לא מפינוק: ממה נובעת ההתנהלות הכלכלית של דור ה-Y

1. דור ה־Y מבין את מצבו הכלכלי

לאחרונה ניצת ויכוח עז בין חבריי - איך אוכלים את ילדי דור ה־Y? איך מצליחים לשלב את מי שלא מוכן לשחק לפי הכללים במקומות העבודה כמועסקים? ברקע הדיון, טענות קשות נגד הדור - "הם חושבים רק על עצמם, לא חוסכים, לא ממושמעים, לא מוכנים לעבודה קשה".

אני, השייכת עוד לדור ה־X, התפלאתי מאוד על הטרוניות: ברור שבני דור ה־Y לא רוצים לשחק לפי כללים שהשתנו לרעתם. ודווקא הם, שעדיין לא נתנו למערכות הכבדות להקהות את חושיהם, ושיודעים לחפור בנהרות המידע המבלבל המציף אותנו, היו הראשונים לזהות זאת.

מה שקורה כאן בשנים האחרונות הוא העברת עושר בין־דורית עצומה בהיקפה. כלומר, לוקחים כסף, או הטבות מהדור הצעיר, ונותנים אותם לדורות המבוגרים יותר. זה נעשה כמדיניות סדורה ואחידה על ידי כל קובעי המדיניות, כחלק מגישה ברורה של גלגול הבעיות קדימה. אין מספיק כסף לשלם פנסיה לפורשים כיום? ניקח מהדור הצעיר ושקובעי המדיניות בעתיד יתמודדו עם הבעיה. אף שר אוצר או רגולטור לא מוכן להיות חתום על פגיעה בפנסיה של הדור המבוגר, או לחלופין לממן את המחסור ולפגוע בצמיחה, יחס החוב־תוצר ושאר האינדיקטורים שמספרים לכאורה סיפור מקסים על כלכלת ישראל.

2. בנק ישראל מסמן את הבעיה – תחרות

בנק ישראל פרסם אתמול את הדו"ח העוסק בהשפעה של ריבית 0 על החסכונות הפנסיוניים. ריבית ה־0 ארוכת הטווח, היא עוד דרך משמעותית להעברת עושר בין־דורית. גורמים לכסף להיות זול היום, בשביל לעודד צריכה על פני חיסכון.

הבנק מונה בסקירתו שלל השפעות של הריבית השלילית על הפנסיה. מלבד הפגיעה בתשואה, הבנק מציין גורם פגיעה משמעותי נוסף - הגדלת הסיכון. כלומר פנייה להשקעות אלטרנטיביות כמניות על מנת להגדיל את התשואה. הדור הצעיר למעשה, מקבל פחות תשואה ביותר סיכון, על מנת שהעסקים של הדור המבוגר יותר, יתממנו בזול. כלומר, דור ה־Y לא חוסך בגלל מדיניות סדורה שהופכת את החיסכון ללא כדאי.

בנק ישראל אף מוצא בסקירתו את האיום האמיתי על יציבות מערכת הפנסיה - התחרות. תחרות בין גופי הפנסיה שהובילה להורדת עלויות, אך לא מעודדת השגת תשואות. האמת, לא מפתיע. בנק ישראל מעולם לא היה חובב תחרות גדול במגרשו שלו - הבנקים, אז הוא גם לא מחבב אותה במגרשם של הגופים המוסדיים.

3. שר האוצר רוצה להעלים את הבעיות

להעברה הבין־דורית שעושה בנק ישראל בפנסיות של הציבור באמצעות מדיניות הריבית האפסית, מצטרפת גם העברה בין־דורית שעושה שר האוצר משה כחלון. האוצר הוא שקובע מקדם ממנו נגזר גובה הפנסיה החודשית של החוסכים. המקדם מבוסס על מספר הנחות ובהן גובה הריבית על החסכונות. כרגע המקדם של האוצר מבוסס על ריבית שנתית של 4% - ריבית לא ריאלית לסביבה שבה אנו חיים. שר האוצר לא רוצה להביט למציאות בעיניים ולהפחית את הריבית כי משמעות הדבר היא פגיעה מיידית בגובה הקצבה החודשית של הפורשים וכותרות שליליות.

