הדרך להוצאת מכל האמוניה מחיפה עוד ארוכה

בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה פסק אתמול תקדימית כי יש לרוקן את מכל האמוניה של חיפה כימיקלים שממוקם באזור חיפה בתוך 10 ימים, ובמקביל אסר את מילויו מחדש. אם לא יוגש ערעור, חיפה כימיקלים תיאלץ לרוקן את מכל האמוניה, מה שיחייב אותה ואת המדינה — שהחליטה להוציא את האמוניה מחיפה כבר לפני שלוש שנים — למצוא פתרון חלופי כדי למנוע נזקים למשק. ההחלטה נושאת עמה משמעויות רבות, וביצועה עלול להתגלות כבעיה. "כלכליסט" ממפה את ההיבטים השונים של ההחלטה ההיסטורית.

מה היא בדיוק אמוניה, למה היא משמשת ולמה דרוש מכל האמוניה בחיפה?

בעלי הבית של חיפה כימיקלים מהגרים ופילנתרופים שנתבעו בידי הנשיא דונלד האחים ג'ולס ואדי טראמפ, ששולטים בחיפה כימיקלים, הם אנשי עסקים יהודים־אמריקאים שמחזיקים בנכסים בהיקף של מיליארדי דולרים. בארה"ב מכנים אותם The Other Trump, כדי להבדיל אותם מנשיא ארה"ב גולן חזני, 2 תגובותלכתבה המלאה

אמוניה היא כימיקל תעשייתי נפוץ שמשמש כחומר גלם לתעשייה, בעיקר לתעשיית הדשנים אך גם לתעשיות אחרות כמו למשל תעשיית התרופות. כמו כן, האמוניה משמשת כחומר עיקרי עבור בתי קירור ומחסני מזון. גם חברת החשמל הישראלית משתמשת באמוניה כדי לשמר את הטורבינות שמייצרות חשמל.

האמוניה אינה מיוצרת בישראל, וחיפה כימיקלים, שבבעלות האחים היהודים־אמריקאים אד וג'ולס טראמפ (ראו הרחבה במסגרת, אין קשר לנשיא ארה"ב), מייבאת אותה מספקיות שונות, בעיקר ממדינות בריה"מ לשעבר. האמוניה מגיעה לישראל באמצעות מכליות. במכל האמוניה מאוחסנים כ־10,000 טונות של אמוניה. ב־70% מהכמות משתמשת חיפה כימיקלים, יצרנית הדשנים כיל משתמשת בעוד 25% ומפעלים שונים משתמשים ביתר (5%).

האמוניה רעילה לבני אדם ולבעלי חיים, והיא אף עלולה לגרום למוות. לכן יש לעמוד בכללי בטיחות נוקשים בעת ייצור האמוניה, הובלתה ואחסונה. זו הסיבה לכך שיש צורך במכל.

צילום: זהר שחר

מדוע החליטו שיש לסגור את מכל האמוניה בחיפה?

הצו של בית המשפט ניתן בתגובה לתביעה שהגישה עיריית חיפה. עיריית חיפה הגישה את התביעה בשל שתי סיבות מרכזיות. ראשית, משום שהממשלה החליטה להעתיק את מכל האמוניה בחיפה לנגב כבר לפני שלוש שנים, אך עד היום הדבר לא בוצע; ושנית, משום שהחומר רעיל והוא מסכן, לטענתה, את בריאות התושבים.

לפי דו"ח של הטכניון שפורסם בשבוע שעבר, שהגדיר את מכל האמוניה כפצצה מתקתקת, פגיעה במכל האמוניה או באוניות שנושאות את האמוניה תגרור "אנדרלמוסיה בסדר גדול שלא היה בהיסטוריה של מדינת ישראל, עם מאות אלפי נפגעים". עוד לפי הדו"ח, האירוע עשוי להיות כה חמור עד שגם כוחות החילוץ והרפואה עלולים להתקשות לטפל בכמות הגדולה של הנפגעים. ב־2006 בזמן מלחמת לבנון השנייה ניסה חיזבאללה לפגוע במכל באמצעות טיל בדיוק מהסיבה הזו.

על כך יש להוסיף את העובדה שישנה הסכנה שאמוניה תדלוף מהמכל שנבנה ב־1986. לא מדובר בסכנה תיאורטית בלבד. ב־2016, למשל, התגלתה דליפת אמוניה במפעל טבעול בקיבוץ לוחמי הגטאות, דליפה שבעקבותיה התושבים נדרשו להסתגר בבתיהם ולאחר שטופלה נסגר המפעל. דליפות נוספות התרחשו במפעלים בקריית גת ובעמק חפר.

זאב אלקין, השר להגנת הסביבה | צילום: אלכס קולומויסקי

מדוע נכשל המכרז להקמת מפעל אמוניה בנגב ומדוע חיפה כימיקלים לא ניגשה אליו?

המכרז להקמת מפעל לאמוניה בנגב ולהעתקת המכל מחיפה פורסם ביוני 2015. באותו החודש אמרו שר האוצר שמה כחלון ומי שהיה אז השר להגנת הסביבה אבי גבאי כי "בתוך ארבעה חודשים ייבחר זוכה במכרז". בפועל, המכרז נסגר לאחר שבע דחיות בנובמר 2016 בלי שאף חברה ניגשה אליו. מדובר בכישלון של המשרד להגנת הסביבה שניהל את המכרז.

