ענקית האנרגיה הרוסית מציגה: נפט, גופות ומקלטי מס

בדצמבר האחרון הזמינו שני האנשים החזקים ביותר ברוסיה את כלי התקשורת לקרמלין. שם, כשהוא קורן מנחת, הכריז נשיא רוסיה ולדימיר פוטין על מכירת 19.5% מרוסנפט, ענקית הנפט הרוסית, תמורת כ־11 מיליארד דולר. "אני שמח להודיע על השלמת ההפרטה", אמר פוטין. "זה סימן לאמון הבינלאומי ברוסיה". איגור סצ'ין, מנכ"ל החברה, פנה אל חברו משכבר הימים, והוסיף נגיעה אנושית: "כל זה לא היה קורה לולא המעורבות האישית שלך".

פוטין היה צריך את הניצחון הזה. הנשיא הרוסי היה זקוק לא רק להכנסות מהעסקה, שיעזרו לו להתמודד עם גירעון גבוה מהמתוכנן של כ־50 מיליארד דולר, אלא גם כדי להראות לעולם שהמשקיעים הזרים חוזרים, גם בעיצומן של הסנקציות על רוסיה. ואכן, זה הטון שבו העיתונות העולמית סיקרה תחילה את העסקה: רוסיה חזרה לבמה העולמית. בבלומברג וב"אקונומיסט" כינו את העסקה "ניצחון גדול" של פוטין וסצ'ין על הסנקציות הכלכליות. אלא שמאז ההכרזה על העסקה החלו להצטבר עוד ועוד סימני שאלה מעל "הניצחון הגדול" של פוטין וסצ'ין ובראשם סימן שאלה אחד מרכזי: מי בכלל קנה את מניות רוסנפט? לכאורה, התשובה ברורה: הרוכשות הן קרן ההשקעות של ממשלת קטאר וגלנקור, ענקית המסחר בסחורות משוויץ. אלא שבפועל הרכישה התבצעה באמצעות שרשור חברות המוביל מסינגפור, אל לונדון, ומשם אל חברה הרשומה באיי קיימן, שאיש אינו יודע מי בעליה. מבנה המימון של העסקה נפתל לא פחות.

למעשה, שלושה חודשים עברו מאז הכריזה רוסיה על מכירת 19.5% מרוסנפט, ועדיין לא ברורה זהותם המלאה של רוכשי מניות ענקית הנפט. וכאילו לא די בכך, העסקה מככבת בתיק מודיעין שנוי במחלוקת, שהותיר אחריו לפחות גופה אחת במכונית במוסקבה, ומעלה האשמות המובילות כל הדרך אל הממשל החדש בוושינגטון.

כל הדרכים מובילות לסצ'ין

דמות המפתח בעסקת ההפרטה של רוסנפט היא המנכ"ל שלה, סצ'ין. בעשור הקודם, בתקופת כהונתו הראשונה של פוטין כנשיא, היו מתלוצצים בממשל האמריקאי שאיגור סצ'ין (Sechin), אז עוזר לפוטין שנוהג לפעול מאחורי הקלעים, לא באמת קיים - שהוא אגדה אורבנית מטילת אימה. אבל סצ'ין, איש מעמד הפועלים מלנינגרד וסוכן קג"ב לשעבר, הוא הכל חוץ ממיתוס. מי שתואר על ידי התקשורת הרוסית כ"דארת' ווידר" ו"האיש המפחיד ביותר על פני האדמה" נחשב היום לאחד האנשים החזקים ברוסיה, שני רק לפוטין.

בשנים 2004–2012 שימש סצ'ין בכיר בממשלת רוסיה, בין היתר כמשנה לראש הממשלה. ב־2004, כששימש ראש הסגל של פוטין, הוא מונה במקביל ליו"ר רוסנפט. ב־2012, אחרי שנאלץ לפרוש מתפקידו כיו"ר לאחר ניסיונו של הנשיא דאז דמיטרי מדבדב להפריד בין הממשל לכלכלה, מינה אותו פוטין, שהיה אז ראש הממשלה, למנכ"ל החברה.