מצד שני, סבסוד בין־דורי בקרנות פנסיה כבר הוביל פה בעבר להתמוטטות קרנות. הדרך לרבע את המעגל, לפחות באופן חלקי, היתה לקחת הטבה שהגיעה לכלל הציבור בדמות הקצאה של אג"ח מיועדות שמבטיחות תשואה של 4.83% בסיכון נמוך לחוסכים המבוגרים בעיקר. הטיעון של האוצר - כאשר הצעירים יתבגרו, הם גם ייהנו מהקצאה מוגדלת.

אולם טענה זו סובלת משתי חולשות עיקריות: הראשונה - החוסכים הצעירים לא ייהנו מהריבית דריבית שיכלו לצבור לאורך שנות החיסכון הארוכות, והשנייה - כשהחוסכים הצעירים יתבגרו, אחוז ההטבה היחסי אצלם ילך ויקטן. זאת מכיוון שהיקף החיסכון ומספר החוסכים בקרנות הפנסיה מזנק, ואם האוצר לא רוצה להגדיל את היקף האג"ח המיועדות, והוא לא, המשמעות היא שבעתיד, החלק היחסי של האג"ח המיועדות מהיקף התיק של כל אחד מהחוסכים - יקטן. כלומר - דור ה־Y מאבד עוד הטבה.

4. פריון העבודה מושך אותנו מטה

פתרון אמיתי למצב, יכול להיות רק כאשר יהיו רפורמות מרחיקות לכת בשוק העבודה. לא רק בישראל, בעולם. נגידת בנק ישראל קרנית פלוג ציינה זאת במפורש בראיון ל"מגזין כלכליסט". שיעור האבטלה אמנם נמוך, אך אבטלה היא לא חזות הכל - צריך לצלול למטה: עליית השכר, גובהו, חלקיות המשרות, ופריון העבודה. אינדיקטור הפריון מגלה שהמצב פה כנראה לא משהו. ישראל מפגרת בפריון משמעותית מול מדינות מפותחות.

שר האוצר יכול לטפל בבעיה, ואכן הוא מינה את מנכ"ל משרדו שי באב"ד בדצמבר 2015 לעמוד בראש צוות בין־משרדי שיעסוק בנושא. בדיוק לפני שנה היתה אמורה למסור את המלצותיה. ככל שנקפו החודשים, נדמה היה שכלום לא יצא ממסקנות ועדה זו, אלא שבתוכנית העבודה האחרונה שהציג האוצר נכתב כי מסקנות צוות הפריון ייושמו. פנינו לקבל אותן, ונענינו שהמסקנות טרם גובשו והוועדה לא סיימה את עבודתה. שאלנו את האוצר אם יש צפי לסיום העבודה - אך לא נענינו.

5. ולא דיברנו עוד על בעיית הדיור

ודור ה־Y? הוא שומע את האמירות "הדור הבא יחיה פחות טוב מהדור הנוכחי" ויודע שהן לא גזירת גורל, אלא הן נשענות על מדיניות העברת עושר מוכוונת, ועל שוק עבודה בעייתי. וזה, עוד לפני שדיברנו על מחירי הדיור שעלו כתוצאה מדיניות ריבית ה־0 ומשחקים תפקיד חשוב בהעברת העושר הבין־דורית.

גם דור ה־Y, מחפש לעלות בפירמידת הצרכים של מאסלו. גם הוא רוצה שצרכיו הפיזיים ימולאו, ולחיות בסביבה בטוחה ורק אחר כך הכבוד והמימוש העצמי. אלא שהביטחון כבר לא קיים. ביטחון הוא לא רק פיזי - הוא גם ביטחון ברכוש ובתעסוקה ואלו אינם. אז הדור הצעיר, פשוט, בשפת השוק "קיצר את המח"מ" של מאסלו. הוא לא יכול להשיג ביטחון כלכלי לטווח רחוק? המדיניות נועדה לקחת מהביטחון שלו לטווח הארוך ולהעביר לדור שמעליו? אז לפחות שיהיה ביטחון כלכלי כאן ועכשיו: הורים, משפחה, עבודות זמניות. מהיכן שאפשר. ובמקביל הוא צורך - מתוך מדיניות מוכוונת שמעודדת צריכה על חיסכון.

זה לא דור ה־Y שאומר אכול ונשתה כי מחר נמות. זה הדורות המבוגרים שאוכלים ושותים - את כספי הדורות הצעירים. אז דור ה־Y התעשת. לא טוב לכם? אולי הגיע הזמן לשנות מדיניות.