המופע של שרון בורשטיין־ביצ'צ'י: הכל אודות אמא

"שרוני, מה שלומך? אני חייב להגיד לך שבהצגה האחרונה זה נראה לא טוב מכל הבחינות. לצערי, המראה שלך כבר לא כמו של ילדה... בשלב זה ניאלץ לעצור ולראות מה עושים". את הודעת הטקסט הזו קיבלה לפני שנתיים וחצי השחקנית והיוצרת שרון בורשטיין־ביצ'צ'י מהמפיק של הצגת הילדים שבה שיחקה. זה היה שלושה שבועות בלבד אחרי שילדה את בתה השנייה והוקפצה לשחק, משום שמחליפתה נעדרה. "נסעתי עם בעלי והתינוקת, הינקתי מאחורי הקלעים והייתי מקצועית כמו תמיד", היא מספרת. "שבוע אחרי קיבלתי את הסמס שבגרסתו המלאה היו בו גם רמיזות לגבי המשקל. הייתי בשוק ונגמרתי מזה, מהידיעה שאין באמת לאן לחזור במקצוע הלא פשוט הזה".

מתוך החוויות האלה נולד מופע הפרפורמנס "תשוקות" שיעלה בבכורה ב־23 במרץ במדיטק חולון במסגרת פסטיבל אשה 2017 בניהולה האמנותי של סיגל וייסבין רוזמן, שנותן השנה ביטוי להפקות ויצירות שמוציאות לאור את המושתק והנדחק הצדה.

השחקנית והיוצרת שרון בורנשטיין ביצ'צ'י מתוך המופע תשוקות | צילום: Yulia PhotoArt

המופע של בורשטיין־ביצ'צ'י עוסק בשתי התשוקות הגדולות בחייה, "האחת היא האמהות והרצון התמידי להיות כל הזמן בהיריון וללדת, והשנייה היא התשוקה לעמוד על הבמה, ליצור ולהופיע. ומה לעשות, הן מתנגשות. אני חושפת את ההישרדות היומיומית שאני חווה כאשה, כשחקנית וכאם, שנלחמת על המקום ועל הזכות לממש את עצמה. החלום שלי הוא לראות מודעה של תיאטרון רפרטוארי 'דרושה שחקנית, בעדיפות לשחקנית בהיריון'. הלוואי והייתי יכולה לשלב בין השניים, אני מרגישה שכל החיים אני מחפשת חלון לעשות ילד.

הריגוש בבדיקת היריון

"ההיריון הראשון תפס אותי בדיוק כשהגיעה ההזדמנות להיבחן לתיאטרון רפרטוארי שהכי רציתי לשחק בו", נזכרת בורשטיין־ביצ'צ'י, "ואף שידעתי שזה נחשב לא הגיוני, הגעתי לאודישן בחודש חמישי. היצירה של 'תשוקות' נעשתה, בין היתר, כדי שלא אהיה תלויה באף אחד. ההודעה ממפיק הצגת הילדים הכניסה אותי למסכת של התכתבויות מפרכת וכל הזמן שלחתי לו הודעות. היום, במבט לאחור, אני מבינה שהייתי כמו ילדה בת 16 שהחבר זרק אותה, והיא לא מצליחה להשלים עם זה ונהיית פתטית. הייתי מספרת לו על המאמצים שעשיתי כדי לחזור למשקל, ומעדכנת אותו על כל קילו שהורדתי. כל ההתכתבות האובססיבית הזו נמצאת במופע עכשיו. אז לא שידעתי שיום אחד אעשה עם זה משהו".

ב"תשוקות" מציעה בורשטיין־ביצ'צ'י מבט מפתיע על חוויות היומיום של אמהות עם קריירה. כך, למשל, היא מעידה על עצמה כי היא מכורה למקלונים של בדיקות היריון. "זה כמו כרטיס גירוד. אני לפעמים משתינה על מקל, גם אם זה לא הגיוני מבחינת התזמון, כי הריגוש הזה של שתי דקות ההמתנה נותן לי משמעות ומנתב לי את הגורל. אני מספרת במופע שהאובססיה היא לא רק לבדיקה אלא לזמן ההמתנה, לשתי הדקות האלו שמלאות באדרנלין של אי־ודאות. שתי דקות לקח לתפור אותי אחרי הלידה, ושתי דקות לוקח לבוחנים באודישן לדעת אם הם רוצים אותי או לא".

מתוך הקברט הסאטירי חצאית כאן קודקוד | צילום: רן עזרא

ילדים כמו מחזיק מפתחות

בורשטיין־ביצ'צ'י למדה שנתיים בבית צבי, והיא בוגרת החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל־אביב, תיאטרון החדר ומשחק מול מצלמה אצל רותי דייכס. היא שיחקה בהצגות ילדים, בהצגת הפרינג' "רוזנבלט אקספרס" ובהצגה "האשה שלפני" בתיאטרון הערבי־עברי. בימים אלה היא משמשת עוזרת במאי של יבגני אריה בתיאטרון גשר, עובדת על פרויקט חדש של היוצרת איילת רון ומתכננת להמשיך להריץ את "תשוקות" בתיאטרון צוותא גם אחרי הפסטיבל.

"המאבק בין המימוש העצמי לקריירה הוא נושא שיהיה תמיד רלבנטי", היא מספרת. "אני מרגישה שאני יכולה מאוד לשלב בין האמהות לעבודה, אבל החברה לא מקבלת ונותנת לי את המקום הזה. מבחינתי, הבנות שלי הן כמו מחזיק מפתחות. הן באות איתי לכל מקום, כולל לימודים ואודישנים".