במהלך כהונתו ברוסנפט הפך אותה סצ'ין לאימפריה בשווי 59 מיליארד דולר, שמפיקה 5 מיליון חביות נפט ביום, מחזיקה בבעלות או בזיכיון בעשרות בתי זיקוק ברחבי מזרח אירופה, צפון אסיה ואפריקה ומעסיקה מעל ל־260 אלף איש ברחבי העולם. במהלך בניית האימפריה הזאת סצ'ין לא בחל באמצעים. שמו יצא לשמצה כאחד ממובילי השתלטות המדינה על חברת הנפט יוקוס בשנת 2004. ממשלת רוסיה האשימה את יוקוס, חברת הנפט הגדולה בעולם דאז, כי העלימה מס, מה שהוביל אותה להקפאת הליכים ושלח את המייסד שלה, יריבו הפוליטי של פוטין מיכאל חודורקובסקי, לרצות מאסר ממושך בסיביר. רוסנפט, בניהולו של סצ'ין, השתלטה באמצעות חברת קש על הנכסים המניבים של יוקוס, וחודורקובסקי האשים את סצ'ין כי היה הכוח המניע בפרשה.

בשנת 2010, אחרי המשבר הכלכלי, חיפשה רוסיה מקורות לכיסוי הגירעון שלה. היא בחרה לצאת בתוכנית הפרטה בשורת חברות, כשרוסנפט הגדולה בהן (תוך שהיא שומרת על מניית זהב המקנה שליטה בפועל). אך סצ'ין הצליח לדחות את היישום בחברה שבשליטתו. לא רק זאת, אלא שהוא המשיך במסע הרכישות וההתרחבות. ב־2013 השלים סצ'ין את רכישת המתחרה הרוסית TNK-BP תמורת 25 מיליארד דולר. ואילו באוקטובר 2016 השלימה רוסנפט רכישה מהותית נוספת ברוסיה, כשקנתה את חברת באשנפט תמורת 5.2 מיליארד דולר. הבעלים של באשנפט, ולדימיר יבטושנקוב, שהתנגד לניסיונותיו המתמשכים של סצ'ין לרכוש את החברה, נעצר באשמת הלבנת הון ונכסיו הולאמו על ידי המדינה - ואז נרכשו על ידי רוסנפט.

מימין מנכ"ל רוסנפט איגור סצ'ין, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ומזכיר המדינה האמריקאי רקס טילרסון | צילום: איי פי

אלא שבשנים האחרונות היכו ברוסיה שתי מהלומות: מחירי הנפט, מקור ההכנסה העיקרי שלה, התרסקו, וגם הסנקציות הכלכליות שהוטלו עליה לאחר סיפוח חצי האי קרים ב־2014 העיקו על הכלכלה. הצורך במזומנים החריף, ופוטין הציב בפני סצ'ין צו נשיאותי הקובע דדליין להנפקת מניות החברה: סוף 2016. סצ'ין, מצדו, העלה פתרון יצירתי: רוסנפט תבצע רכישה עצמית. כלומר, רוסנפט תקנה מהחברה־האם הממשלתית רוסנפטגז 19.5% ממניותיה כפתרון להפרטה שנדרשת ממנה. ורוסנפט גם השיגה את הכסף. מלבד המזומנים שכבר היו בקופתה, רוסנפט גייסה בתחילת דצמבר, יומיים לפני עסקת ההפרטה, עוד 9.4 מיליארד דולר באמצעות הנפקת אג"ח ראשונה זה שנתיים למטרות "קידום פרויקטים". את האג"ח של רוסנפט רכשו בנקים רוסיים, באמצעות קווי אשראי שניתנו להם מהבנק הרוסי המרכזי, כשהאג"ח של רוסנפט משמשות כבטוחה. עוד נחזור לגיוס המזומן הזה.

מהלכיו של סצ'ין כבר הובילו אותו למסלול התנגשות עם בכיר בממשל פוטין: שר הכלכלה אלכסיי אוליוקאייב שידוע ככלכלן ליברלי. אוליוקאייב התנגד בזמנו לעסקת הרכישה של באשנפט על ידי רוסנפט: באשנפט עמדה על המדף כחלק מתוכנית ההפרטה, ולכן לא היה היגיון במכירתה לחברה ממשלתית אחרת. ומאותם מניעים בדיוק אוליוקאייב התנגד גם להצעתו של סצ'ין כי רוסנפט תבצע רכישה עצמית של מניות החברה מידי החברה־האם שלה.

אלא שגם שר הכלכלה התברר כמכשול שאפשר להתגבר עליו. בליל 14 בנובמבר נעצר אוליוקאייב על ידי שירות הביטחון הפדרלי, ה־FSB, יורשו של הקג"ב, באשמת שוחד. לדברי בכירים בקרמלין שהתראיינו לרויטרס, המעצר היה תוצאה של מבצע עוקץ שאותו ארגן סצ'ין. סצ'ין הזמין את אוליוקאייב (ואת ה־FSB) למשרדיו, שם הוקלט לכאורה שר הכלכלה מקבל לידיו 2 מיליון דולר תמורת שיתוף פעולה בעסקאות ההפרטה. אוליוקאייב פוטר למחרת, ונמצא עדיין במעצר בית.

עסקה ברגע האחרון

ב־7 בדצמבר, רגע לפני הדדליין שהציב פוטין, הוכרז על עסקה: את מניות רוסנפט רכשה תמורת 10.2 מיליארד יורו QHG Shares הסינגפורית, שותפות פיננסית שנמצאת לכאורה בבעלות שווה של גלנקור (Glencore) וקרן ההשקעות של ממשלת קטאר (QIA, שהיא גם בעלת המניות הגדולה בגלנקור). רוסנפט עצמה לא חשפה את המבנה הכללי של העסקה, ודובר החברה מסר לעיתונות כי "החברה אינה מתרברבת". הקטארים, מצדם, לא מחויבים בשום דיווח. לכן, כל שיש כדי להבין את העסקה הוא מעט המידע שרוסנפט שחררה, דיווחי גלנקור ורישום החברות שנטלו בה חלק.

במסיבת העיתונאים אמר סצ'ין שגלנקור והקאטרים רכשו את המניות באמצעות החברה הסינגפורית. אבל כפי שהעלה תחקיר של רויטרס, QHG אינה שותפות פשוטה כפי שתוארה. השותפות הסינגפורית נמצאת בבעלות שותפות הרשומה בלונדון (QHG Investments), שבתורה נמצאת בבעלות עוד שותפות לונדונית (QHG Holding). ומי הבעלים של השותפות הזאת? גלנקור, הקטארים, ויחד איתם עוד חברה (QHG Cayman) שרשומה באיי קיימן, מקלט מס פופולרי ששומר על אנונימיות הבעלים. כך שלמעשה חלק מהמניות נרכש בידי גוף שלא ניתן לוודא מי בעליו.

ומה בנוגע למימון? גלנקור היא לכאורה שותף במעמד שווה לקטארים, אבל בפועל תרמה רק 300 מיליון יורו ברכישה, שמהווים 3% מהעסקה או 0.54% ממניות רוסנפט - כך דיווחה לבעלי המניות. הענקית השוויצרית גם קיבלה זיכיון על שיווק 220 אלף חביות ביום מתפוקת רוסנפט (190 אלף חביות יותר משהיה לה לפני העסקה). כך שלמעשה ההשקעה שלה תוחזר, ברווח, בתוך שנים ספורות.

ואילו הקטארים, כך על פי הדיווחים, הזרימו לעסקה 2.5 מיליארד יורו. הפער - 7.4 מיליארד יורו - מומן ברובו בהלוואה של הבנק האיטלקי אינטסה סאנפאולו (Intesa SanPaolo), שגם משמש כיועץ להליך ההפרטה של רוסנפט ממאי 2016. אינטסה מימן 5.2 מיליארד יורו מהרכישה. בימים אלה הבנק האיטלקי מנסה למצוא רוכשים בסינדיקציה לחלק מההלוואה - אך מתקשה, בדיוק בגלל הערפל שאופף את העסקה. יתרת המימון, 2.2 מיליארד יורו, הגיעה מבנקים רוסיים ששמם לא נחשף. כבטוחה להלוואות שקיבלה מהבנקים, אגב, QHG העמידה את מניות רוסנפט עצמן, מהלך שמוריד סיכון מגלנקור והקטארים.

מנכ"ל רוסנפט איגור סצ'ין ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין | צילום: רויטרס

למבנה הנפתל של העסקה מצטרף עוד סיבוך אחרון: הכסף מההפרטה הועבר לקופת רוסיה בדצמבר 2016, עוד לפני שכל פרטי המימון נסגרו סופית, בהתאם לקביעתו של פוטין כי "הכסף מהעסקה צריך לעבור ללא עיכוב". מי שסיפק את הלוואת הגישור שנדרשה כדי להוציא את העסקה לפועל בלוח הזמנים הדחוק היה VTB, הבנק הרוסי השני בגודלו, שנמצא בבעלות המדינה.

כל אלה - הנפקת האג"ח, מעורבות הבנקים הרוסיים ובעיקר הערפל שאופף את מבנה הבעלות - מהווים כר פורה לספקולציות. פרשנות אחת שהועלתה היתה כי מכירת מניות רוסנפט היתה בכל זאת, לפחות בחלקה, רכישה עצמית של מניות החברה, שנעשתה בדלת האחורית ובמימון בנקים רוסיים, ונועדה למנוע מבוכה בקרמלין על חוסר ההצלחה במציאת משקיעים. אבל סימני השאלה האופפים את העסקה לא מסתכמים בכך.

הקשר האמריקאי

מעל כל העסקאות שסצ'ין רקם, ניהל ותיווך, אחת בולטת במיוחד. ב־2011 חתמו רוסנפט ואקסון־מוביל, חברת האנרגיה הגדולה בארה"ב, על עסקה לחיפוש נפט בים הארקטי בשטח המשתרע על 257 אלף קמ"ר. שיתוף הפעולה היה צפוי להניב 110 מיליארד חביות נפט, והיקף ההשקעות ארוך הטווח של שני הצדדים אמור היה להגיע לסכום עתק של לא פחות מ־500 מיליארד דולר.

מי שהוביל את העסקה מהצד האמריקאי היה המנכ"ל רקס טילרסון, ידיד ותיק של סצ'ין, עוד מ־2004 אז הפך האחרון ל"צאר הנפט" ברוסיה. בין 2011 ל־2014 התקיימות פגישות רבות ומתוקשרות בין סצ'ין לטילרסון על ציר מוסקבה־טקסס, שזכו גם לשבחים מפוטין: "הוכחה כי יחסי ארה"ב ורוסיה ממשיכים להתפתח". בשנת 2013 העניק פוטין לטילרסון את מדליית מסדר הידידות, האות הגבוה ביותר שמעניקה רוסיה לזר.

ב־2014, כשארה"ב הטילה סנקציות על רוסיה, כולל על רוסנפט, היא הכריזה על שישה בכירים רוסים כ"אישיות בלתי רצויה". סצ'ין, שהיה הבכיר שבהם, אמר שיחסרו לו "טיולי האופנועים בכבישי ארה"ב עם טילרסון".

הסנקציות האמריקאיות לא פגעו רק בחופש התנועה של סצ'ין, הן גם הקפיאו את עסקת הענק בין החברות, צעד שלפי הערכות אקסון־מוביל, כבר גרם לה נזקים של יותר ממיליארד דולר. האינטרס של אקסון־מוביל בהסרת הסנקציות ברור, וטילרסון הביע בהזדמנויות שונות ביקורת גלויה נגדן. "אנחנו לא תומכים בסנקציות", אמר באחת משיחות המשקיעים, "הרבה פעמים הן לא אפקטיביות. צריך לראות במי הן פוגעות". בדצמבר 2016, אותו החודש שבו הופרטו מניות רוסנפט, הכריז הנשיא הנבחר טראמפ על מינוי טילרסון כמזכיר המדינה, מינוי שגרר לא מעט ביקורת. "מינוי טילרסון מבטיח לפוטין משתף פעולה בקבינט הנשיאותי" צייץ סנטור דמוקרטי. אחרים יצאו להגנתו של טילרסון, והסבירו כי בתפקידו החדש ישרת נאמנה את האינטרסים של ארה"ב, וכי הוא "ישר כמו סרגל".

הביקור במוסקבה

בסוף יולי 2016 התייצב דונלד טראמפ מאחורי פודיום שנושא את שלט הקמפיין לנשיאות, וקרא לרוסיה לפרוץ למחשביה של יריבתו הילרי קלינטון ולאתר מיילים שלכאורה מחקה מחשבונה. מאותו רגע ניצבת מערכת היחסים בין טראמפ לרוסיה במוקד תשומת הלב הציבורית בארה"ב.

לאורך הקמפיין שלו היה ברור שטראמפ רוצה לחמם את היחסים עם רוסיה. לפוטין הוא נתן ציון "מצוין", וגם הצהיר שישמח לעבוד עם רוסיה ולעשות "עסקאות טובות", וכי יש לשקול את הסרת הסנקציות נגדה: "למה לא אם היא עושה כל כך הרבה דברים טובים אחרים".

פוטין, בתגובה, כינה את טראמפ "צבעוני ומבריק", אבל גם הרחיק לכת מעבר לכך. סוכנויות הביון האמריקאיות קבעו כי רוסיה עומדת מאחורי הפריצות לשרתי המפלגה הדמוקרטית וקמפיין קלינטון. בתגובה הנשיא דאז ברק אובמה גירש 35 דיפלומטים רוסים מארה"ב. פוטין בחר לא להגיב וזכה למחמאות מטראמפ, הנשיא הנכנס, על תבונתו. מאוחר יותר נודע כי היועץ המיועד לביטחון לאומי של טראמפ, מייקל פלין, התקשר אחרי הבחירות חמש פעמים לשגריר רוסיה והפציר בו שרוסיה תבליג, כי ממשל טראמפ ינהג באופן רך יותר. פלין, שהטעה את סגן הנשיא מייק פנס בנוגע למגעיו עם הרוסים, נאלץ להתפטר רק 25 יום אחרי שנכנס לתפקיד. חלק מאנשי קמפיין טראמפ, כך על פי הפרסומים בעיתונות האמריקאית, גם נמצאים תחת חקירת FBI על קשריהם עם רוסיה.

אחד מאנשי הקמפיין שמצא עצמו תחת חקירה הוא הוא דמות אלמונית למדי בשם קרטר פייג' (Page). במרץ 2016 נשאל טראמפ על ידי "הוושינגטון פוסט" אם הוא יכול לנקוב בשמם של חלק מיועציו. טראמפ נקב בשמו של פייג' שאותו תיאר כ"מומחה לאנרגיה ונפט". פייג', בעברו בעל מניות בגזפורם ועובד של מריל לינץ' במוסקבה, אמר זמן קצר אחר כך לבלומברג כי "עמיתיו במוסקבה שולחים מיילים רבים וקיימת התרגשות גדולה מהאפשרויות שנפתחות בנוגע לשיפור המצב שיצרו הסנקציות". על סצ'ין עצמו פייג' כתב בעבר כי הוא "האדם שעשה הכי הרבה כדי לפתח את מערכת היחסים בין ארה"ב". בספטמבר האחרון, בשלבים מתקדמים של מערכת הבחירות, נחשף כי ביולי האחרון ביקר פייג' במוסקבה, ונפתחה נגדו חקירת FBI. קמפיין טראמפ נפרד מפייג' בהדרגתיות: באוגוסט הוא הורד לדרגת "יועץ לא רשמי", ובספטמבר כבר היה "ללא כל תפקיד בקמפיין". פייג' עצמו הצהיר באותו חודש כי הוא "מפנה את מקומו בשל תשומת הלב הלא רצויה".

אלא שפייג' חזר לכותרות. ב־10 בינואר דלף דבר קיומו של מסמך שכתב כריסטופר סטיל, לכאורה סוכן MI6 בעבר ושותף במשרד מודיעין אזרחי בהווה. המסמך, שבהמשך גם דלף, הוא תמצות של תיקיית מזכרים שהגיעה בחלקים לידי ה-FBI בישורת האחרונה של המירוץ לנשיאות, והסתובבה בין חברי קונגרס וכתבים שונים. בין היתר נטען בה כי רוסיה אוספת מידע כלכלי ואישי רגיש על טראמפ למטרות סחיטה. המסמך, שלפי הדיווחים הוזמן במקור על ידי מתחריו של טראמפ בפריימריז, הוגדר על ידי טראמפ כ"מזויף" ו"חלק מציד מכשפות", וגם הקרמלין הכחיש כי ברשותו מידע כזה על טראמפ. מלוא המסמך טרם אומת, וחלקים ממנו אף הופרכו על ידי גורמים שונים. מנגד, בכירים בקהילת המודיעין האמריקאית מסרו ל־CNN כי הצליחו לאמת חלק מהפגישות שמתוארות בו.

לסיפורנו, המסמך מתאר פגישה בין פייג' לסצ'ין, במהלך הביקור במוסקבה ביולי, שבה סצ'ין הציע לפייג' או למקורבי טראמפ "דמי תיווך" בעסקת רוסנפט. זאת, בתמורה להסרת הסנקציות הכלכליות על רוסיה, אם וכאשר טראמפ ייבחר לנשיא. סטיל מציין במסמך כי הפרטים על אודות הפגישה והתוכן שלה אומתו על ידי מקורב לסצ'ין, שציין כי פייג' הביע עניין בהצעה. חלק זה בתיקיית המזכרים מתוארך ב-18 באוקטובר 2016, כלומר כמעט חודשיים לפני עסקת ההפרטה. פייג', שהכחיש את הדברים בתוקף, הגיע שוב למוסקבה ב־8 בדצמבר, יום אחרי העסקה.

לא רק קמפיין טראמפ התייחס לפייג' בביטול. פייג' עצמו מכחיש כיום חדשות לבקרים כי נפגש עם בכירים רוסים, בוודאי כנציג של טראמפ. בשבוע שעבר שלח מכתב למשרד המשפטים האמריקאי שבו הוא טוען כי קמפיין קלינטון ובני בריתה בקונגרס ובתקשורת הפיצו עליו שקרים, וזאת בגלל שבהרצאה שנתן בבית הספר לכלכלה במוסקבה, באותו היום שבו לכאורה נפגש עם סצ'ין, כינה את הסנקציות האמריקאיות "ביטויים מתחסדים לעליונות מוסרית".

פייג' עשוי להסתבר כדמות שולית, זוטר שניסה לדחוף את עצמו ללב העניינים, ומצא את עצמו מככב שלא בטובתו בתיקייה מודיעינית מפוקפקת. אבל מהיכן מגיעות הטענות שמופיעות בה? אחד השמות שהוזכרו כמקור אפשרי של סטיל הוא אולג אירובינקין, לשעבר קצין בכיר בקג"ב, יד ימינו של סצ'ין ודירקטור ברוסנפט. יום אחרי חג המולד, ב־26 בדצמבר, נמצא אירובינקין מת במושב האחורי של מכונית החברה, מסיבות לא ידועות. ה־FBS פתח בחקירה סביב נסיבות מותו. דובר רוסנפט קבע כבר באותו היום כי אירובינקין "סבל מבעיות בלב".