה להבחין שילדיו של גבע ירשו ממנו משהו שכנראה יישאר איתם לנצח: ההומור החד שלו. "בשנים הראשונות עסקנו באובססיביות באיסוף כל חומר אפשרי כי זה היה הדבר האחרון שנשאר לנו ממנו, ולא היה בכלל על מה לדבר בנוגע למכירה של עבודות. אם היו שואלים אותי על מחירים הייתי אומרת שכל עבודה שווה לפחות מיליון דולר, ברצינות", מספרת תמי. "אבא סידר את העבודות על הפנים", מוסיף אהרון, "הן שכבו מתחת לספה בבית שלו, בין הארונות. לא משנה לאן הלכנו — היו שם ציורים. בשנים האחרונות הם אוחסנו בצורה מדהימה במשכן לאמנות בעין חרוד".
מה הוביל להחלטה כן לקיים עכשיו תערוכת מכירה?
אהרון: "אנחנו כבר שנים מקבלים פניות מאנשים, גם מכאלה שרוצים להפיק תערוכות וגם מכאלה שרוצים לקנות. אבל כל השנים היינו נורא עסוקים באירועי הנצחה כמו פסל הברווז על גג בניין עיריית תל אביב ושתי תערוכות שהוצגו. תמיד היה משהו שהסיח את דעתנו, אבל ידענו שזה הצעד הטבעי וזה רק עניין של זמן. אני חושב שהיום אנחנו במקום שבו אנחנו יכולים לגשת לזה בלי להיכנס להיסטריה".
אחד מהאירועים שהובילו לפתיחת התערוכה היה היכרותם של ילדיו של גבע עם האוצרת קרן בר־גיל. "באנו אליה סקפטיים", מספר אהרון, "במין גישה של 'נעשה פגישה ונראה'. היא ליוותה אותנו ועברה איתנו את כל התהליך בצורה מאוד טיפולית, וספגה די הרבה. אחת הסיבות שהגישוש הזה היה מלחיץ ולא קל היא שאבא לא לגמרי נתפס כאמן, אלא יותר כמאייר, קריקטוריסט, שזה עדיין נחשב ז'אנר נחות יותר. תמיד היתה תחושה שאנחנו באיזו טריטוריה זרה מול בעלי גלריות או מוזיאונים. קרן היתה הראשונה שהבהירה לנו שיש לעבודות האלה ערך, שזו אמנות לכל דבר ושאירוע כזה הוא ראוי. היא יזמה את התערוכה ובשיתוף המפיקה נגה שגיא תפעלה את כל הדבר הזה, והיא גם נורא התלהבה מהחוברת שגילינו, היה לה ברור שיש בה משהו מיוחד מאוד".
לצד החוברת "בובוש והירח", שתימכר במהדורה מוגבלת בימי התערוכה בלבד ב־50 שקל, יוצעו בה עשרות עבודות של גבע מכל התקופות בטווח מחירים של 500 שקל עד 50 אלף שקל. "מדובר בעבודות שהן אבני דרך", אומר אהרון, "כאלה מספרים כמו 'Zoo ארץ Zoo', עבודות של הברווז, עבודות מתוך ספרי ילדים וגם כאלה שפורסמו בעיתונים 'חדשות' ו'מעריב'. יש באמת מגוון גדול".
"כשאתה מאבד אדם כל כך קרוב אתה חושב שאין איך לצאת מזה, שזו ביצה טובענית שאין לה סוף", אומרת תמי, "וזה לא נכון. יש לזה סוף. אבא היה כל עולמנו והיה נורא דומיננטי בחיים שלנו, אבל 12 שנים זה המון זמן. אז נכון שעדיין קצת קשה לשחרר, אבל אנחנו יודעים שיש אנשים שממש יעריכו את העבודות, יתלו אותן על הקיר ויהיו גאים בהן".
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה