אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
שר המשפטים לשעבר יחקור את ההטרדות המיניות באובר צילום: רויטרס

דו"ח טכנולוגי

שר המשפטים לשעבר יחקור את ההטרדות המיניות באובר

האם אובר נקלעה לשערורייה אחת יותר מדי, ניתוק מהסלולר שלך גורם לחרדה, וסמסונג עדיין לא התאוששה מפרשת הגלקסי נוט 7

21.02.2017, 14:33 | יוסי גורביץ

אנחנו רציניים, אנחנו רציניים! 

אובר שוב בצרות משפטיות, אבל הפעם נראה שהחברה קלטה שהיא הגזימה. שלשום (א') פרסמה מהנדסת לשעבר בחברה, סוזן פוולר, פוסט שהפך ויראלי ובו תיארה את אווירת ההטרדה המינית שבה נתקלה במהלך עבודתה באובר. לדבריה, ביום הראשון שלה בעבודה היא עברה הטרדה מינית מצד הבוס הישיר שלה, שניסה לשכנע אותה במסרונים לשכב איתו. היא תיעדה את המסרונים ופנתה איתם למחלקת כוח אדם. זו לא עשתה כלום, וזו היתה רק ההתחלה.

קופת השרצים של אובר, צילום: רויטרס קופת השרצים של אובר | צילום: רויטרס קופת השרצים של אובר, צילום: רויטרס

פוולר המשיכה להתלונן, וכתוצאה מזה גילתה שהיא הוגדרה על ידי החברה כ-low performer, ואחד המנהלים אף איים לפגוע בקריירה שלה אם תמשיך להגיש תלונות. האיש שהטריד אותה עזב בסופו של דבר את החברה – ואז גילתה פוולר ששורה של נשים הגישו נגדו תלונות על הטרדה, אך לא ננקטו נגדו שום צעדים.

לאובר יש היסטוריה של פגיעה בנשים, החל מהסירוב לבחון את העובדים שלהם, מה שהוביל לכך שלפחות שתי נשים התלוננו על שנאנסו במהלך נסיעה, עבור בפרסומות סקסיסטיות והערות מביכות של המנכ"ל; כך שהעדות של פוולר לא היתה אמורה למשוך יותר מדי תשומת לב בחברה. אבל זה לא מה שקרה. זמן קצר לאחר הפוסט של פוולר הודיע המנכ"ל, טראוויס קלניק, שהוא שכר עורכי דין חיצוניים כדי שיערכו חקירה – ולא סתם עורכי דין, אלא את המשרד של אריק הולדר, לשעבר שר המשפטים של ממשל אובמה. כמו כן הודיע קלניק שבצוות שיחקור את הפרשה יהיו שתי נשים, ביניהם אריאנה הפינגטון, שהיא חברת חבר המנהלים של החברה.

למה קלניק לחוץ כל כך? כי זו עשויה להיות שערורייה אחת יותר מדי מבחינת אובר. היא מגיעה זמן קצר ביחס לאחר שקמפיין מצליח קרא לאנשים למחוק את אפליקציית אובר, לאחר שזו שברה שביתה שהכריזו שאר הנהגים בניו יורק במחאה על מדיניות ההגירה של טראמפ. אובר איבדה חלק ניכר מהליברלים, חלק ניכר מקהילת המיעוטים, והדבר האחרון שהיא צריכה עכשיו הוא קמפיין של פמיניסטיות זועמות – מה שאומר שקמפיין כזה הוא בדיוק מה שארה"ב צריכה.

הטלפון נעלם? שמישהו יביא לו מים, מהר

העולם מספק לבני האדם שלל סיבות לחרדות מוצדקות: מלחמות, המצב הכלכלי והחשש המכרסם בעקביות שמבלי שתהיה לנו כל התרעה מתבשלת לה עוד הופעת איחוד של כוורת. לשלל החרדות הללו, מצאו חוקרים, מצטרפת כעת החרדה מפני ניתוק מהסלולר.

קשה להיפרד, צילום: twitter קשה להיפרד | צילום: twitter קשה להיפרד, צילום: twitter

נבדקים שהמכשיר שלהם נלקח מהם דיווחו תוך זמן קצר – בקרב בני 18 עד 26, הזמן נאמד בדקות – על מצוקה והפגינו סימני לחץ. זה בפני עצנו לא היה מפתיע, כי מחקרים קודמים הראו שאנשים שמנותקים מהרשת מפתחים תוך זמן קצר להפליא תסמינים שמזכירים מכורים לניקוטין שנמנעה מהם גישה לסיגריות; הנתון שבאמת מפליא הוא שכאשר נותנים לנבדק סלולר שאיננו שלו – כלומר, חפץ שלא מסוגל בפועל לשמש אותו לקשר עם העולם – סימני המצוקה יורדים באופן מדיד.

החוקרים השוו את זה לתינוק שהוריו אינם בסביבה, אבל נותנים לו את השמיכה האהובה עליו. אולי השוואה מדויקת יותר תהיה לטוטם: הדבר עצמו איננו ברשותך, אבל חפץ שמזכיר אותו כן. התופעה של לחץ בעקבות היעדר גישה לסלולר מכונה נומופוביה – שעטנז של שני קיצורים אנגליים, no ו-mobile, עם המילה היוונית פוביה – והיא פוגעת, על פי החוקרים, בארבעה מתוך חמישה צעירים.

פעם אחת מתלקח טלפון, וזהו

סמסונג לא מצליחה לקושש חדשות חיוביות לאחרונה: הדרום קוריאנים עוקבים בעניין אחרי חקירת השחיתות של בכירי החברה, שלפחות אחד מהם נעצר, אבל זה משהו שתאגיד יכול להתגבר עליו. בעיה אחרת היא התדמית של החברה בחו"ל.

