עשה צ'אק אאוט

כשאמרו לי שצ'אק ברי מת, הופתעתי: לא ידעתי שהוא עוד חי. נו דיסרספקט, להפך. צ'אק ברי, שמת ביום שבת בגיל 90, הוא חלוץ רוקנ'רול כל כך ראשוני, כל כך משפיע, שלא הגיוני שהוא עדיין חי בימינו אנו. זה בערך כמו שיגידו לך פתאום: גלילאו גליליי מת, או כריסטופר קולומבוס מת. ברור שהם מתו. מזמן.

מרד הנעורים

אך מתברר שצ'אק ברי המשיך להופיע בקביעות עד לפני כמה שנים ואפילו הקליט לאחרונה אלבום חדש, שייקרא פשוט "צ'אק". האלבום מתוכנן לצאת בהמשך השנה ויהיה אלבום החומרים המקוריים הראשון שלו מאז 1979.

ג'ון לנון אמר פעם שאם מחפשים שם אחר לרוקנ'רול, אפשר לקרוא לו צ'אק ברי. המומחים עדיין מתווכחים מי בדיוק המציא את הרוקנ'רול, והוא אחד המועמדים הראשיים כמובן. על בסיס גיטרת הבלוז יצר ברי סוג חדש של מוזיקה פופולרית בצלמו ובדמותו. אף שכבר היה בן 30 כשפרץ, הוא בין אלה שידעו לפנות אל לבו של מעמד צרכני חדש שצמח בארצות הברית של שנות החמישים: מעמד הטינאייג'רס. ב"Roll Over Beethoven", להיטו מ־1956, העיף ברי הצידה את דור ההורים השמרן, ופינה דרך לדור חדש של נערים ונערות שרק רוצים לכייף. ברי טען כל חייו שהמטרה העיקרית שלו היא למכור כמה שיותר תקליטים כדי לעשות כמה שיותר כסף — חד וחלק. אבל הטקסטים שלו מעבירים אמת עמוקה בהרבה.

צ'אק ברי | צילום: רויטרס

מהביטלס עד אואזיס

בשיר הכי מוכר שלו, "Johnny B. Goode" מ־1958, הוא ניסח את המשמעות של להיות כוכב רוק. השיר מדבר על הגיטרה ככלי שבעזרתו אדם יכול להתעלות מעל נסיבות חייו, לברוח מהגורל המשעמם שיועד לו ולהפוך למשהו מיוחד באמת. על בסיס הרעיון הפשוט הזה בנו את עצמם דורות של כוכבי רוק, מהביטלס ועד אואזיס.

צ'אק ברי היה איש עם רעיון ועם הכישורים לממש אותו. היתה לו אחיזת הגיטרה, היו לו הריפים, החשמל, השואו, האטיטיוד, הזיעה, השפה החדשה, ולא פחות חשוב - היו לו השירים. רבים וטובים חיקו את הליכת הברווז שלו, גנבו לו את הריפים וניסו להתקרב לקוליות החד־פעמית ששידר. עם בעיטה בתחת מצ'אק ברי דורות של נגני גיטרה ולהקות רוק יצרו דברים חדשים ומלהיבים.

אף שנולד למשפחה מהמעמד הבינוני ולא בא מרקע נחשל, ברי תמיד חי מחוץ לחוק. הוא הורשע בשוד מזוין לפני שהפך לכוכב, הוא ישב בכלא לא פעם והיה מעורב ביותר משערוריית מין אחת. אין ספק שברי נטע את זרע הפורענות ברוקנ'רול. ובלי האטיטיוד המרדני שלו לא היינו מקבלים את הרולינג סטונס, את הפאנק ועוד כמה דברים טובים שמרגיזים דודות. בלי צ'אק ברי ייתכן שהיינו מקשיבים היום בשירותי הסטרימינג לבטהובן.