צילום: איי פי
שיהיה לכם יום כתום: מצעד הסינגלים הבריטי משנה את החוקים
השתלטותו של אד שירן על צמרת המצעד הבריטי היא עוד מסמר בארון המצעד שהיה פעם הגביע הקדוש של הפופ
בשבוע שעבר קרה הלא ייאמן. אד שירן, הסינגר־סונגרייטר הג'ינג'י המלוקק, השתלט על המצעד הבריטי. השתלט זה לא מילה. כל 16 השירים של אלבומו החדש, "Divide", כיכבו בטופ 20 של המצעד הסינגלים, וכל שלושת אלבומיו נכנסו לטופ 5 של מצעד האלבומים. זה כמובן מגוחך שכל שירי האלבום משתרבבים למצעד אף שבפועל רק שניים מהם שוחררו כסינגלים. אתם יכולים להאשים את הסטרימינג.
מצעד הסינגלים הבריטי שינה את חוקיו במשך השנים, בד בבד עם התפתחות הטכנולוגיה. אם פעם הוא היה מבוסס על מכירות סינגלים בחנויות, ב־2005 החלו להיספר גם הורדות דיגיטליות. משהו מהרומנטיקה אבד. המצעד התרחק מהימים היפים שבהם ילדים וילדות צעדו אל חנות התקליטים הקרובה לבתיהם וחזרו הביתה עם סינגל. כעבור שנה גם תוכנית המצעדים האלמותית "Top of the Pops" ירדה ממסך ה־BBC אחרי 42 שנה. אבל זה עוד לא הכל. ב־2014 נוסף למצעד גם הסטרימינג. מילא הורדות דיגיטליות - עדיין מדובר במדד מכירות - אבל סטרימינג? מנגד, אם אלה המנבאים שהסטרימינג יחליף את המכירות (פיזיות ודיגיטליות) לחלוטין, אולי אין למצעד ברירה אלא ליישר קו, גם אם זה מאיר אותו באור מגוחך וחסר רלבנטיות.
עוד מאותו הדבר
אין ספק שהמצעד הבריטי שונה היום מפעם. הוא הרבה יותר אטי, והרבה פחות שירים נכנסים אליו. אם לפני 20 שנה יותר מ־700 שירים בשנה היו נכנסים לטופ 40, כיום לא עוברים שם אפילו 100 בשנה. להיט גדול יכול להיתקע במצעד במשך חודשים, ואמן פופולרי יכול לסתום אותו כליל. ולא רק שהמצעד כיום מלא בשירים שונים של אותו אמן, גם כשאמן אחר מצליח להשתחל פנימה, הוא נשמע בדיוק כמו אחיו למצעד. אם פעם יכולנו למצוא את טו אנלימיטד ואת מוריסי בטופ 10 באותו השבוע, כיום יש סאונד שולט שמשוכפל על ידי כולם.
יש המאמינים שצריך לשנות את החוקים של המצעד הבריטי כדי לנער אותו קצת - במצעד האמריקאי, למשל, נספרות גם השמעות רדיו. אחרים מאמינים שהמצעד האטי, הצר וההומוגני הזה דווקא משקף בנאמנות את דעת הקהל. הסיבה לכך פשוטה: בסטרימינג כל האזנה נספרת, ואילו בימים שבהם המצעד היה מבוסס על מכירות ידענו רק מה אנשים קונים - לפעמים בספונטניות ואימפולסיביות - ולא למה הם מקשיבים בבית וכמה פעמים.
באשמת המיינסטרים
אם מצעד הסינגלים הבריטי היה פעם מוסד מפואר שכל חובב פופ נשא אליו את עיניו, היום הוא כבר הרבה פחות חשוב. האינטרנט מספק כמויות מוזיקה אסטרונומיות וביזור אינסופי. באשר לכוכבי הסטרימינג, כמו אד שירן - הם אלוהי המאזינים הפסיביים והמשעממים, שנתקעים על אמן אחד או אלבום אחד במקום לחפש ולגלות דברים חדשים ומלהיבים. זה מאכזב ומדכא, אבל זה המיינסטרים של היום.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה