זה הזמן לחוקק: לחסוך את העמידה בתורים לחלשים בחברה

ועדת העבודה והרווחה של הכנסת אישרה לאחרונה לקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק לפיה מבוגרים בני 80 ומעלה לא יצטרכו עוד להמתין בתור במקומות ציבוריים. על פי הצעת החוק המבוגרים יורשו לעקוף את התורים לא רק במשרדי ממשלה או מוסדות ציבור אלא גם בבתי קולנוע, סניפי דואר וסופרמרקטים. החוק שיאושר בקרוב לא יכלול מרכזים רפואיים כדי לאפשר לצוותים הרפואיים לקבוע קדימות על פי הדחיפות הרפואית ולא על פי הגיל. הצעת החוק שקודמה על ידי ח"כ איציק שמולי (המחנה הציוני) הציגה סעיפים בודדים יוצאים מהכלל בהם לא תינתן עדיפות לקשישים, למשל כאשר בתור ממתינים מוגבלים ונכים שיקבלו קדימות לפני אזרחים וותיקים. נותני השירות יהיו רשאים לבקש תעודת זהות כדי לבדוק את גילם של מבקשי קדימות בתור.

בני, גיא, הוא אוטיסט. לפני כשנתיים משרד הרווחה התקין תקנות שילדים עם צרכים מיוחדים ועם תעודת נכה פטורים מעמידה בתור. מרבית מהציבור אינו מודע לתקנות. בתור לרופא, לבית מרקחת, לקופת קולנוע או למסעדה, אנו שומעים קריאות נרגזות – "יש תור, תעמדו כמו כולם בתור, אל תדחפו, חסרי חינוך". אני מסביר תמיד בנועם מדוע אנו עוקפים את התור ולמה גיא נכנס למתח ובלבול מיותרים. לא תמיד הסבריי נופלים על אוזניים כרויות ולעיתים מתפתח דיאלוג כועס, עצבני ומעליב.

תור בקריית הממשלה (ארכיון) | צילום: יריב כץ

"יש תור, אל תדחפו, חסרי חינוך"

ח"כ אלי אלאלוף, יו"ר ועדת העבודה והרווחה, מוכר כאדם נעים הליכות. אלאלוף הודיע כי "העיקרון ראוי ולכן אני תומך בחוק, אולם לא כל דבר הדורש מוסר צריך לבוא בחקיקה". אם אלאלוף היה מבלה יום סידורים אחד עם בני הוא היה שומע את ישראל ישראלי העצבני שלדעתו האוטיסט גונב לו את התור בלי בושה. היועץ המשפטי של המשרד לשוויון חברתי, עו"ד סורל הרלב, ענה לאלאלוף ולח"כ נוספים שהעירו הערות על החוק – "החוק הזה הוא כורח המציאות ונקווה שיעזור בקיבוע נורמה של מתן כבוד לקשישים".

המשרד לאזרחים וותיקים שהוקם על ידי מפלגת הגמלאים, בראשות רפי איתן שהייתי מנכ"ל משרדו, הפיץ בעבר את חוברת "זכויות האזרח הוותיק בישראל" ובה פירוט רחב של מחויבויות ממשלתיות לאזרח הקשיש. עם הפצת החוברת הוקם גם מוקד פניות טלפוני לאזרח הוותיק לבירור ושמירת זכויותיו. באותה עת נדמה היה שזכויות הקשישים עולות למודעות הציבורית, גם בגלל שמפלגת הגמלאים השיגה שבעה מנדטים והפכה לכוח פוליטי. היעלמותה של המפלגה מהנוף הפוליטי פגעה בהכרת הבעיה עד שהשרה ח"כ גילה גמליאל החלה לפעול לשיפור המודעות לקשישים. ח"כ אלאלוף צודק לכאורה שלא כל דבר הדורש מוסר צריך לבוא בחקיקה ובוודאי עדיף שיבוא מתוך דרך ארץ וכבוד לקשיש, לנכה ולניצול השואה. החברה הישראלית, בחלקה, עצבנית בתור לרופא או במשרד הפנים גם כלפי נכים או קשישים שהופכים מיד בהבל פה לנודניקים או אף לגרוע מכך לנצלנים. לכן החוק המוצע ראוי וככל שיקדים ויאושר, עם מסע הסברה ברור לציבור, כך ייטב לכולנו. הגיע הזמן שנבין שיש לכבד את הקשישים והנכים שסובלים די והותר בחייהם ומגיע להם בצדק ובדין יחס טוב יותר.

הכותב הוא גירונטולוג בכיר, ראש היחידה ללימודי זקנה במכללה האקדמית בית ברל.