מתא מדידה לתא הדהוד: הקניות המקוונות לא מוחקות את אי השוויון

1. פנייה אישית. עד לא כל כך מזמן, טכניקת השיווק של בעלי עסקים קטנים התבססה על אמינות והיכרות אישית עם קהל הקונים שלהם. סבא שלי, שהחזיק חנות בגדים כמעט 40 שנה, הכיר בשמם את כל הלקוחות, אבל יותר מכך - הוא היה מודע להעדפות ולמגבלות התקציב שלהם והציע להם פריטים בהתאם. במובנים רבים, זה גם מה שטכנולוגיית שיווק מבוססת אלגוריתמים ובינה מלאכותית שואפת לעשות.  

 

2. התאמה מלאכותית. חנויות מקוונות שמשתמשות בביג־דאטה ובינה מלאכותית רוצות, בסופו של דבר, לנטר את הרגלי הלקוח לא רק מבחינת העדפותיו הכלליות, אלא בדקדקנות כזו שתאפשר להם להציע לו רכישות על סמך פרופיל אישי מדויק. ובעיקר — לגרום לו לחוש באותו הזמן פמיליאריות וייחודיות.

3. הטייה חברתית. אבל עם ידע גדול מגיעה אחריות גדולה והשאלה היא מה עושים איתה. פייסבוק כבר ספגה לא מעט ביקורת בשנה שעברה כשהניחה למפרסמים לפלח את קהל היעד שלה על פי מוצא ולהריץ קמפיינים מונחי צבע עור. הקנייה המקוונת יכולה למגר הטיות חברתיות שמוכרים אנושיים מועדים בהן, השאלה אם היא לא מחליפה אותם בהטיה אחרת — כלכלית למשל.

4. העדפה צרכנית. כמובן שהתאמה אישית של מוצרים היא נוחה, במיוחד כשהחלופה היא לנבור בין טריליון תוצאות החיפוש שמניבה המלה "גרביים", למשל, בעליבאבא או באמזון. אבל חשוב לכל הפחות לדעת שגם כאן הנוחות מגיעה עם תג מחיר או בעצם עם מגבלת מחיר.

 

5. אשליה אמיתית. היתרון שבכניסה לחנות פיזית הוא שללא קשר לתמחור או לדעות הפוליטיות של המוכר - אותה סחורה זמינה לכולם באותו מחיר. בחנות המקוונת, לעומת זאת, קיימת אפשרות תיאורטית שלא תדעו על קיומם של פריטים מסוימים כי האלגוריתם החליט שאינכם קהל היעד שלהם. הגרסה הצרכנית של תא ההדהוד, אם תרצו.