המסיבה של ה־1%: ההכרזות של טראמפ נגד האליטות הפכו לתוכניות שמשרתות אותן בלבד

דונלד טראמפ היה אמור להוביל את המרד נגד האליטות בארה"ב, אבל בפועל, הנשיא החדש דווקא מייצר עבורן סיבות למסיבות. מאז נכנס לבית הלבן עובד ממשל טראמפ על תוכניות להפחתת הרגולציה והורדת מסים בכל התחומים, במקביל לגיבוש שורה של חוזים חדשים עם חברות ציוד ביטחוני. השאלה היחידה היא באיזו מהירות כל התוכניות יצאו לפועל?

מנגד, התוכניות הכלכליות של טראמפ למעמד הביניים, אם בכלל היו כאלה, הולכות ומתפוגגות. הסיכוי לחקיקת חוק שיעודד השקעה בתשתיות פוחת במהירות. בתחום השיווק הטקטיקה הזו נקראת פיתיון והחלפה: פיתוי צרכנים לחנויות עם מחירים אטרקטיביים על מוצרים שלא קיימים במלאי. כעת נראה שהאג'נדה הכלכלית של טראמפ תעמיק את התנאים שאפשרו מלכתחילה את הניצחון שלו.

המרוויחים הגדולים ביותר יהיו בוול סטריט, במגזר דלקי המאובנים והביטחון. סטיבן באנון, היועץ המשפיע ביותר של טראמפ, תיאר מוקדם יותר החודש את ביטול הרגולציות כ"דה־קונסטרוקציה של האדמיניסטרציה". עבור כל רגולציה חדשה שייאמץ הממשל, שתיים ישנות יותר יבוטלו. ההתקפה הראשונה החלה השבוע עם צווים נשיאותיים שמבטלים את "תכנית האנרגיה הנקייה" להגבלת פליטת הפחמן הדו חמצני, וכן חוק נוסף של ממשל אובמה להגנה על מים נקיים. הציפייה למהלכים הללו הניעה את הגיאות במניות האנרגיה מאז נבחר טראמפ בנובמבר. מדד דאו ג'ונס עלה בחודש הראשון של טראמפ בתפקיד יותר מאשר אצל כל נשיא אחר מאז פרנקלין רוזוולט.

 

עונת הציד החלה

בדומה, גם מניות של חברות פיננסיות רשמו ביצועים טובים מהממוצע בשוק מאז הבחירות. הסיבה לכך היא שרבים מהסעיפים הכלולים בחוק דוד־פרנק, שהניח את הבסיס לרפורמה הפיננסית שהושקה לאחר קריסת בנק ליהמן ברדרס, נמצאים על הכוונת של טראמפ. נמנים עליהם גם חוק וולקר, שמגביל את היכולת של בנקים לסכן את כספי הלקוחות, וכללים נוספים שנועדו להגן על הצרכנים ממסחר רשלני. טראמפ טען לא מזמן כי הכללים השונים של החוק מונעים מחבריו בוול סטריט ללוות כסף.

עונת הציד החלה גם בתחומים אחרים. ה"דה־קונסטרוקציה" של באנון כבר הגיעה למרבית תחומי הפעילות הממשלתית בארה"ב. בשבוע שעבר המניות של חברות פרטיות לניהול בתי כלא זינקו, על רקע החלטת משרד המשפטים לבטל חוק שהעביר ממשל אובמה לסיום מיקור החוץ של שירותי בתי הסוהר במדינה.

המניות התחזקו עוד קודם לכן כשהוכרז כי הממשל החדש ירכז מהגרים לא חוקיים במרכזים פדרליים ולא ישחרר אותם. במקביל, היו"ר החדש של ועדת התקשורת הפדרלית (FCC) ביטל חלקים מרכזיים בחוקי ניטרליות הרשת שנועדו להגן על הצרכנים מפני ניצול לרעה של כוח הספקיות.

ה־FCC הקפיא גם תוכניות להגביר את התחרות בקרב ספקיות הכבלים. מהלכים דומים בתחומים נוספים קרוב לוודאי שיובילו לעליות גם במניות של מוסדות השכלה גבוהה הפועלים למטרות רווח, חברות לייצור ציוד ביטחוני וחברות בניית דיור ציבורי.

