הציבור נרתע מהשקעות מסוכנות: שיא של עשור במזומן ובפיקדונות

הציבור מתבצר במזומן. לפי נתוני בנק ישראל שהתפרסמו לפני שבועיים, שיעור הפיקדונות והמזומנים בתיק הנכסים של הציבור נמצא בשיא של עשור. כ־54% מהחזקותיו של הציבור במישרין - מזומן, פיקדונות, השקעות באג"ח ומניות דרך קרנות נאמנות ומנהלי תיקים וניירות ערך בהחזקה ישירה - נמצאים במזומן בעובר ושב בבנק או בפיקדונות, המניבים כיום ריבית אפסית. היקף התיק הכולל הוא 2 טריליון שקל, כלומר 1.1 טריליון מתוכם הם במזומן ובפיקדונות (39.5% בפיקדונות בבנק ועוד 14.9% במזומן בעו"ש).

מאז 2008 שוררת במשק ריבית אפסית, כלומר הכסף הנמצא בחשבונות עו"ש או אפילו בפיקדונות סגורים בבנק נשחק וצובר ריבית מגוחכת. בעוד גופי הפנסיה הגיבו לריבית הנמוכה בהגדלת רכיבי הסיכון בתיק והגדלת ההשקעה במניות, הציבור המשיך להתבצר בנכסים סולידיים, ואף הקטין את החשיפה המנייתית שלו.

מאז 2008 שוררת במשק ריבית אפסית, שגוזרת ריבית מזערית עבור כסף המופקד בעו"ש או אפילו בפיקדונות סגורים בבנק. עם זאת, מאז 2006 ולמעט ירידה קלה ב־2010, שיעור המזומן בתיק הציבור רק עלה - ב־2006 הוא עמד על 3.8% בלבד, ומאז טיפס ל־14.9% ב־2016. בכל הנוגע לפיקדונות בבנקים ניכרת ירידה קלה ב־2006 ו־2007, ובהמשך עלייה חדה ב־2008 (מ־37.3% ל־47%) כתוצאה מהמשבר הפיננסי. ב־2009 שוב נרשמה ירידה בהיקף הפיקדונות ל־37.9%, והיא נמשכה לתוך 2010, אז היה היקפם 36%. היו אלה שנתיים חזקות בשוק ההון, שלאחריהן חזר הציבור לפיקדונות. העלייה אמנם התמתנה ב־2014, אך מאז היא יציבה עם מגמת עלייה קלה.

הציבור מפנה את הכסף

הסבר אפשרי הוא כי בעקבות המשבר הפיננסי העולמי ב־2008 מיהר הציבור להתבצר בנכסים סולידיים. אפיק ההשקעה המועדף באותה תקופה היה קרנות כספיות — קרנות נאמנות שפתחו בתי ההשקעות כתחרות לפקדונות הבנקאיים, שאפשרו לציבור לנצל את היתרון שלהן לגודל כדי להשיג ריביות גבוהות יותר על פיקדונות בנקאיים. בשנים שלאחר המשבר הציבור הישראלי השמרן נהר לקרנות הכספיות, תוך קבלת זריקת עידוד מבנק ישראל, שב־2013 ביטל את דמי המשמרת על החזקת קרנות אלה. אלא שבשלוש השנים האחרונות השפל בריבית במשק הוביל לכך שהריבית שהציעו הקרנות הכספיות היתה נמוכה מדמי הניהול, מה שהוביל ליציאה מסיבית של עשרות מיליארדי שקלים מהקרנות חזרה למזומן. ניתן למשל לראות כי מאז 2014 יש ירידה בהיקף הפיקדונות לטובת הגדלת רכיב המזומן.

שנאת סיכון: שיעור ההחזקה במניות בשפל

לפי הנתונים נראה כי הציבור — בניגוד לשחקנים המתוחכמים בשוק ההון, גופי הפנסיה וקרנות הגידור — לא תרגם את סביבת הריבית היורדת לתיאבון לסיכון, באמצעות השקעה במניות. בעוד גופי הפנסיה המתוחכמים הגדילו את נכסי הסיכון (מניות ואג"ח) בתיקי החוסכים ל־50%, שיעור החזקות הציבור בנכסים אלה ירד לרמה של 36%. כך, נראה שהציבור מתאפיין בשנאת סיכון ורתיעה מהשקעה במניות, ומעדיף שהכסף שלו יישחק בבנק מאשר להסתכן בהפסד.

לא קונים חשיפת הפנסיה בישראל למניות - מהנמוכות בעולם לפי בנק ישראל, החשיפה למניות בביטוחי המנהלים היא היחידה שמתקרבת לממוצע החשיפה העולמי בפנסיה רחלי בינדמןלכתבה המלאה

גם שיעור ההחזקה של הציבור במניות בישראל נמצא בשפל של עשור — 19% בלבד מסך התיק, או 385 מיליארד שקל. השיא בעשור האחרון נרשם בסוף 2007, ערב המשבר הפיננסי, אז תיק המניות של הציבור הסתכם ב־28.8%. ההחזקה המצרפית של הציבור במניות בישראל ובהשקעות בחו"ל (בעיקר מניות), הגיעה בסוף 2007 לשיא של 41.7%, ובעקבות המשבר הפיננסי היא צנחה שנה בלבד לאחר מכן ל־26.7%. הציבור ברח ממניות חזרה לחיק המזומן. בשנתיים שלאחר המשבר חווה השוק תיקון חיובי כלפי מעלה, שהעלה את שווי התיק ועודד כניסה לאפיקי סיכון, אך תיקון שלילי בשווקים ב־2011 הרחיק חזרה את הציבור ממניות, שהעדיף שלא לשוב אליהן גם בשנות הגאות של 2012–2014. נכון לסוף 2016, החשיפה של הציבור למניות בישראל והשקעות בחו"ל עמדה על 27.9% — קרוב מאוד לשפל שלאחר המשבר הפיננסי.

בצד החיובי, כלכלנים ואנליסטים מדברים על כך ששוקי המניות נמצאים ברמות שיא היסטוריות שעשויים להיות מסוכנים, כך שבמקרה של משבר פיננסי בתקופה הקרובה הציבור יהיה מוכן הרבה יותר משהיה במשבר ב־2008. מנגד, אם השוק ימשיך לעלות, הציבור ימשיך "לפספס" את העליות.

"הציבור לא אוהב סיכון, ללא קשר לריבית שלו בבנק"

בכיר בתעשיית קרנות הנאמנות אמר ל"כלכליסט" כי "בישראל, בניגוד לשווקים בחו"ל, אין תרבות השקעה ארוכת טווח במניות. הציבור הישראלי רוצה להרוויח על בטוח והוא מעדיף לצבור מזומנים או להשקיע בבלטות (בנדל"ן — ר"ב) ולא להשקיע במניות דרך תעודות סל וקרנות נאמנות. בארה"ב, למשל, הציבור הרבה יותר סבלני, מח"מ ההשקעה שלו בקרנות ארוך יותר והוא גם חשוף יותר למניות מבישראל". לדבריו, "הציבור שיש לו חסכונות של כמה עשרות אלפי שקלים מעדיף לשים אותם בפיקדונות, אך בשנים האחרונות בגלל סביבת הריבית האפסית גם אלה נהפכו ללא אטרקטיביים, כך שהציבור חזר למזומן". לדברי בכיר בשוק ההון, "הנכונות לחשיפה למניות היא עניין פסיכולוגי והציבור הישראלי פשוט לא אוהב לקחת סיכון כזה ללא קשר לכמה ריבית הכסף שלו מקבל בבנק".

לדברי ראש מערך הייעוץ של בנק לאומי עינת סקורניק, ההסבר לשיעור החזקות המזומן הגבוהות בישראל הוא כי "הציבור הישראלי מתאפיין ביתר שמרנות ביחס לציבור בארה"ב, אבל התופעה הזאת נכונה גם לגבי גופי הפנסיה. גופים מוסדיים בארה"ב מחזיקים בחשיפה של יותר מ־50% במניות לעומת 30%—40% בישראל, וגם זה אחרי שבשנים האחרונות גופי הפנסיה הגדילו חשיפה למניות ברקע הריבית האפסית. כלומר, יש כאן פער שעוד יש להשלים".

לדבריה, "הציבור, בתיווך מערך הייעוץ בבנקים, גם לא מוצא לנכון להגדיל דווקא כיום את החשיפה שלו למניות אחרי גל העליות בשווקים, שכן לא בטוח שנכון לנו לייעץ לו להגדיל דווקא כעת את החשיפה. מעבר לזה, כשהציבור מחפש תשואה, הוא מעדיף למצוא אותה באפיקים סולידיים יותר, כמו אג"ח, אך העליות בשנים האחרונות הפכו את האפיקים האלה לבעלי פוטנציאל תשואה מוגבל מול עלויות ניהול שלא בהכרח מצדיקות את התשואה, כך שהציבור בשלב זה כבר מעדיף לשים כסף במזומן".

עם זאת, לדבריה, "הציבור הגדיל מאוד בשנים האחרונות את רכישות הנדל"ן ובמקביל נכנס להשקעות במוצרים פנסיוניים שמעניקים הטבות מס, כמו פוליסות חיסכון ולאחרונה גמל להשקעה. כשהיועץ בבנק בוחן את גובה החשיפה הרצויה ללקוח, הוא מסתכל גם על השקעות מחוץ לבנק, ואם ללקוח יש פוליסת חיסכון עם חשיפה מנייתית, אולי באמת עדיף שבבנק הכסף יהיה יותר סולידי".

בכיר אחר בבית השקעות חושב שמאחורי הייעוץ בבנקים עומד דווקא משהו אחר, ומצביע על כשל נוסף שמונע מהציבור נגישות להשקעה בשוק ההון. לדבריו, "רוב הציבור בכלל לא יודע מה זה תעודת סל או קרן נאמנות. גם אם חושבים על חסכונות לילדים או חסכונות למשפחה, הפקיד בבנק יפנה אותו לפיקדון בנקאי ולא לשוק ההון. הבנקים הגדולים בכלל לא מציעים ייעוץ פיננסי לאנשים עם פחות מ־200 אלף שקל, כי שעת יועץ לאדם עם 40 אלף שקל היא לא כלכלית".

"החישוב מתעלם מפוליסות חיסכון"

לדברי צבי סטפק, מבעלי בית ההשקעות מיטב דש, "הציבור שלנו שמרן במונחים של העולם. במונחים של משקיעים אמריקאים או יפנים, אין ספק שהוא שמרן. בארה"ב תיק השקעות של 60% מניות לא נחשב להשקעה ספקולטיבית. אדם פרטי שמשקיע בארה"ב 50%–60% נחשב סביר לגמרי, ולא דווקא עכשיו כשהריבית נמוכה. לימדו את האמריקאי שלאורך זמן מניות נותנות יותר".

צבי סטפק | צילום: עמית שעל

לדבריו, "צריך להוסיף לזה גם את העובדה שהמרכיב של החיסכון הפנסיוני בישראל הוא יחסית גדול בהשוואה לעולם. בתיק של המשקיע הישראלי יש מרכיב די גדול של תיק פנסיוני, ושם החוסך יודע ששליש מהחשיפה שלו במניות, אז אני מניח שזה גם בראש של המשקיע, שבתגובה שומר על יתר שמרנות בתיק הפרטי שלו. אם מוסיפים לכל זה חלופות השקעה לא מלהיבות בלשון המעטה בגלל הריבית נמוכה — האג"ח מציעות תשואות נמוכות והמניות נמצאות בשיא — זה מסביר את שיעור ההחזקות הגבוה במזומן". לדברי סטפק, הנתונים של בנק ישראל מעוותים, שכן גם ערב המשבר הפיננסי אין סיכוי שהציבור הישראלי החזיק שיעור כה גבוה של מניות בישראל (כמעט 30%). סטפק מעריך שההטיה נובעת מהכללת מניות שמוחזקות על ידי בעלי שליטה בחברות ציבוריות.

עם זאת, הציבור לא התעלם לגמרי מהריביות האפסיות בבנקים. הריבית הנמוכה דחפה את הציבור להשקעה בנדל"ן, ובמקביל התפתחה תעשיית פיננסים משגשגת מחוץ לגבולות הבנקים — שבנק ישראל לא בחן. חברות הביטוח החלו לשווק באגרסיביות מאז 2009 פוליסות חיסכון פיננסיות — מוצר חיסכון לטווח קצר עד בינוני המאפשר להשקיע חסכונות אישיים בניירות ערך דרך חברות הביטוח. התעשייה הזאת מנהלת כיום, לפי הערכות, כמעט 25 מיליארד שקל. במילים אחרות, בנק ישראל מציג תמונה של רוב חסכונות הציבור, אך פספס את פוליסות החיסכון שמנוהלות מחוץ לבנק. לפני כמה חודשים יצא לדרך גם מוצר הגמל להשקעה, אף הוא אפיק השקעה אלטרנטיבי לחיסכון דרך הבנקים, אך מוקדם עדיין לבחון את הצלחתו.

שיא באג"ח קונצרניות, שפל באג"ח ממשלתיות

כפי שניתן לראות, סביבת הריבית הנמוכה לא הגבירה את תיאבון הסיכון של הציבור להשקעה במניות בשנים האחרונות, אך בכל הנוגע לאג"ח קונצרניות התמונה שונה לחלוטין. נכון לסוף 2016, שיעור החזקות הציבור באג"ח חברות נמצא בשיא של עשור — 9.1% לעומת 3.2% בלבד ב־2006. מאז 2006 מגמת העלייה בשיעור ההחזקות באג"ח קונצרניות היא יחסית רציפה, למעט ירידות קלות ב־2011 וב־2014. במילים אחרות, הציבור מעדיף להיחשף לנכסי סיכון דרך שוק האג"ח על פני שוק המניות, כאשר מאז המשבר של 2008 הציבור נוהג בשמרנות וזהירות בהשקעה במניות, למרות העליות במדדים המובילים בישראל ובעולם מאז 2009.

לעומת זאת, שיעור החשיפה לאג"ח ממשלתיות ירד לשפל של עשור — 7.4% בלבד מתיק הנכסים של הציבור. מגמת הירידה נמשכת מאז 2012, אז עמד שיעור החשיפה על 9.5%. מה שעשוי להסביר את התופעה הוא כי לאחר עלייה שנרשמה בשוק האג"ח הממשלתיות מאז המשבר של 2008 והורדת הריבית במשק, בשנתיים האחרונות (2015 ו־2016) נראה שהאג"ח הממשלתיות מיצו את פוטנציאל העליות שלהם. את העובדה שהציבור הקדים להפחית את החשיפה כבר בסוף 2012 ניתן להסביר על רקע חששות של היועצים בבנקים מעליית ריבית שתגרום להפסדי הון, שבדיעבד היו מוקדמים מדי.

עם זאת, נתונים ראשונים על המתרחש ב־2017 חושפים כי הציבור מתחיל להפנים כי גם רמות המחירים בשוק האג"ח הקונצרניות מתחילות להיות מסוכנות — קרנות הנאמנות המתמחות בהשקעה באג"ח קונצרניות פודות מאות מיליוני שקלים בחודש, ודווקא קרנות הנאמנות המנייתיות חוזרות לפרוח עם גיוסים של 1.5 מיליארד שקל בחודשיים הראשונים של השנה. כמובן שעוד מוקדם לראות איך תתפתח 2017, ואם הציבור ייזכר שוב, ייתכן שמאוחר מדי, להגדיל את החשיפה שלו לסיכון.