אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"המנהרה" בגשר: התיאטרון עלה סופית לארץ צילום: רדי רובינשטיין

"המנהרה" בגשר: התיאטרון עלה סופית לארץ

תיאטרון גשר מעלה את המחזה מאת רועי חן בבימוי עירד רובינשטיין. בין המשתתפים מיקי לאון, עידו מוסרי, פיראס נסאר, אלכסנדר סנדרוביץ', יובל ינאי וקארין סרויה

15.02.2017, 08:40 | מאיה נחום שחל

תיאטרון גשר מעלה את המחזה מאת רועי חן בבימוי עירד רובינשטיין ובהשתתפות מיקי לאון, עידו מוסרי, פיראס נסאר, אלכסנדר סנדרוביץ', יובל ינאי, קארין סרויה, אורי יניב, פאולו א.מואורה ונועה הר ציון.

העלילה: שני חיילי צה"ל (מוסרי ולאון) ולוחם חמאס (נסאר) נתקעים במנהרת טרור בגבול עזה־ישראל כשפתחי היציאה משני הצדדים נחסמים. לסיטואציה המורכבת מתווסף נתון שהמילואימניק יושב על מוקש ואם יקום הכל יתפוצץ. בינתיים, בעולם שמעל פני האדמה משודרות תכניות בוקר רדודות ומתחולל קרקס תקשורתי־פוליטי (או ליתר דיוק א־תקשורתי) בין בכירים משני הצדדים שעסוקים בעיקר בלקדם את עצמם ופחות בכוחותינו עמוק באדמה ("כשאנחנו סופרים גופות אתם סופרים מנדטים" זועק המילואימניק).

דבר המבקרת: אחרי 25 שנות פעילות אפשר לומר שתיאטרון גשר עלה סופית לארץ. ריענון הרפרטואר שלו בסאטירה ישראלית פוליטית בועטת היא בחירה נכונה שמנצלת כראוי את העובדה שבין כתליו נמצא אחד הכותבים הטובים שיש לנו. 

מיקי לאון ועידו מוסרי בהצגה "המנהרה" בגשר, צילום: רדי רובינשטיין מיקי לאון ועידו מוסרי בהצגה "המנהרה" בגשר | צילום: רדי רובינשטיין מיקי לאון ועידו מוסרי בהצגה "המנהרה" בגשר, צילום: רדי רובינשטיין

חן כתב סאטירה פוליטית מבריקה ("סטירה סאטירית" כפי שהיא מוגדרת בתכניה), מושחזת ומצחיקה עד דמעות בהשראת הסרט "שטח ההפקר" מאת דניס טנוביץ', מתובלת בהברקות לשוניות ומשפטי מחץ מבלי להתגייס לצד מסוים. את הטקסט, שהלך והשתבח במהלך החזרות, הפך רובינשטיין במטה קסם לחגיגה בימתית יוצאת דופן, ססגונית ופרועה שאין בה רגע דל.

לתפאורה הנהדרת שעיצב מיכאל קרמנקו יש תפקיד משמעותי בהצגה. הבמה מחולקת לעולם שלמטה ולעולם שלמעלה, או אם תרצו אלה שחיים במציאות לעומת אלה שחיים בסרט, אלה ששותים מיץ אנונה לאלה שאוכלים אבק, אלה שמתקשרים לעומת אלה שלא מתקשרים. בין שני העולמות מפריד סקרול מבזקים חדשותיים משעשע שמדגיש את הפערים ומחדד את האווירה האבסורדית.

להקת שחקנים משובחת מסתערת על החומר הנפיץ בכישרון ובראשם שלושת ה"לכודים": לאון מצוין וכריזמטי גם כשהוא לא קם שעה וחצי מהרצפה, מוסרי הנפלא מגלם בדיוק ורגישות את צליל הסדירניק, ונסאר נהדר בתפקידו הראשון בתיאטרון. תפקיד המגישה שמכורח הנסיבות הופכת לעיתונאית תפור למידותיה של סרויה שמבצעת אותו בהצלחה. סנדרוביץ' הוא ה"בכיר" הישראלי המגוחך, ינאי והר ציון טובים ומדלגים בהצלחה בין כמה תפקידים ויניב משעשע בתפקיד נציג האו"ם.

את סוף ההצגה קובע הקהל שנדרש לענות על השאלה "האם יש או אין אור בקצה המנהרה?". שני סופים הוכנו מראש ושתי קלפיות מוצבות בכניסה לאולם לתוכן משלשל הקהל את הפתק הפסימי או האופטימי, כי הרי מי שמצביע משפיע. בהצגה בה נכחתי נבחר הסוף הטרגי, אבל בתיאטרון, להבדיל מהמציאות, הכל יכול להשתנות מדי ערב. מחזה שירתק ימנים ושמאלנים, ערבים ויהודים, צברים ועולים, חיילים ואזרחים, דתיים וחילונים.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות