אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
האם נדרשת ועדה מיוחדת לאישור עסקאות בעלי עניין? צילום: אוהד צויגנברג

האם נדרשת ועדה מיוחדת לאישור עסקאות בעלי עניין?

הוועדה מהווה נטל כבד על התהליך ומאריכה אותו. בנוסף, היא לא הביאה להקטנה בהיקף ההתדיינות המשפטית המלווה כמעט כל עסקה משמעותית עם בעל שליטה

27.03.2017, 14:49 | אברמי וול

בפרשת מכתשים אגן, חידש בית המשפט המחוזי (המחלקה הכלכלית) חידוש גדול, בקבעו כי עסקאות של חברה ציבורית עם בעל השליטה בה שהן "גורליות" לחברה (באותו מקרה דובר בעסקת Going Private), יבחנו בידי בית המשפט על פי סטנדרט "ההגינות המלאה" ולפיכך הן טעונות הליך ניהול משא ומתן בידי ועדה מיוחדת ובלתי תלויה של הדירקטוריון, וזאת בנוסף "לאישור המשולש" הנדרש על פי חוק החברות (ועדת ביקורת, דירקטוריון ורוב מקרב בעלי מניות המיעוט). קביעה זו אומצה בשורה של פסקי דין של בתי המשפט המחוזיים.

בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין ורדניקוב, התבטא השופט יצחק עמית בנושא באופן שניתן לפרשו כהסתייגות ממסקנה זו. השופט עמית קבע כי עסקה שצלחה את מנגנון האישור המשולש, תבוקר בידי בית המשפט "במקרים חריגים" בלבד. מכאן ניתן להבין, לכאורה, כי הצורך בהקמת ועדה מיוחדת לאישור עסקאות "גורליות" עם בעל השליטה – התייתר.

ברשימה שפרסמו זה לא מכבר ב"כלכליסט", סבורים הפרופסורים אסף חמדני ושרון חנס כי אין לקרוא את פסק דינו של השופט עמית כמסייג את הלכת מכתשים אגן, וזאת בעיקר נוכח העובדה כי בנוסף לאישור המשולש, דורש חוק החברות כי עסקה עם בעל השליטה תהיה "לטובת החברה", כפי שאף ציין השופט עמית. לשיטתם (שראשיתה עוד במאמר שעליו הסתמך בית המשפט המחוזי בעניין מכתשים-אגן), רק הקמת ועדה מיוחדת שתנהל את המשא ומתן, יכולה להבטיח כי העסקה תעמוד גם בתנאי של "טובת החברה".

דרישת "טובת החברה" מעלה קשיים 

לטעמי, ובכל הכבוד, דברי השופט עמית אינם תומכים במסקנה זאת. בעיני, אמירתו היא ברורה –כאמור, רק במקרים חריגים יתערב בית המשפט בעסקה שאושרה כהלכה באישור משולש. אולם, מעבר למחלוקת זאת בקריאת פסק דינו, דומה שיש מקום להרהר אחר ההנמקה שנתנו חמדני וחנס לעמדתם. לטעמי, הגישה המבקשת לראות בדרישת "טובת החברה", אסמכתא לאימוץ דרישת הוועדה המיוחדת (הלקוחה מפסיקת בתי המשפט של מדינת דלאוור), מעלה מספר קשיים:

ראשית, דרישת "טובת החברה" חלה על כל פרק "עסקאות בעלי עניין" שבחוק החברות, ולא רק על הסעיף שדן בעסקאות בעלי שליטה של חברה ציבורית. אולם, לא מצינו טענה כי גם עסקאות אחרות המנויות באותו פרק (דוגמת אישור שכרו של מנכ"ל) טעונות הקמת ועדה מיוחדת. אף בית המשפט המחוזי ייחד דרישה זו לעסקאות "גורליות".

שנית, גישתם של חמדני וחנס מובילה למסקנה כי האישור המשולש של חוק החברות, הינו למעשה אישור מרובע. יש קושי לקרוא דרישה זו לתוך החוק על דרך פרשנות בלבד.

שלישית, גישה זו מייתרת למעשה מתוכן את דרישת החוק לאישור העסקה בידי ועדת הביקורת. שהלא, אם המשא ומתן נוהל בידי ועדה מיוחדת ובלתי תלויה, מה צורך יש באישורה גם בידי ועדת ביקורת?

שופט בית המשפט העליון יצחק עמית, צילום: עטא עוויסאת שופט בית המשפט העליון יצחק עמית | צילום: עטא עוויסאת שופט בית המשפט העליון יצחק עמית, צילום: עטא עוויסאת

רביעית, לא ברורה הקפיצה הלוגית בין הדרישה כי עסקה תהיה "לטובת החברה", לבין המסקנה כי נדרשת ועדה מיוחדת לניהול המשא ומתן.מצד אחד, נשאלת השאלה מדוע דווקא קיומה של ועדה מיוחדת היא הדרך להבטיח את טובת החברה? מן הצד השני, נשאלת השאלה מדוע עסקה שלא נוהלה על ידי ועדה מיוחדת היא בהכרח בניגוד לטובת החברה?

וחמישית, כפי שציין אף השופט עמית, יש לזכור כי דרישת הועדה המיוחדת התפתחה בפסיקה של דלאוור, על רקע הסדר חקיקתי שאינו כולל כלל תנאים פורמאליים למתכונת אישורה של עסקה. כך למשל, בדלאוור גם אין דרישה חקוקה לאישור העסקה ברוב בעלי המניות שאין להם עניין אישי בעסקה, ואף נושא זה התפתח שם בדרך פסיקתית (בדומה לדרישת הוועדה המיוחדת). מנגנון ההסדרה בישראל, לעומת זאת, מבוסס על מנגנונים פרוצדוראליים ברורים ומפורטים שנקבעו בחוק, ואף

הוחמרו מפעם לפעם, ומכאן סימן השאלה בדבר הצורך בייבוא כללים פסיקתיים נוספים מדלאוור על גביהם.

לא ניתן לסיים סקירה קצרה זו, ללא מענה לשאלה – כיצד (להשקפתי) על בית המשפט לפרש את התנאי הנוסף, לפיו על העסקה להיות "לטובת החברה". לטעמי, דרישת "טובת החברה" היא עיקרון כללי שאמור לחלוש על שורה של פעולות והחלטות, כמטרת-על, אך אין לגזור ממנו תנאים פורמאליים נוספים. כך למשל, כל נושא משרה נדרש לפעול "לטובת החברה" וכלל שיקול הדעת העסקי מבוסס אף הוא על הדרישה כי הדירקטורים פעלו "בתום לב". באופן דומה,גם בעלי מניות נדרשים לפעול "בתום לב" ולעיתים "בהגינות".אולם מכאן ועד דרישת הקמתה של ועדה מיוחדת – הדרך ארוכה.

מחלוקת זו אינה מחלוקת פורמלית גרידא. כל העוסק בתחום יודע כי משמעות השתתה של דרישת הוועדה המיוחדת, פירושו נטל כבד על התהליך. ועדות כאלה נוטות להתכנס למספר רב מאוד של ישיבות (בלוויית יועצים חיצוניים רבים), באופן שממקד את תשומת ליבם של הדירקטוריון וההנהלה לנושא העסקה, על פני חודשים ארוכים. זאת ועוד. למרבה הצער – הוספת המנגנון של ועדה מיוחדת, לא הביא להקטנה בהיקף ההתדיינות המשפטית המלווה כמעט כל עסקה משמעותית עם בעל שליטה (ואולי ההפך הוא הנכון).

כאמור, דומה שהמילה האחרונה בנושא טרם נאמרה, וככל הנראה נדרש לחכות לפסיקה נוספת של המחלקה הכלכלית או של בית המשפט העליון עצמו, עד שתוסר אי בהירות זו.

הכותב הוא עו"ד ממשרד פישר בכר חן וול אוריון ושות' - FBC & Co

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות