אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
שופט ביהמ"ש העליון יורם דנציגר מקדים פרישתו לפברואר 2018 צילום: אביגיל עוזי

שופט ביהמ"ש העליון יורם דנציגר מקדים פרישתו לפברואר 2018

דנציגר התמנה ב-2007 ויפרוש 5 שנים לפני מועד הפרישה הרשמי; בהודעה שפרסם ציין כי הוא פורש מסיבות אישיות. דנציגר מונה בידי שר המשפטים דניאל פרידמן כאחד משני השופטים הראשונים של עורכי דין מהשוק הפרטי

07.03.2017, 14:30 | משה גורלי

שופט בית המשפט העליון ד"ר יורם דנציגר הודיע על כוונתו לפרוש מבית המשפט העליון בפברואר 2018, חמש שנים לפני מועד הפרישה הרשמי. הוא מונה לתפקיד בשנת 2007.

קראו עוד בכלכליסט

בהודעה אישית שמסר הבוקר נאמר: "בתשע וחצי השנים האחרונות זכיתי לעבוד לצד חברים וחברות יקרים, לטפל באין ספור עניינים משפטיים מרתקים ומאתגרים, ולהקדיש לעבודתי השיפוטית את מלוא מירצי ויכולותיי. החלטתי לסיים את כהונתי בעוד שנה נובעת מסיבות אישיות ואינה נוגעת לסיבות הנובעות מעבודתי השיפוטית".

מההודעה עולה שהסיבה אינה עייפות ושחיקה, הסיבה לפרישת השופט צבי זילברטל, אלא סיבה אישית משפחתית. דנציגר יליד 1953 אמור היה לפרוש בשנת 2023.

תרומתו המרכזית של דנציגר הייתה בערעור על הלכת אפרופים המפורסמת של אהרן ברק ששמה את שיקול הדעת השיפוטי בפירוש חוזה לפני הטכסט הכתוב באופן שמנסה לנסח עבורם את כוונתם בעת ההתקשרות.

השופט ד"ר יורם דנציגר. פורש מסיבות אישיות, צילום: ישראל הדרי השופט ד"ר יורם דנציגר. פורש מסיבות אישיות | צילום: ישראל הדרי השופט ד"ר יורם דנציגר. פורש מסיבות אישיות, צילום: ישראל הדרי

חווייה בלתי נעימה עבר דנציגר כשזומן לחקירה באזהרה בעקבות קשריו כעורך דין עם הלקוח שלומי לחיאני. סגירת בתיק הפכה לסוערת אפילו יותר מאשר פתיחתו. פרקליט המדינה סבר שיש לסגור את התיק מעילה של חוסר ראיות, סיבה שהייתה מחסלת את הקריירה השיפוטית של דנציגר. רק התעקשותו של היועץ המשפטי דאז יהודה וינשטיין לסגור את התיק מ"חוסר אשמה" איפשרה את חזרתו של דנציגר לעליון.

דנציגר מונה בידי שר המשפטים דניאל פרידמן כאחד משני השופטים הראשונים, יחד עם חנן מלצר, שמונו ישירות כעורכי דין מהשוק הפרטי. בעקבות המינוי פורקה הפירמה המצליחה דנציגר-קלגסבלד. שותפו ד"ר אביגדור קלגסבלד שנחשב אף הוא למועד בעל סיכויים גבוהים איבד אותם לאחר תאונת הדרכים הקטלנית בה היה מעורב.

כעו"ד מהשוק הפרטי, הביא עמו ראייה סנגוריאלית, הן בפסיקתו הכלכלית שבה העלה על נס את "שיקול הדעת העסקי" שלאחרונה קיבל הכרה רשמית בפסק דינו של יצחק עמית בפרשת אלוביץ-בזק. אבל, העמדה הסניגוריאלית קיבלה ביטוי גם בתחום הפלילי בשני תיקים בולטים: כתב את עמדת המיעוט לזיכויו של רומן זדורוב מרצח תאיר ראדה, ובפרשת הנשיא משה קצב כתב החלטה מנומקת בבקשת קצב לעיכוב ביצוע המאסר עד לאחר הערעור בעליון. בהחלטה ארוכה מהרגיל נימק למה יש לקצב סיכוי טוב בערעור, החלטה שמעידה על כך שהיה מזכה את הנשיא לשעבר אילו היה יושב בהרכב הערעור.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות