אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
בתנועה: חמש תעודות זהות איור: צילום: רויטרס

בתנועה: חמש תעודות זהות

ביקור במלון של בנקסי בבית לחם חושף איך המדינה מבחינה ומפרידה בין יהודים לפלסטינים משני צדי החומה, ומשרה עצב עמוק

23.03.2017, 09:24 | יובל בן עמי
יש מסעות שמתחילים באנחה. מכרה ותיקה שלי, אמנית ומחוללת אמנות, כתבה השבוע בפייסבוק על תערוכה של האמן בנקסי שאמורה להיפתח בקניון בשרון. היא התמרמרה על כך שכרטיס כניסה עולה 90 שקל. פתחתי את אתר התערוכה כדי לברר אם המחיר מדויק, אבל לא הצלחתי לעשות זאת, כי לבי התמלא קבס.

כדי לברר את המחיר יש להקליק על ציור זעיר, שבמקור מופיע בענק על קיר של תחנת דלק בעיירה בית סאחור, ובו נראה שבאבניק פלסטיני משליך זר פרחים במקום אבן. בנקסי הוא אמן רחוב אנונימי, פוליטי, המודע היטב לסוגיות של מיקום. איפה הוא ואיפה הקניון שגובה 90 שקל? בירור זריז העלה שאין שום קשר בינו לבין התערוכה בשרון. היא פרויקט של מנהלו לשעבר.

ישנה אפשרות אחרת, הדבר האמיתי, כתבתי לאמנית, הגם שהיא כרוכה בעבירה על החוק: זה שאוסר עלינו לבקר בשטחי A. טרם הושלך אדם לכלא על ביצוע הפשע הנורא הזה, פשע המפגש, וניתן לראות בהתעלמות ממנו סוג של אי־ציות אזרחי. בנקסי פתח לפני שבועיים את המלון Walled Off בכניסה לבית לחם מכיוון ירושלים. זהו "המלון עם הנוף הגרוע ביותר בעולם", שכל חדריו משקיפים על חומת ההפרדה. יעצתי לה לנסוע לשם ואז חשתי צבוע, כי אני עצמי, למרות חיבתי לאיש, טרם ביקרתי במקום.

חזית המלון, איור: צילום: רויטרס חזית המלון | איור: צילום: רויטרס חזית המלון, איור: צילום: רויטרס

זו בדיוק הסיבה שבגללה לא נסעתי למלון של בנקסי — כדי לא להיות צבוע. מי רוצה להיות הישראלי שמצלם סלפי עליז מול עדות לדיכוי שבו יש לו מניות? חשדתי גם שבנקסי עצמו צבוע. הכיבוש שווה כסף. הוא שווה מיליארדים לתעשיות הביטחוניות, ליצרני מצלמות האבטחה ולקבלני הבטון. הוא שווה כנראה גם לא מעט לאמן הרחוב הבריטי. מתוך חשש שמדובר בשמאל־גשעפט, הדרתי את רגליי מהמלון.

אבל למחרת החלטנו בכל זאת לבקר בו. המלון צמוד ל"פיורד" של חומת ההפרדה: שתי זרועות מקבילות שלה פולשות לתוך בית ג'אלה כדי להקיף את קבר רחל ולשמר אותו בצד הנוח. תיקונים בכביש חייבו עיקוף, אבל בסוף מצאנו שוב את החומה ומולה את שלט הכניסה המיושן של המלון. מתחתיו ישבה בובת שימפנזה מחופשת לשוער, וגם בלבוי אמיתי, חבוש צילינדר. הופתעתי לגלות אותיות עבריות על לוח מתכת שבגבו, שיצרו את המילים: "כולם מוזמנים".

מדובר במלון של ממש. מול דלפק הקבלה עמדה קבוצת אנשים מצוידת במזוודות ועשתה צ'ק אין. ליד השולחנות המוארים בנרות ישבו אורחים ועלעלו בספרים או לגמו קפה, אבל כל מה שמסביב היה לקוח מתוך חלום: חלום שנחלם עמוק בתוככי הארץ הזאת, המיוסרת והמקווה. ציור על אחד הקירות הראה מגדל תצפית צה"לי אפור שהיה לקרוסלה של לונה פארק. בציור אחר נראו ילדים מתגנבים מסביב לשערי גן העדן כדי להגיע לעננה שמעבר, משל היה מחסום.

האווירה בלובי אינה עכשווית, אבל העכשיו צובט אותה. הוא כולו עטור טפטים אדומים כבדים. על קיר אחד נתלו מצלמות אבטחה. הן מזדקרות מתוך לוחות עץ מפונפנים, כמו היו ראשי איילים מפוחלצים. הפסנתר שמתחתם ניגן מעצמו את מנגינת הנושא מתוך "אי טי". הכל היה יפה ומטריד ומשמח ועצוב ודחוס ומסחרר. בגב החדר היה תלוי שלט ועליו המילה מוזיאון. פסענו לשם, שילמנו 15 שקל לאדם ונכנסנו פנימה.

האסתטיקה של המוזיאון אינה זועקת "בנקסי", אף שהיה מעורב בהקמתו. מדובר במוזיאון היסטורי של ההווה. אחד המוצגים הראשונים שמולם ניצבתי היה שולחן זכוכית ועליו שתי לוחיות הרישוי הנהוגות בארצנו: זו הצהובה, שניתן לנסוע בה משני צדי הגדר, וזו הלבנה, המאפשרת תנועה רק מצד אחד שלה, וגם היא תחת הגבלות. ליד הלוחיות מוצגות חמש תעודות הזהות שמנפיקה ישראל למען חמשת הסטטוסים השונים שמבדילים בני אדם בארץ הזאת: אזרח ישראלי יהודי, אזרח ישראלי לא יהודי, פלסטיני תושב הגדה, פלסטיני תושב ירושלים, פלסטיני תושב הרצועה.

ואי אפשר לחמוק מהמילה הזאת. מילה שאני לא מרבה להשתמש בה, אבל ברור שאנחנו נמצאים במוזיאון של אפרטהייד, והוא דובר אמת. ברור גם שאין במקום הזה שנאה, אלא רק תסכול ועצב על מצב שאנו הישראלים כמעט איננו מודעים לו, אף שאנחנו מקיימים אותו. כל הכיתובים המשמעותיים במוזיאון מופיעים גם בעברית, ומוצגים בו קולות ישראליים שמגלים אמפתיה לחוויה הפלסטינית. מלון בנקסי נועד בין היתר למשוך אותנו לכאן ולהפגיש אותנו בידידותיות עם מה שכל כך קשה לנו להכיל.

כמובן שקל הרבה יותר לנסוע לקניון, לשלם 90 שקל ולהתרשם מהציורים הפקחיים של בנקסי, אבל זו בגידה באמן ובכל מה שהוא מייצג, וחשוב מכך: ויתור על הזדמנות חשובה להחכים. החשד שלי כי בנקסי בגד בעצמו כשפתח את המלון היה חשד שווא. אז יאללה, בית לחם מחכה לכולכם. רק ודאו שאתם יוצאים ממנה דרך מחסומים המשרתים התנחלויות: מחסום המנהרות או מחסום הר חומה, כדי שלא יטיפו לכם מוסר.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות



14 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

12.
סיכון מחושב...האומנם!?!
לפעמים אני שואל את עצמי עד לאיפו מותר לעיתונאי להרחיק לכת... והאם זה נורמלי מה שקורה במדינה הזאת... לעבור למדינה זרה בלי לחשוב מה יקרה לך למשפחתך ..מי ידאג לך אם יחטפו אותך... הריי לכולנו ברור שמשפחתך תרצה שיחלצו אותך... לא יודע נראה לי שפעם העיתונות הייתה יותר משהוא בתהליך גרם לעיתונאים ללכת כמה שיותר רחוק ומסוכן ווואלה לדעתי זו לא הדרך אבל איש איש יעשה מה שבאה לו...אחריי זה יקימו מחאה לשיחרור הכתב ....כתבה שלא מצריכה מעבר לשטחים... סתם סיכון חבל
משה  |  25.03.17
11.
שוב נפלתי בפח האפרטהייד בכתבה על גרפיטי וקיטש
במלון נמצא עם הנוף הגרוע בעולם, כי הוא במקום שבו גר העם הגרוע מכולם. זהו עם שמעדיף להוציא לעצמו 2 עיניים, העיקר כדי להוציא לעם לידו עין אחת. זהו עם שהיה יכול להיות ליצור שטח תיירות נפלא, לישראלים וזרים הבאים להולילנד, אך בחר לבנות מנהרות ולא מלונות. זהו עם שצוהל למראה אוטובוס מפוצץ עם 20 הרוגים מרוטשים ומחלק סוכריות לילדים לאות שמחה. אז הנוף הנשקף ממלונותיו העלובים, לא באמת מענין אותי. כשיחליטו שהם רוצים להשתייך למשפחת האדם הנורמלי, גם הנוף משם יראה טוב. החומה תעוף משם תוך חצי יום, באחריות.
הפטיש  |  25.03.17
לכל התגובות