אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
המתנה של האוצר ליצואנים: סוכרייה קטנה במקום פתרון

המתנה של האוצר ליצואנים: סוכרייה קטנה במקום פתרון

התעשיינים נפגשו עם צמרת האוצר וביקשו סיוע כדי להתמודד עם התחזקות השקל שפוגעת ביצואנים. ההצעה שעלתה על השולחן: 100 מיליון שקל לחינוך טכנולוגי. הסכום לא יפתור את הבעיה וממילא היצואנים כבר קיבלו מיליארדים מהמדינה

07.03.2017, 08:14 | אדריאן פילוט

שר האוצר, משה כחלון, הקפיץ אתמול בבוקר את כל צמרת האוצר ל"דיון מיוחד" עם נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, אשר דרש "לחזק את התעשייה והיצוא הישראלי" לאור המשך התחזקות השקל. כל ההצגה המבוימת הזו - דווקא בנושא כזה קריטי וחיוני - כדי להגיע לסיכום שיש לדון בהקצאת 100 מיליון שקלים לחינוך הטכנולוגי ולמסלול של פחת מואץ. אלא שכחלון צריך להפנים שאת התרגיל של לזרוק 100 מיליון שקלים ליצואנים, להצהיר על כך "שלא נפקיר את היצואנים" ולהתחבק עם ברוש - אף אחד כבר לא קונה. כך לא מסייעים ליצואנים. כך לועגים ליצואנים.

1. תפקידו של שר האוצר הוא לא להיות שר השיכון (הפחתת מחירי הדיור) וגם לא להיות מפקח על הבנקים (ועדת שטרום) אלא להכין ולהתאים את המשק לאתגרי העתיד ולבצע את הרפורמות המבניות הנדרשות לכך. פעם הוא ידע לעשות זאת היטב. אם שכח, הוא מוזמן לעבור לבניין שליד ולבקש לשוחח עם אלי גרונר, מנכ''ל משרד ראש הממשלה שהכריז על מלחמת חורמה נגד העודף הרגולטורי והביורוקרטי. שם יעד שאפתני, שקוף וקשה והעמיד אותו בראש סדר העדיפויות בתוכנית העבודה של משרדו. לכחלון יש את היכולות ובעיקר את התנאים המאקרו־כלכלים האידאליים להתחיל לפעול בכוון הזה: הצמיחה בשיא, אין אבטלה, הגרעון בשליטה. הפתרון אינו מוניטרי ואף לא פיזקאלי אלא מבני.

נשיא התאחדות התעשיינים ברוש. המדינה סיפקה הטבות מס בהיקף של מיליארדי שקלים, צילום: עמית מגל נשיא התאחדות התעשיינים ברוש. המדינה סיפקה הטבות מס בהיקף של מיליארדי שקלים | צילום: עמית מגל נשיא התאחדות התעשיינים ברוש. המדינה סיפקה הטבות מס בהיקף של מיליארדי שקלים, צילום: עמית מגל

2. שר האוצר לא צריך לחלק ליצואנים עוד מתנות - הם כבר קיבלו מספיק. תזכורת קטנה למי ששכח: היצואנים, ובעיקר 4 היצואניות הגדולות במשק, קיבלו עשרות מיליארדי שקלים בצורה של פטורים ממס, במסגרת החוק לעידוד השקעות הון. היקף הפטור אכן ירד אבל הוא עדיין עמד ב־2015 על כ־7 מיליארד שקלים. כ־4.8 מיליארד שקלים הלכו ל-5-6 החברות היצואניות הגדולות במשק לרבות טבע, אינטל, כיל וצ'קפוינט. אם היצואנים חפצים בתקציבים נוספים, אז ניתן לקחת מהחברות הללו - הן מספיק חזקות ולא זקוקות למענקי ינוקא.

יתרה מזו, המיליארדים ממשיכים לזרום לאותן חברות למרות שכבר אין ספור מחקרים של בנק ישראל ומיטב כלכלני ישראל הוכיחו מעל כל ספק כי אין ל"מתנה" הזו כל תרומה - לא למשק הישראלי בכלל, לא לפריפריה וגם לא לעובדים.

מה היה ניתן לעשות עם 4.8 מיליארד שקל? הרבה חינוך טכנולוגי.

3. אם ברוש וחבריו רוצים להוביל את המשק ולקבל התייחסות רצינית, הם חייבים להפסיק לבקש מנגידת בנק ישראל להמשיך את רכישות המט''ח (בעצם הוא דרש להגביר אותן). ומה כבר לא נאמר בנידון? שזה לא יעיל, לא כדאי, יקר, לא אפקטיבי, לא מסייע. אך אם לא די בכך, חוזרים היצואנים לדרוש ממשרד האוצר עצמו לרכוש דולרים באמצעות "הגדלת גידור החוב החיצוני" כפי שנכתב במסמך שהוא הפיץ שלשום.

על היוזמה התימהונית הזו שמעתי לראשונה ב־2008 על ידי ספקולנט מט''ח, והחשב הכללי דאז שוקי אורן (בנקאי בעצמו) פסל אותה על הסף. גם מיכל עבאדי בויאנג'ו (אף היא בנקאית) הורידו אותה מהשולחן. רק נותר לקוות כי רוני חזקיהו (בנקאי אף הוא) ימשיך את הקו של קודמיו לפיהן השיקול הבלעדי שצריך להשפיע על החשב הכללי בניהול החוב הוא הפחתתו וייעול הניהול שלו.

סיוע לייצוא אינו נכנס לסט הערכים והיעדים של ניהול החוב החיצוני, וטוב שכך. אזרחי מדינת ישראל שילמו מכיסם 38.3 מיליארד שקל ב־2016 בגין תשלום חובות. מדובר בכספים שלא הלכו לסל הבריאות ולא לסבסוד מעונות יום ולא לבניית כיתות לימוד. על ברוש וחבריו להפנים כי את הדרישה "לחשוב מחוץ לקופסא" חייבים להתחיל מבית.

תגיות