נוט 7. האמריקאים זוכרים נוט 7. האמריקאים זוכרים נוט 7. האמריקאים זוכרים

בארה"ב היא התרסקה. אם ב-2016, החברה דורגה במקום השלישי מבחינת המוניטין שלה שם, הרי שב-2017 היא נמצאת במקום ה-49. הסיבה, כמובן, היא פרשת

הגלקסי נוט 7: אחרי שנים שבהם היא הוציאה מכשיר דגל אחרי מכשיר דגל, המציאה בעצם את הקטגוריה של פאבלט והחלה לדחוק את רגליה של אפל, הכל עלה בעשן.

אם אנשים נקשרים רגשית לסלולר שלהם, והיעדרו גורם להם מצוקה, הדבר האחרון שהם רוצים לחשוב עליו הוא שמדובר בעצם בפצצה קטנה שצמודה לירך שלהם. לסמסונג צפויה הרבה מאד עבודה בדרך חזרה למעלה.

מצד שני, היא יכולה להיות מרוצה מעצמה במובן אחר: גם אחרי מוצר דגל שקרס בלהבות, המוניטין שלה עדיין משמעותית טוב יותר מזה של פייסבוק, שהגיעה למקום ה-

66.

קצרצרים

1. אי אפשר לומר שדונלד טראמפ לא רואה את הנולד: האיש שהסתבך בשורה ארוכה של מעשי נוכלות, מהתחמקות מתשלום לספקים ועד הונאת "אוניברסיטת טראמפ" (שכדי לסגור אותה שילם 25 מיליון דולר אחרי הבחירות), מחזיק בלמעלה מ-3,000 דומיינים ברשת. רובם המכריע קשורים לעסקים שלו ולנוכלות: TrumpnetworkFraud.com, TrumpScam, TrumpNetworkPyramidScheme ועוד. האיש ערוך למצב שבו אנשים יחשפו את הנוכלויות שלו, ומקפיד לתפוס מראש את שם הדומיין.

2. אחת הבעיות עם כלכלת החלטורה (המכונה בדרך כלל "כלכלת השיתוף") היא העובדה שהיא חשופה להטיה גזענית. בשנים האחרונות, חלק ניכר מהמגזרים בכלכלה כפוף לחוקים שאוסרים על אפליה. העובדה שיש חוק לא אומרת כמובן שהוא גם ייושם; אבל שתי החברות המובילות בכלכלת החלטורה, אובר ו-Airbnb, טוענות שהן לא חברות מוניות או דיור (בהתאמה), אלא בכלל חברות טכנולוגיה – ולכן החוקים שאוסרים על אפליה לא חלים עליהן. תחום הביניים, שבו החברות האלה טוענות שהן פועלות, מאפשר לספקים שלהם להפלות מבלי שהחברה תהיה אחראית לכך. יתר על כן, שתיהן מכילות סעיפים בחוזה השימוש שלהו שקובע שהמשתמש מוותר על זכותו לתבוע את החברה ושעליו לפנות לגישור. הסעיפים האלה מאותגרים כרגע משפטית. בינתיים, זכרו: היעדר אחריות הוא גם היעדר זכויות.

3. הטרול הלאומני מילו יאנופולוס מגלה את קיומה של הקארמה בדרך הקשה: כמה חודשים אחרי שנבעט מטוויטר בגלל שארגן אספסוף גזעני נגד השחקנית השחורה לזלי ג'ונס, נחשף ראיון איתו שבו הוא טוען שאין בעצם שום דבר שלילי בקיום יחסי מין עם קטינים ושזו למעשה חוויה חיובית מצד הקטינים. הוא אפילו התבטא בחיוב על פרשת אונס הקטינים על ידי כמרים קתוליים. תוך 24 שעות, הארגון השמרני CPAC – שבו יאנופולוס היה אמור לנאום – ביטל את הנאום, וזמן קצר לאחר מכן ביטלה הוצאת הספרים סיימון אנד שוסטר את הספר שלו. זהו הספר השלישי עד כה שיאנופולוס מאיים לכתוב אך לא מצליח. אחד מהם נקרא "הסוציופטים של עמק הסיליקון". אבל זה בסדר, יש אתר שעדיין נותן ליאנופולוס במה – ברייטברט, האתר של היועץ הבכיר של טראמפ.

מילו יאנופולוס. התבטאות אחת יותר מדי , צילום: איי פי מילו יאנופולוס. התבטאות אחת יותר מדי | צילום: איי פי מילו יאנופולוס. התבטאות אחת יותר מדי , צילום: איי פי

 

4. ולפינת הפושע המטומטם: מקסוול מורטון, בן 18 מפנסילבניה, ירה למוות ברייאן מנגן בפברואר 2015. שניהם היו אז בני 16. לאחר הירי, מורטון צילם סלפי שלו מחייך לצד מנגן הגווע. אחר כך, הלך לשחק משחקי מחשב, והתרברב בפני נער מוויסקונסין שמולו שיחק שהוא הרג את האדם שלו. השחקן לא האמין לו, אז מורטון שלח לו את הסלפי. השחקן עשה את הדבר הנכון והעביר את התמונה למשטרה. עורכי דינו של מורטון נאבקו קשות, ללא הצלחה, כדי למנוע מחבר המושבעים לראות את התמונה. היא חרצה את גורלו: הוא הולך ל-40 שנות מאסר. מומחים העידו שאם מנגן היה מקבל טיפול רפואי, היה סיכוי סביר שישרוד.

תגיות