"מחאת הנשים היום היא רק אימון לקראת מהלך גדול"

ללבוש אדום, לא ללכת לעבודה ולהימנע מקניות. אלו הם שלושת העקרונות שידריכו את משתתפות אירועי ההתנגדות לשלטון של הנשיא דונלד טראמפ שייערכו היום (ד') ברחבי ארה"ב לרגל יום האשה הבינלאומי, והוגדרו ברשתות החברתיות על ידי המארגנות - "יום ללא נשים".

השביתה שתתקיים היום צפויה לקחת לשיא חדש את סדרת המחאות שפרצה בארה"ב מיד עם נצחונו של טראמפ בנובמבר האחרון. כך, למשל, ב־16 לפברואר מחו עובדים ברחבי המדינה נגד שלטונו של טראמפ תחת הסיסמה "יום ללא מהגרים". עשרות אף שילמו על כך במשרתם. ביום הנשיאים שצוין ב־20 לפברואר, יצאו מפגינים לרחובות כשהם נושאים שלטי "לא הנשיא שלי".

מחאת הנשים בוושינגטון בינואר | צילום: אם סי טי

"אהבה מהפכנית והקרבה"

המחאה המתוכננת היום, מעידות משתתפותיה, שונה מצעדת הנשים שהתקיימה יום לאחר השבעתו של טראמפ ושהוציאה לרחובות ארה"ב כחצי מיליון משתתפות, ועוד כ־2 מיליון מסביב לעולם. הפעם יוכלו הפעילות לבחור את אופן השתתפותן באירועים. כך, למשל, בפילדלפיה יתקיימו עצרות מחאה של מורות נגד תנאי העסקתן, באוניברסיטת מישיגן באן ארבור יתקיימו שיעורים על מדשאת הקמפוס וצעדה המונית וברחבי העיר ניו יורק ייערכו הרצאות ואירועי אמנות.

על פי אתר המחאה, International Women's Strike USA, נקראות נשים להישאר בבית, לא לעשות שופינג, בפרט בבתי עסק הקשורים בטראמפ, וללבוש אדום המסמל "אהבה מהפכנית והקרבה". באתר אף פורסמה רשימה של בתי עסק של נשים, שם מומלץ לערוך קניות במקרה הצורך.

למרות שבחודש שעבר הכריזו מארגנות המחאה על שביתה כללית בת יום אחד, בפועל צפויים אירועי היום להתנהל במתכונת של "שביתה מתגלגלת", מסלול מקובל בקרב עובדים שקשה להחליפם, כמו דיילות וטייסים.

"ההתנגדות לטראמפ ולדעות האגרסיביות, מיזוגניות, הומופוביות, טרנספוביות והמדיניות הגזענית שלו, אינה מספיקה", כתבו מארגנות האירועים באתר. "עלינו לצאת כנגד המתקפה הניאו־ליברלית המתמשכת על הממסד החברתי וזכויות העובדים".

בשיחה עם "כלכליסט" סיפרה ג'ן הק, אקטיביסטית מניו יורק שתשתתף באירועים, כי הונעה לא רק מפוליטיקה, אלא גם מהקשיים שהיא חווה כאישה בשוק התעסוקה. "עבורי, ההשתתפות באירועים נגד טראמפ חשובה משתי סיבות. האחת היא כמובן הסוגיה הפוליטית, שחשובה לי במיוחד כאמא לעתיד בפעם הראשונה. השנייה, היא הסיטואציה בשוק העבודה בתעשייה שבה אני עובדת".

מימין: ג'ן הק ואניה מקסין, ממשתתפות המחאה

הק עובדת כיוצרת בתעשיית הסרטים ואינה זכאית לחופשת לידה בתשלום. "אני ובת זוגי חיות בניו יורק ומתכוננות לקראת לידת הילד הראשון שלנו", סיפרה. עבורה, מעידה הק, ההתנגדות לטראמפ היא ערך חשוב מאין כמוהו. "זה מדהים איך הדברים שהוא אומר כיום נאמרו בעבר על ידי האנשים הגרועים ביותר בהיסטוריה. לצערי, הבעיה היא בורות בכל הנוגע לנושאים אזרחיים. לא רק בארה"ב, אלא במקומות אחרים בעולם. הסיבה שיצרנו בארה"ב את קולג' האלקטורים (שאינו מחוייב משפטית להצביע לפי הכרעת המדינה שאותו הוא מייצג - נ"ל) היא כדי להגן על עצמנו מפני שלטון ההמון, אבל לאיש לא היה באמת אומץ להשתמש בכלי הזה", ציינה.

למרות התחושות הקשות, טוענת הק כי לא תוכל להרשות לעצמה להישאר בבית היום. "להפסיד עבודה, עבור אנשים בתחום הטלוויזיה והסרטים, זה מאוד קשה. הנשים בתעשייה הזו לא יכולות להרשות לעצמן להיעדר אפילו יום אחד, כי מישהו אחר פשוט ייכנס במקומן וייקח את התפקיד שלהן". הדבר העצוב ביותר, היא מדגישה, זה שהאנשים שרוצים וצריכים לקחת חלק במאבק באמצעות שביתה, לא יכולים להרשות זאת לעצמם. "הלוואי וכולם היו יכולים להשתתף במחאה הזו", אומרת הק, "אבל אני לא רואה את זה קורה, אני לא חושבת שלשביתה תהיה את אותה השפעה כמו למצעד שהתקיים אחרי ההשבעה, שהיה הרבה יותר נגיש לאנשים".

הק טוענת, כי אנשים מתייחסים לזכויות נשים כאל נושא נשי בלבד, אף כי מאבקים של נשים הם נושאים כלכליים לכל דבר. "חופשות לידה זה עניין כלכלי, טיפול בילדים זה עניין כלכלי. צריך להוריד את התיוג הזה ולבחון את הנושאים האלו מחדש", ציינה. "אבל אני כן מקווה שהמחאה הזו תוציא אותנו מהאדישות. מה שאנחנו רואות זה שאנשים שלא היו מעורבים בפוליטיקה פתאום כן נכנסים לזה. אבל אני לא חושבת שהתוצאות של המחאה יהיו מיידיות. אני מקווה שאנשים יוכלו להיות סבלניים ולהבין ששינוי אמיתי לא מגיע מהר. וזו גם הסיבה שהשינוי שטראמפ מנסה לעשות, בן לילה, לא יחזיק מעמד לדעתי".

המשתתפות האחרות, שהכריזו כי יקפידו להמנע משופינג היום, מסכימות עם הק. "אני מקווה, שלשם שינוי הממשל יכיר בכך שנשים באמת חוששות שהנשיא והחבורה שלו יגזלו מהן את זכויותיהן הבסיסיות", אמרה ג'ניפר וויבר (27), תושבת ניו ג'רזי שעובדת בתחום החינוך. גם וויבר חוששת לשבות, אבל הכינה בגד אדום לאות תמיכה בנשים אחרות שייקחו חלק פעיל יותר במחאה. "עם הממשל החדש אין לי מושג מה קורה", אמרה. "טראמפ טוען שהוא ישפר את זכויות הנשים, אבל הוא גם טוען שיעשה הכל טוב יותר ובינתיים הוא בעיקר דרדר את המצב".

"תירוץ בשביל ללבוש אדום"

אניה מקסין (33) מניו יורק, ילידת בריה"מ לשעבר שהגיעה לארה"ב עם הוריה כפליטה לאחר נפילת המדינה הקומוניסטית, מתכננת להימנע מעבודה. אם כי, הדגישה, עבורה תהיה זו משימה פשוטה, כי היא מתפרנסת מכתיבה ומשיעורים פרטיים ועובדת מהבית. "אשתתף במפגש, אבל לא מדובר ביום גדול וחשוב בלוח השנה שלי", ציינה.

"יש עוד דברים חשובים שנבנים כרגע, והיום הזה הוא רק אחד מהם. אם להיות כנה, אני לא חושבת שהרבה נשים יוותרו על יום עבודה. לדעתי, הרעיון של שביתה אמיתית וכללית הוא משהו שאמריקה עדיין לא ממש מבינה או התכוננה אליו. אבל אני בהחלט אלבש אדום, כל תירוץ בשביל ללבוש אדום!", ציינה בנימה מבודחת, שהתפוגגה מהר. "ביום שטראמפ נבחר קיבלתי החלטה, שמדי יום אפעל כדי להתנגד לשלטון שלו", אמרה. "ואני עומדת בהתחייבות הזו, כמו הרבה אנשים אחרים. כמו, למשל, לטלפן כל יום לנציג שלך בקונגרס או לסנאטור שלך. ללכת בסוף השבוע לצעדה או הפגנה. לתרום כסף לארגונים שתומכים בחופש הביטוי, למשל".

ין דואונג (27), מהנדסת תוכנה בחברת קמעונאות מקוונת, היגרה לארה"ב עם משפחתה מדרום וייטנאם כשהייתה בת 3. דואונג השתתפה במצעד הנשים המרכזי שהתקיים בוושינגטון הבירה ביום לאחר השבעתו של טראמפ, ומעידה שמאז הבחירות היא משתתפת במחאות שונות. כך למשל, השתתפה במחאה שהתקיימה בשדות התעופה ביום לאחר שחתם טראמפ על צו איסור ההגירה משבע מדינות מוסלמיות.

"לעולם לא אאבד תקווה בעתידה של ארה"ב", אמרה. "ההורים שלי ואנשים אחרים לאורך ההיסטוריה התמודדו עם מצבים הרבה יותר קשים והתגברו. צעדת הנשים והמחאות נגד צו איסור ההגירה המוסלמי הראו לי את הטוב שיש באנשים. הרבה מכרים שלי, חלקם גם מבוגרים הרבה יותר, השתתפו במחאה אקטיביסטית לראשונה בחייהם. אנחנו נמשיך להילחם למען הצדק".

ברקע מחאת הנשים חתם שלשום טראמפ על גרסה מרוככת של הצו, שהוציאה את עיראק מרשימת המדינות האסורות והחריגה מהגרים בעלי גרין קארד. גרסה זו תיכנס לתוקף ב־15 במרץ, זאת לאחר שהמקורית נחסמה על ידי בית המשפט.

יחד עם המסר האופטימי, הרגישה דואונג שנצחונו של טראמפ היה עבורה רגע מפכח. "חשבתי שאנחנו נעים קדימה", אמרה. "אני צעירה והקריירה שלי בראשיתה, וחשבתי שזה רק עניין של זמן לפני שנשבור את תקרת הזכוכית ותהיה לנו נשיאה. בחירתו של טראמפ הייתה הפעם הראשונה שבה הבנתי שלא כולם מרגישים כמוני. זה גרם לי להבין כמה יש לנו להפסיד, נשים וגברים כאחד. בעצם, את כל מה שנלחמנו עבורו כל כך קשה", סיכמה בעצב.

"אמריקה השתנתה מאוד בעשורים האחרונים", ציינה מקסין. "למשל, בהתקדמות שהשגנו בתחום זכויות הלה"טבים. ולכן, אני לא חושבת שאפשר להשוות את הממשל הנוכחי לממשלים קודמים, למשל של הנשיא קלינטון. השינוי קרה כל כך מהר, בין השאר בגלל האינטרנט, ששינה את העולם. מבחינה היסטורית, המקום שאנחנו נמצאים בו איננו מוכר. זה רגע היסטורי חדש לגמרי". הק ביטאה תחושה דומה.

"המצב בינארי מאוד, אנשים רואים דברים בשחור־לבן ולוקחים את הפוליטיקה למקומות אישיים מאוד", אמרה. "אפילו ההורים שלי הצביעו טראמפ. הם מאוד השתנו אחרי פיגועי ה־11 בספטמבר. הם התחילו לצפות בפוקס ניוז, למשל. אנשים לוקחים את הנושאים הפוליטיים מאוד אישי, למשל את ההגירה ממקסיקו. אני ובת הזוג שלי מכירות מהגרים מקסיקנים. אנחנו פוגשות בהם יום יום. אבל ההורים שלי לא. ואנשים אחרים שחיים באמצע שום מקום גם לא, ההגירה ממקסיקו לא משפיעה עליהם בכלל. אבל הם מרגישים שזו הבעיה שלהם. זה ביזארי, הדברים שאנשים מסמנים כבעיה שלהם, אבל מהבעיות האחרות הם מתעלמים", היא זועמת.

"הדבר הכי אופטימי שאני יכולה להגיד בנוגע לזה הוא שאולי טראמפ יעשה כל מה שהוא מתכוון לעשות, וייכשל. ואולי את לא אמורה לרצות שהמנהיג של המדינה שלך ייכשל. אבל זה כנראה חייב לקרות כדי שאנשים יתעוררו ויבינו שהוליכו אותם שולל".

גם עבור מקסין, היעד הבא של המחאה הוא סילוקו של טראמפ. "המטרה כרגע, עבורי, היא שהממשל הנוכחי יודח", הכריזה. "אני לא רוצה לראות את אמריקה הופכת לפשיסטית לגמרי. ואמריקה הייתה די פשיסטית גם לפני כן, במובנים של המעורבות הצבאית שלה בעולם. הטכניקות הפשיסטיות הקלאסיות, כמו לפקפק באמינות של התקשורת, או סוכנויות המודיעין, או במדע, תקיפת מיעוטים והאשמתם בכל הבעיות שלנו, המטרה המיידית שלי היא לראות אותן חוזרות לחור החשוך שממנו הן יצאו".

דונלד טראמפ. היעד: סילוקו | צילום: רויטרס

הפמיניזם של ה־99%

מונח ששב ומופיע בתיאור אירועי המחאה הוא "הפמיניזם של ה־99%", שמהדהד את מחאת "אוקיופיי וול סטריט" מ־2011. "כשאנחנו מדברות על הפמיניזם של ה־99%", הסבירה מקסין, "אנחנו מתכוונות לכל מי שאינה משתייכת לקבוצה הקטנה, הפריבילגית והמאוד עשירה. אנחנו מתמודדות עם סיטואציה מאוד מתוחה של אפליה כלכלית וחברתית, הן לא".

מנדי לי (27), ילידת דרום קוריאה שהגיעה לארה"ב עם משפחתה בגיל 7, עובדת בתעשיית האלקטרוניקה כאשת משאבי אנוש. לדעתה, עתיד טוב לאמריקה יחייב כבוד כלפי בני אדם באשר הם. "הממשלה צריכה להמנע מניסיונות לשלוט בגופן של נשים. אנחנו בהחלט יכולות לעשות את הבחירות שלנו בעצמנו. יותר מזה, לכל אחד חייבת להיות זכות לשיוויון הזדמנויות", ציינה.

משתתפת אחרת במחאה, מילין רוז, המתגוררת בניו יורק, סבורה כי בניגוד לפעילות זכויות הנשים בעבר, הסופרג'יסטיות, שהתרכזו בזכות הבחירה לנשים, המחאה הנוכחית שמה לה למטרה להיאבק נגד כל עוולות המשטר. "אני חושבת שהנשים האמריקאיות, בעיקר אלו שנוקטות פעולה מול כל מה שקורה במדינה כיום, הן לא סופרג'יסטיות, אלא אמזונות" אמרה, "הן לוחמות. אבל הן בהחלט חייבות את היכולת הזו לסופרג'יסטיות".

"כאישה אמריקאית, אני לעולם לא אקח את החופש שלי כמובן מאליו", מדגישה רוז את המסר המרכזי שברצונה להעביר. "אעשה כל שביכולתי כדי לדאוג לכך, שכל אישה אמריקאית תקבל את הזכויות שמגיעות לה. נלחמנו עד עכשיו, ואנחנו נמשיך ללחוץ על כל ממשל שייכנס לבית הלבן, בהווה ובעתיד, שישמור על זכויותיהן של נשים ועל שיוויון בעבורן בבית, בעבודה ובחברה ככלל".

בין אם בכוונתן להשתתף במחאה או לא, על דבר אחד מסכימות כולן - הולך להיות רע מאוד לפני שהמצב ישתפר. "חשוב מאוד להמשיך ולהתאמן", סיכמה מקסין. "כדי שכאשר תגיע העת לעשות משהו גדול, אנשים יהיו מוכנים".