הסיבה לכישלון היא גם ניהולית — האופן שבו ניהל המשרד להגנת הסביבה את המכרז — וגם כלכלית: עלות הקמת המפעל היא כ־750 מיליון שקל, שמתוכם התחייבה המדינה לתת 250 מיליון שקל כמענק ממשלתי. כלומר, העלות עבור הניגשים למכרז עומדת על כחצי מיליארד שקל. אלא שכל הגופים שהתעניינו במכרז, שלושה בסך הכל, כולל חיפה כימיקלים עצמה ובעליה שנפגשו עם בכירי משרד האוצר כדי לדון בו, החליטו שהדבר אינו כלכלי.

הסיבה המרכזית לכך היא שהמכרז שפורסם לא כלל בתוכו רשת ביטחון לניגשים ונעשה בשיטת BOT (בנה, תפעל ומסור בחזרה למדינה). אלא שבניגוד לסטנדרט של מכרזי BOT שבמסגרתם לרוב נדרשים הזוכים למסור את שבנו למדינה בתוך 25 שנה, במכרז הזה הזוכה נדרש לעשות זאת בתוך 49 שנה — פרק זמן ארוך שמקשה על יזמים לערוך חישובי כדאיות. בנוסף, כשפורסם המכרז, פיתוח מאגר הגז הטבעי לווייתן היה מוטל בספק. גז טבעי הוא רכיב חשוב עבור ייצור האמוניה, והניגשים הפוטנציאליים התקשו לערוך את חישוביהם בצורה נאותה בטרם הושגה ודאות במשק הגז.

עידן עופר בעל השליטה בכיל | צילום: בלומברג

האם לחיפה כימיקלים יש אינטרס שהעתקת המכל לנגב תבוטל?

כן. כשהוחלט להקים את מכל האמוניה, הוא היה אמור לשמש כמעין מכל לאומי שממנו חיפה כימיקלים היתה אמורה לשאוב את חלקה למכלים תפעוליים בצפון ובדרום. המכל בצפון לא קם, ובפועל מכל האמוניה הפך להיות המכל התפעולי של חיפה כימיקלים.

לחיפה כימיקלים 12 חברות־בנות שפועלות ב־5 יבשות. החברה מייצרת חצי מיליון טונות חנקת אשלגן בשנה, היא מעסיקה כ־600 עובדים והמחזור השנתי שלה נאמד בכ־2.8 מיליארד שקל. מכל האמוניה הוא אחת הפעילויות המרכזיות של החברה. כל אחת מהחלופות להעתקת המכל מחיפה היא חלופה שתעלה לחברה לא מעט כסף, ולכן מבחינתה עדיף שהמצב יישאר כמו שהוא.

אם מכל האמוניה בחיפה ייסגר, מה החלופות?

במידה שלא יוגש ערעור או שהוא יידחה ומכל האמוניה בחיפה ייסגר סופית, יש שלוש חלופות מדוברות. רק אחת ריאלית. חלופה אחת שנחשפה ב"כלכליסט" אתמול, היא הקמת מכל אמוניה בירדן. ביום חמישי האחרון נפגשו האחים טראמפ עם מנכ"ל האוצר שי באב"ד במיאמי ודנו איתו באפשרות להקים מפעל אמוניה בבעלות ירדנית וישראלית. מדובר בחלופה שההיתכנות שלה נמוכה, משום שהיא ככל הנראה אינה כדאית עבור חיפה כימיקלים. בירדן ישנם כיום שני מכלי אמוניה שמקבלים את מרכולתם מקטאר. כלומר, לא ברור אם ישנו צורך במתקן שלישי. על כך יש להוסיף את העובדה שהעברת האמוניה מירדן לישראל במצב כזה תתבצע באמצעות משאיות־מכליות, שהן פצצות מתקתקות שמגיעות ממדינה ערבית. אחד המתמודדים במכרז האמוניה אמר כי "אף אחד בישראל לא יאשר דבר כזה, אלא אם מקימים מתקן בגבול לבדיקת רנטגן של כל מכלית שנכנסת. זה לא ריאלי בעליל. מי יאשר מעבר של אלפי משאיות אמוניה בשנה בכבישי ישראל מאזור אילת לצפון?".

חלופה נוספת היא ריקון המכל, אם כי גם ההיתכנות שלה נמוכה משום שלא ברור לאן ירוקנו את האמוניה. ייתכן שמהחלופה הזו תצמח האפשרות למגן את המכל הקיים ולהשאירו בחיפה. כדי שזה יקרה, החלטת בית המשפט תצטרך להיות חלוטה ויישומה ייאלץ להיתקל במכשולים שלא ניתן לעקוף אחרת.

האפשרות הריאלית היא הקמת מתקן חדש בדרום. כלומר, המדינה תצטרך לפרסם מכרז חדש או להיענות להצעה כמו של אדריאן הלל שהציע להקים מתקן ברמת חובב ללא מימון של המדינה. הלל פנה בנושא לשר להגנת הסביבה זאב אלקין, אך עד כה לא קיבל תשובה. אלקין הודיע שהחל ממרץ לא ניתן יהיה להחזיק רעלים במכל, מה שמחזק את הריאליות של האופציה הזו.