הבטחות עמומות

עם זאת, היקף קיצוצי המס של טראמפ הוא עמום יותר. שר האוצר סטיבן מנושין מעוניין שאלו ייכנסו לתוקף עד אוגוסט, אך בשלב זה לא ברור אם יכללו "מס גבול" שיפגע ביבואנים ואמור לשמש כתמריץ לעודד חברות להחזיר את הייצור לארה"ב. מס הייבוא הזה אמור להעשיר את הממשל בקרוב לטריליון דולר בעשור הקרוב ולממן קיצוץ גדול מהמתוכנן במסים.

באופן לא מפתיע, המניות היחידות שרשמו ביצועים חלשים מאז ההשבעה של טראמפ בינואר הן של קמעונאיות גדולות כמו וולמארט, שיהיו הנפגעות העיקריות ממס יבוא של 20%. ואולם, הלקוחות של הרשת הם אותם אמריקאים נשכחים, שיצטרכו להתמודד עם חשבון גבוה יותר בסופר. להם זה לא ממש משנה אם טראמפ יקדם קיצוצי מסים רחבים או בינוניים.

חישוב פשוט מצביע על כך שההכנסות החדשות יזרמו בצורה חסרת פרופורציה ל־1% העשירים. אז כיצד יוכל טראמפ לשמח את האמריקאים הנשכחים? ההבטחות המוחשיות היחידות שלו היו לחזק את הייצור בתוך ארה"ב ולהגן על תוכניות רווחה כמו ביטוח לאומי ותוכנית הביטוח הרפואי מדיקייר. אך נראה שהוא יצליח לעמוד רק בהבטחה להגן על מדיקייר. בנוסף, הדיבורים על הגדלת ההוצאות על מיזמי תשתיות היו יותר למראית עין מאשר הבטחות קונקרטיות, שכן המימון להן אמור להגיע מהענקת הטבות מס לקבלנים, ולא מהגדלת ההוצאות של הממשלה. אך גם ההצעה הזו קרוב לוודאי שלא תזכה לאישור הקונגרס.

התשובה טמונה דווקא בהבטחה השאפתנית יותר של טראמפ לקדם אג'נדה של "לקנות תוצרת ארה"ב ולהעסיק עובדים אמריקאים". היופי בהבטחה הזו היא שהוא יכול להגדיר את גבולותיה בכל דרך שבה יחפוץ. הדיבור הבלתי פוסק על "הבלאגן הגדול" שירש מברק אובמה הוא חלק מהאסטרטגיה הזו. גירוש מהגרים לא חוקיים יכול להיחשב גם כדרך להעסיק אמריקאים. אילוץ חברות להכריז על משרות חדשות שהן מייצרות בארה"ב מזין גם כן את הנרטיב הזה, גם אם בפועל הן רק אורזות מחדש תכניות קיימות. בקרוב צפוי לנו מבול של הודעות כוזבות על משרות חדשות. הצד האפל יותר בסיפור הוא על מי טראמפ יפיל את האשמה כשאנשים יתחילו להתלונן.

האויב התמידי של הממשל הוא התקשורת, אותה מכנה באנון ה"אופוזיציה הגדולה". חדשות רעות יידחו על הסף בטענה שמדובר בתעמולה בעד הגלובליזציה.

באנון תומך גם באידאולוגיה שאותה הוא מכנה "לאומנות כלכלית", שבה סין ומקסיקו הן השעירים לעזאזל המיידים. קרוב לוודאי שבחודשים הקרובים יוצגו פעולות גדולות נגד יבוא זול מדי. אל תשכחו גם את המוסלמים, המהגרים הלא חוקיים וכן הלאה. הם יעדים קלים. אך האם הטקטיקות של טראמפ יספיקו כדי להוציא את האמריקאים הנשכחים מתהום הנשייה? ייתכן. לנשיא יש כישרון טבעי לתקוף את האליטות תוך כדי ריפוד הכיסים שלהן. לכן, בכל הקשור לטראמפ, כמו כמעט כל דבר אחר בחיים, עדיף לעקוב אחרי מה שהוא עושה, ולא מה שהוא אומר. לעיתים מדובר בשני דברים הפוכים לגמרי.