כוכב הספרות והטלוויזיה האיטלקי פאביו וולו: "ויתרתי על הזהות שלי"

"אין דבר מסוכן יותר לזוג מאושר מאשר ילד", כך פותח הסופר האיטלקי פאביו וולו את ספרו "החיים עצמם", שתרגומו רואה אור בימים אלה בהוצאת כנרת זמורה ביתן - פתיחה שללא ספק לוכדת את תשומת לבו של הקורא הפוטנציאלי. "עבור הרבה זוגות לידתו של ילד היא הרגע היפה ביותר בחיים", הוא כותב. "בשבילי ובשביל סופיה זה לא היה ככה. הלידה ערערה את שיווי המשקל שלנו".

וולו (44) מגולל בספרו את סיפור היכרות הגיבור עם אהבת חייו, שלמענה ויתר על מופע של הרולינג סטונס אף שנסע כל הדרך לרומא, ומספר על התשוקה, הזוגיות והמשבר שתקף אותם עם לידת בנם ופוגג את הקסם.

"אמהות היא דבר טבעי ואינסטינקטיבי, להיות אבא זה יותר מסובך", אומר וולו בראיון ל"כלכליסט". "בעבר הגבר היה צייד והאשה היתה בבית, והדור שלי, לפחות באיטליה, הוא הדור הראשון שבו האבות התחילו להיות מעורבים ושותפים בגידול הילדים. הספר הזה מיועד לדור שלם שצריך ללמוד את התפקיד הזה - להיות אבא ולקחת חלק במטלות הבית. אבא שלי לא החליף לי חיתולים ולא שיחק איתי כמעט. הוא היה כל היום בעבודה, וכשהיה בבית, רוב הזמן היה עייף וטרוד בענייני פרנסה, ואני ביליתי בעיקר עם אמי, אחותי וחברים. אני רוצה אחרת, אני רוצה להיות עם הילדים שלי, לשחק איתם, להקריא להם סיפור לפני השינה ולבשל להם".

וולו (שם העט של פאביו בונטי) נחשב לתופעה יוצאת דופן: כל שמונת הספרים שהוציא מופיעים ברשימות רבי־המכר באיטליה, הישג מרשים במדינה שאינה מאופיינת בתרבות קריאה; ספריו תורגמו ל־21 שפות, ובישראל ראו אור "הזמן שאבד לי" ו"אור בוקר ראשון". מלבד היותו סופר מצליח הוא שחקן קולנוע וטלוויזיה, שדרן רדיו, תסריטאי ומדבב (קונג פו פנדה האיטלקי). ספרו הרביעי "One Day More" עובד ב־2011 לסרט בהשתתפותו.

במהלך השנים נהג וולו לדבר במשלחי ידו השונים על היתרונות שברווקות, והוא מודה שבשינוי הסטטוס - והתדמית שיצר לעצמו - חשש מתגובת מעריציו. "דיברתי הרבה על להיות רווק, אבל אני חושב שכולם סלחו לי, כי הם יודעים שבסופו של דבר האהבה יותר חזקה מכל התיאוריות, אפילו שלי. הם ודאי היו מופתעים מאוד, אבל אף אחד לא יכול היה להיות יותר מופתע ממני, ואני עדיין מופתע".

מה הניע אותך לכתוב את הספר?

"בחרתי לכתוב אותו כי הבנתי שהציפייה שלי מלהיות אבא היתה שונה לגמרי מהחוויה האמיתית, וכשדיברתי על זה עם חברים, הבנתי שכולם מרגישים ככה פחות או יותר, אז חשבתי שיהיה נחמד לכתוב ספר לכל האבות החדשים. שלא ירגישו לבד, שיהיו מסוגלים לצחוק על כל מה שחדש לנו ולא הכינו אותנו אליו ויהיו מלאי הכרת תודה על מה שהחיים נתנו לנו".

להיפרד מהתנהגות טיפשית

המשבר שחווה וולו לא זהה בממדיו למשבר שחווה גיבור ספרו, אבל הוא מודה שחל בו שינוי גדול. "זה היה רגע מבלבל מאוד. איבדתי את האמונה הנחושה שלי והייתי צריך לוותר על חלק מהזהות שלי ולהבין שאני לא שייך יותר לסגנון החיים ההוא. אבל למרות הבלבול זה בסופו של דבר רגע נפלא כי נפטרתי מהרבה דברים והתנהגויות מטופשות שחסמו אותי".

אף שספרו של וולו אינו חף מקלישאות ואין תפניות חדות בעלילה שלו, הוא מעלה נושא שרבים מתחברים אליו, וכיאה לרב־מכר הוא קולח, סוחף ומדיף ניחוח איטלקי מרענן. אבל למרות ההצלחה הגדולה של וולו והעובדה שהוא אהוד מאוד באיטליה, היו מי שקמו לבקרו בעבר ואמרו דברים כמו "הייתי יכול לכתוב את זה בעצמי" או "אני

לא בטוח שהוא כתב את זה". "לאף אחד אין זכות לומר דברים כאלה", אומר וולו. "אם הם כל כך טובים, למה הם לא כתבו את זה מלכתחילה?".

"ספר מתחיל בתמונה"

וולו מעיד כי העיסוק שלו בכלי המדיה השונים - טלוויזיה, קולנוע, רדיו - בעת ובעונה אחת הוא שמאפשר לו להביע את היצירתיות שלו. "אני רוצה להפוך את הרעיונות שלי למשהו מוחשי, ואמצעי התקשורת השונים הם רק הדרך לעשות את זה. זה כאילו אני מבקר באותה העיר בצורה שונה בכל פעם. אם תטיילי בעיר מסוימת בהליכה, תראי דברים שלא תבחיני בהם בנסיעה במכונית או ברכיבה על אופניים. כך גם ביצירה. בתוכנית הרדיו שלי, לדוגמה, הכל מהיר ובלתי צפוי, בספרים יש לי יותר זמן להעמיק, כשחקן אני מוציא מעצמי דברים אחרים.

"כשאני כותב ספר אני לא מכוון מראש לתסריט, אבל אני תמיד מתחיל מדימוי או תמונה. יש סופרים שצריכים מילה או רעיון כדי להתחיל לכתוב, אבל אני חושב על סיטואציה ומתאר את מה שאני רואה בראש. זו הסיבה שהסיפורים שלי קלים לעיבוד קולנועי".

על מה אתה עובד בימים אלה?

"כתבתי עונה לסדרת הטלוויזיה 'Untraditional' (סדרה מוקומנטרית שוולו גם ביים ומככב בה - מנ"ש), ועכשיו אני כותב את העונה השנייה. נוסף על כך אני מתחיל לכתוב ספר ומתמיד בתוכנית הבוקר שלי ברדיו ובלייט נייט הטלוויזיוני בימי ראשון, כך שאני ממש לא משועמם".