אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
בעיטה במבטא: הקולנוע הישראלי לא אוהב רוסיות צילום: צביקה טישלר

בעיטה במבטא: הקולנוע הישראלי לא אוהב רוסיות

"תפקידים לנשים רוסיות בטלוויזיה מוגבלים למקצועות שמזוהים איתן", מלינה השחקנית אנה דוברוביצקי. הדמות שלה בסרט "נמל הבית" דווקא מצליחה לחמוק מהסטריאוטיפים

22.03.2017, 09:49 | אור סיגולי

משחק על הבמה ומשחק מעל המסך הם דברים שונים, לא משנה באיזו שפה ובאיזה מקום גיאוגרפי. בישראל יש הבדל משמעותי נוסף, כך אומרת השחקנית אנה דוברוביצקי: "בישראל התיאטרון מנצח את הסטיגמות, אבל בטלוויזיה ובקולנוע הסטריאוטיפים עדיין חמורים. בתיאטרון אני יכולה לקבל תפקידים מגוונים, אבל בטלוויזיה התפקידים לנשים רוסיות מוגבלים לשלל המקצועות שמזוהים איתן, והם לא בדיוק מחמיאים. ברגע שאני נכנסת לחדר, השאלה הראשונה שעולה היא מאיפה באתי. בתיאטרון מעולם לא נתנו לי להתייחס לזה".

התשובה לשאלה "מאיפה באת" היא סנט פטרסבורג, שם נולדה ב־1981. בגיל 18 החלה דוברוביצקי ללמוד משחק, אבל שנה אחר כך החליטה לעשות הפסקה והגיעה לישראל במסגרת הסוכנות היהודית, למה שהיתה אמורה להיות תקופה של שישה חודשים בלבד, אבל דוברוביצקי התאהבה בשפה ובמדינה והחליטה להישאר.

מקיבוץ נען התגלגלה לירושלים לשלוחה הירושלמית של בית הספר למשחק ניסן נתיב, עם עברית רעועה ובלי אמצעים כלל. "הייתי במצוקה כספית, אבל אף אחד לא ידע", היא נזכרת. "לא ציינתי שאני בבעיה, בכלל לא חשבתי לספר, כנראה משהו במנטליות הרוסית שנשאר".

משאר המטענים שדוברוביצקי הביאה איתה מרוסיה היא ניסתה להיפטר. "היה לי חשוב להשתלב בתרבות הישראלית. אני בהכחשה למנטליות הרווחת של המהגרים מרוסיה, זו שמפתחת איזושהי עליונות תרבותית".

דוברוביצקי. "היה לי חשוב להשתלב בתרבות הישראלית. אני בהכחשה למנטליות הרווחת של מהגרים מרוסיה, זו שמפתחת עליונות תרבותית", צילום: צביקה טישלר דוברוביצקי. "היה לי חשוב להשתלב בתרבות הישראלית. אני בהכחשה למנטליות הרווחת של מהגרים מרוסיה, זו שמפתחת עליונות תרבותית" | צילום: צביקה טישלר דוברוביצקי. "היה לי חשוב להשתלב בתרבות הישראלית. אני בהכחשה למנטליות הרווחת של מהגרים מרוסיה, זו שמפתחת עליונות תרבותית", צילום: צביקה טישלר

עם זאת, דוברוביצקי גילתה שהמקורות שלה ילוו אותה לכל מקום גם בעולם המשחק. "בישראל יש גישה רווחת שעל פיה מסדרים את האנשים בקבוצות ומגדירים אותם ככה. מה שמעניין הוא שגם הקבוצות בעצמן לא מצליחות להבין את האחר, אנחנו לא רואים את הבן אדם שמולנו, ומדברים רק בסימנים. בקולנוע ובטלוויזיה היוצרים חושבים שהם מנתצים את הסטריאוטיפים, אבל הם בעצם כותבים את אותן סטיגמות".

ביום חמישי הקרוב יעלה לבתי הקולנוע "נמל בית", העוסק בנמל אשדוד ובשחיתות שפשתה בו. דוברוביצקי מגלמת בו את ילנה, אחת מעובדות הנמל שנאלצת לדאוג לעצמה ולבצע כמה בחירות קשות. מבחינת דוברוביצקי, התפקיד הזה היה שונה מרוב מה שהוצע לה. "הדרמות של ילנה והפונקציה שלה בסיפור בכלל לא קשורות להיכן שהיא נולדה או למוצא מסוים. הפעולות שלה, גם אם שליליות, הן לא מגדירות עדה. היא יכלה להיות ישראלית שקוראים לה יפה באותה המידה". אמנם תפקידה של דוברוביצקי בסרט הוא קטן יחסית לשני הגברים הראשיים, שאותם מגלמים יורם חטב ושמיל בן ארי, שעומדים משני צדי המתרס של העלילה, אבל לדוברוביצקי זה לא שינה, וזאת בעיקר בזכות במאי הסרט, ארז תדמור. סרטיו "זרים" ו"הבן של אלוהים" (שניהם במשותף עם גיא נתיב), "סיפור גדול" (במשותף עם שרון מימון), "ארץ פצועה" ועכשיו גם "נמל בית" צברו לא פחות מ־11 מועמדויות לפרסי אופיר, מתוכן ארבע זכיות. "אי אפשר להגיד לא לארז תדמור", היא אומרת, "הוא במאי נפלא, עם אחריות לשחקנים באופן שכמוהו לא ראיתי".

על אף התפקיד בסרט החדש, דוברוביצקי לא חוזה שינויים גדולים מדי בתחום הליהוק הסטריאוטיפי של הקולנוע והטלוויזיה, "לאחרונה גיליתי תפקיד מעניין לטלוויזיה, וכשביררתי עליו אמרו לי שמחפשים 'רוסייה, אבל אחת בלי מבטא'. אין מה לעשות, גון הקול שלי לא יעזוב אותי, אבל אני מאמינה שמגבלה גם יכולה להפוך ליתרון. כל אחד מאיתנו מייצג משהו, וזה יכול לדפוק אותך או לגרום לך להמריא. תחום המשחק אמור להראות שבעצם ההבדלים בין כולנו קטנים מאוד, אז אולי מתישהו נגיע לשם".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות