צילום: אוראל כהן
הוצאת נציגים מהוועדות היא הפתרון הלא נכון
הדו"ח החריף שפרסמה סלינגר בעניין ועדות ההשקעה מציף בעיה הדורשת טיפול. אבל ספק אם הוצאת נציגים שאינם בלתי תלויים מהוועדות תפתור אותה, שלא לדבר על כך שהיא עשויה לפגוע בתשואות.
כלל לא בטוח שנכון עבור החוסך שדב ילין, אחד ממנהלי ההשקעות המוערכים בענף, לא יכהן בוועדת ההשקעות וינחה את חבריה. נכון, ילין יכול להגיע לוועדה שבה נציגים בלתי תלויים בלבד ולהציג את עמדתו, אך סביר להניח כי מי שהפקיד את חסכונותיו בילין לפידות עשה זאת בכוונה שהוא ייטול חלק בקבלת ההחלטות. גם אורי גרינפלד, הכלכלן הראשי הוותיק של פסגות, ודאי תורם את חלקו לוועדת ההשקעות, והוצאתו אולי תשפר את מידת העצמאות שלה, אך לא בטוח שתתרום לתשואת התיקים. בתי השקעות נוסדו לרוב על ידי בעלים שצברו שם וניסיון בעולם ניהול ההשקעות, וספק אם מידורם מהפיקוח והתוויית האסטרגיה של ניהול ההשקעות השוטף משרת את האינטרס של החוסכים.
הדאגה של סלינגר מפני הכנסת שיקולים זרים של בעלי השליטה בניהול כספי העמיתים נכונה ומוצדקת. למשל, קרן זרה שמחזיקה בשליטה בבית השקעות עשויה לרצות להשתמש בכספי העמיתים לאחת ההשקעות האחרות שלה. גם בעל שליטה עשוי לקדם עסקה שתהיה אולי מסוכנת לעמיתים שבעקיפין הוא יפיק ממנה טובת הנאה. בדיוק לשם כך קיימת ועדת ההשקעות, שתפקידה להבטיח שבחירת ההשקעות תהיה חפה מאינטרסים זרים.
אלא שדו"ח הביקורת חושף כי חברי הוועדות הבלתי תלויים לא מפגינים בקיאות יתרה בחומר או מאתגרים את מנהלי ההשקעות, כך שאולי עדיף להתמקד בחיזוק האיכות ואי־התלות של הנציגים ה"בלתי תלויים" מאשר להדיר נציגים אחרים, שגם אם הם קשורים לבעלי השליטה יכולים לתרום מניסיונם. הדרך להתמודד עם ניגודי העניינים צריכה להתמקד בזיהוי עסקאות שלבעל השליטה יש בהן אינטרס והצפת הסוגיה בפני הנציגים הבלתי תלויים, שיצטרכו אז להפגין עצמאות ולקבל החלטה.
תגובה אחת לכתיבת תגובה