אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
לרוץ כמו ישו: גורו הריצה היחפה הגיע לישראל צילום: יריב כץ

לרוץ כמו ישו: גורו הריצה היחפה הגיע לישראל

"הריצה היום כבר לא טבעית", אומר לי סאקסבי, המומחה הגדול בעולם לריצה יחפה שהגיע לפה כדי ללמד את הישראלים לרוץ בסנדלים

04.04.2017, 08:32 | סיון אבוקאי

"אני רואה את אופנת הספורט בשנים האחרונות, וכל הרצים נראים כמו על השטיח האדום באוסקר. נעליים עם עקבים גבוהים, שנראות נוחות בכאילו. בעידן החדש כולם מחפשים 'ריצה הוליוודית', הריצה כבר לא טבעית, אלא אופנה וטרנד של ביגוד, נעליים ותרבות חיים מוטעה". כך אומר לי סאקסבי (Saxby), מאמן ריצה יחפה ודוקטורנט למדעי הספורט המתמחה בביומכניקה, במהלך ביקור לפני כשבועיים בישראל.

אחד הטרנדים הגדולים שהביא למהפכה וחילוקי דעות בין מדעני הספורט הוא טרנד הריצה היחפה, או הריצה המינימלית, שהתעורר בעקבות רב־המכר העולמי "נולדנו לרוץ" שנכתב על ידי עיתונאי "הניו יורק טיימס" והרץ למרחקים ארוכים, כריסטופר מקדוגל.

סאקסבי, שנחשב לאחד המומחים הגדולים בעולם לריצה יחפה, היה המאמן של מקדוגל וגם אימן רצי מרתון מובילים לקראת אולימפיאדת לונדון ב־2012. במשך יותר מ־20 שנה הוא למד ביומכניקה, תזונה, אימון, רפואה פונקציונלית וביולוגיה אבולוציונית בהקשרים של ספורט. לישראל הוא הגיע כדי להעביר סדנת ריצה יחפה והכנת סנדלים לריצה כזו, בחנות של חברת הנעליים Vivobarefoot, שלה הוא משמש כיועץ.

סאקסבי (מימין) רץ על הטיילת בתל אביב. ריצה יחפה כדרך חיים , צילום: יריב כץ סאקסבי (מימין) רץ על הטיילת בתל אביב. ריצה יחפה כדרך חיים | צילום: יריב כץ סאקסבי (מימין) רץ על הטיילת בתל אביב. ריצה יחפה כדרך חיים , צילום: יריב כץ

בעולם המודרני קשה באמת ללכת או לרוץ יחפים. לא פלא אם כך שטרנד הריצה היחפה הביא איתו תעשייה שלמה של הנעלה מינימלית שמאפשרת שימוש טבעי בכף הרגל אך גם שומרת עליה מפגעים. סאקסבי חושב שצריך לבדוק טוב טוב אילו נעלי ריצה יחפה קונים. "הבעיה היא שלחברות הגדולות אין באמת אג'נדה", הוא אומר, "הן יוצרות קולקציות ריצה יחפה שלא באמת קשורות לריצה יחפה אלא רק למיתוג ולכסף". זו אחת הסיבות לגל פציעות אורתופדיות בקרב ספורטאים חובבנים שהגיע לפני כמה שנים. הם פשוט החלו לרוץ עם נעליים שלא באמת מתאימות לאנטומיה האנושית, או קראו את ספרו של מקדוגל ויצאו לריצה בלי שום הכנה.

אל הסדנה של סאקסבי בתל אביב הגיעו, בין השאר, הייטקיסט, מנהל אגף בנמל חיפה, חייל משוחרר, מושבניק שמנהל מדגרה ומנהל בכיר בתעשיית המזון. "בחרתי באורח החיים הזה כי הייתי מאוד פצוע", אומר אחד מהם. "הייתי חייב לחזק את הגוף שלי ובאמת להשתמש בכל חלק בגופי. וזה מה שהבריא אותי. כל סוגי הנעליים שעולות הון תועפות לא עזרו לי. גם הפסקתי עם כל החולצות המנדפות האלה. אני מזיע ולא מפריע לי. זה הגוף שלנו".

מתוך הסדנא. מינימום הפרדה מהקרקע, צילום: שחר רוזן מתוך הסדנא. מינימום הפרדה מהקרקע | צילום: שחר רוזן מתוך הסדנא. מינימום הפרדה מהקרקע, צילום: שחר רוזן

במהלך הסדנה כל משתתף זכה לאבחון של כף רגלו וסאקסבי הדגים כיצד כף הרגל הטבעית השתנתה לנוכח הנעליים המודרניות שלטענתו גם מחלישות את כף הרגל. הוא הסביר על הביומכניקה של כף הרגל וכיצד עלינו לרוץ או ללכת בצורה נכונה כדי לשמר את גופנו בריא וחזק. המשתתפים גם למדו לתפור לעצמם סנדלים לריצה — מעין פיסת בד או עור דקיקה המפרידה בין כף הרגל לקרקע.

סאקסבי בן ה־42 מאמין שהמעבר לריצה יחפה הוא חלק מאורח חיים שלם. "פעם הייתי רווק שהתגורר בלונדון, בירת האופנה והרווקות", הוא מספר. "היום אני נשוי עם שתי בנות, מתגורר בכפר קטן. אנחנו מגדלים את האוכל שלנו בעצמנו והכל אורגני. אין פעילות שבני הבית שלי עושים הכוללת טכנולוגיה. מה שיש באופן טבעי, נשתמש בו. את מה שאין, ננסה לייצר. בעיר הגדולה אתה לא יכול לעשות את זה".

כשהתיישבתי על ספסל כדי לנוח הוא סינן: "למה את יושבת על ספסל? פעם אנשים היו יושבים על הרצפה עם רגליים מכופפות, בתנוחת הכובסת. היום אתה מושיב ילד על כיסא ובכל מקום יש ספסלים וכיסאות, ואחרי שיושבים עליהם הולכים לחדר הכושר לתרגל את תנוחת הסקווט". כשאמרתי שאנשים שיושבים על הרצפה בעולם המודרני נתפסים כמשוגעים או כקבצנים, הוא אמר: "חשוב מאוד לעשות תהליך הטמעה של הריצה היחפה ודרך החיים הנלוויות אליה. מי שעושה את זה בגלל טרנד, לא יישאר. סביר להניח שהוא יברח מכאן על נעלי עקב”.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות