יום המשפחה 2017: שונה זה לגמרי נורמלי

כמדי שנה נחגג היום יום המשפחה, גלגולו של יום האם אשר שינה פניו ושמו בשלהי שנות השמונים בעקבות השינויים החברתיים והכלכליים ומתוך ראייה שוויונית של תפקיד ההורה. בשנים האחרונות נפוצים יותר דגמי משפחות שונות, מה שנהוג לכנות "משפחות חדשות", והמודל הקלאסי של אמא ואבא המגדלים את ילדיהם בבית אחד הוא רק אחד מני רבים, לצד מודלים כמו משפחות בהן הורה יחיד, או כאלה שבראשן זוגות חד מיניים.

ספרי ילדים רבים נכתבו בעולם על סוגי משפחות שונות, אחד הידועים הוא "שלושה לטנגו" המבוסס על סיפור אמיתי של שני פינגווינים זכרים בגן החיות בניו יורק שבנו להם קן וניסו לגדל בו אבן. המטפל שהבחין במתרחש מצא ביצה שנשכחה והניח אותה בקן, וכך הם דגרו עליה ונולדה להם פינגווינית קטנה. בשנים האחרונות המגמה מחלחלת אט אט גם לספרות העברית עם ספרים שמנסים לשבור את התבנית המקובלת, בהם "הסיפור על תכלת הצב ועל ילד מחמד" מאת תהילה גולדברג, דתייה שחיה עם בת זוגה, ו"אמא בטן אמא לב" מאת לי ראובני בר דוד.

"ככל שילדיי גדלו, הרגשתי שמשהו במגוון הספרים שיש לנו לא מותאם למציאות שלהם", מספרת דנה רייך, עורכת תוכן ולשונאית המגדלת עם בת זוגה את שני ילדיהן ומגייסת בימים אלה מימון דרך הדסטארט לספרה "ביקור בבית של הדר". "בספרים רבים יש אמא ואבא, גם בספרים על חיות כמו שמוליק קיפוד, אבל לילדים שלי יש אמא ואמא והם לא שומעים על מודל כזה בספרים, אין כמעט אף סיפור שייתן להם להרגיש שזה מקובל. בפעם הראשונה שתרגמתי להם מאנגלית סיפור על משפחה עם שתי אמהות הם בלעו אותו בשקיקה".

מתוך הצורך הזה כתבה רייך את הספר וצירפה למשימה את המאיירת שחר ליבוביץ'. בספר שמיועד לבני 3–6 מכניסה הדר בת ה־5 את הקורא לכל החדרים בביתה ומספרת גם מה מותר ומה אסור. כשהיא מגיעה בלילה לחדר השינה בגלל חלום רע, במיטה ישנות שתי אמהות. "יש שם שתי דמויות של אמהות ואין שום הצגה של קונפליקט סביב הנושא, כי אני לא חושבת שצריך. זה לא משהו שצריך להתנצל עליו או להסביר ביתר חשיבות. זה ספר שיש בו הנוחות והחמימות והנעימות של עוד בית שבמקרה יש בו שתי אמהות. אני גדלתי במשפחה עם אבא אמא ואח ואני לא יודעת באמת מה הילדים שלי מרגישים. אני גם לא רוצה להיות תמימה ולהגיד שהם לא ירגישו חסך, כי הם כן ירגישו אחרת, אבל אני מקווה שלא בקטע טוב או רע יותר".

לכבוד יום המשפחה ודאי ייתלו ברוב הגנים תמונות "ייצוגיות" של משפחות "נורמליות". בפוסט שכתבה בפייסבוק העיתונאית אריאלה רוזנברג, המגדלת עם בת זוגה שני ילדים, היא מספרת על סיטואציה שבה הגננת תלתה ציור ענק של אמא, אבא, ילד וילדה המסביר לילדים מהי משפחה. לאחר שהביעו ההורים תרעומת התנצלה הגננת והסבירה שהיא פשוט שולפת אותו בכל שנה מחדש, ובשנה הבאה תדאג לייצוג הולם של משפחות נוספות. אך בשנה שלאחר מכן דבר לא השתנה.

"כל העסק נעשה טעון כשהמשפחה שאת מקימה לא בדיוק מיישרת קו עם המודל הרווח. הנפוץ הופך לנפיץ", נכתב בפוסט. "עומדת כאן דוגמה קלאסית לאופן שבו מערכות מתנהלות, הן חגות סביב בוידעם של קונספטים מיושנים, וגם אם כבר הניחו בתוכן את הרצון לשינוי, היעדר זמן ומשאבים הוא מרכיב עגום שמנהל את המשחק".

בדיוק אל הוואקום הזה נכנס ספר של רייך, שהיא מייעדת בין השאר לגננים וגננות, כמו גם הספר החדש "שלוש הנסיכות והאיש הנדיר" שכתבה ד"ר אורלי דביר, עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית.

דביר הציבה לעצמה מטרה לאפשר לילדים שנולדו למשפחות אחרות לספר את הנרטיב שלהם ולפתוח שיח רגשי בינם לבין ההורים, לאפשר להם לשאול שאלות. "ילדים שואלים הרבה שאלות: איך הם הגיעו לעולם? מי חלם אותם? מי רצה בהם? מי נשא אותם? והכוונה היא שבאמצעות הספר הם יוכלו להזדקף עם העובדה שהגיעו לעולם קצת אחרת".

הספר נכתב בהשראת סיפורו של קרוב משפחה שהביא לעולם שלוש בנות באמצעות אם פונדקאית. "כמטפלת במתבגרים אני פוגשת הרבה ילדים שמשלימים לעצמם את הסיפורים", מספרת דביר. "הם שומעים מההורים את הסיפור הטכני על האימוץ או על בנק הזרע, אבל הסיפור הרגשי והיכולת לשאול שאלות ולפנטז לפעמים נחסמים, ומהמקום הזה היה לי חשוב ליצור אגדת ילדים מודרנית, סיפור שהילדות יכולות לפנטז באמצעותו על איך נראית האמא או לראות את התורמת של הביצית. ילדה מאומצת שראתה את הספר שאלה את האמא המאמצת שלה אם גם היא היתה בבטן של אשה.

"הילדות כל הזמן שואלות והאבא עונה על הכל ולא מדבר על מה שאין, אלא מחזק את מה שיש. הוא לא מייתר או מרוקן את תפקידן של הפונדקאיות, מכיר להן תודה ונותן להן הרגשה שהנשים הללו החזיקו אותן בהרבה אהבה והגשימו לו את החלום. אפרופו יום המשפחה, אמהות זה לא רק דבר מגדרי, זה סוג של רחם, מרחב והחזקה כללית שהורה, גם אם הוא אבא, יכול לתת".

נתקלת בילדים שחשים אי־נוחות כשמגיע יום המשפחה?

"היום נראה כי יש פתיחות גבוהה יותר וגם הדרכה של צוותי החינוך לתת מקום למשפחות בהרכבים השונים, וילדים בוחרים להביא תמונות של אמא, ילד וסבתא למשל. אפשר לראות שהם משלימים נרטיב באופן ספונטני. כבר ראיתי משפחה עם שני אבות וארבעה ילדים ממוסגרת בתמונה שהכינה ילדה ביום המשפחה, ובעיניי זו פריצת דרך חיובית המצביעה על מגמה של הכרה באחר".