הטיית משחקים משחיתה את הכדורגל

בסוף השבוע האחרון, ברצלונה ב' ניצחה את קבוצת אלדנסה 12-0, מה שהוביל לחשדות שהקבוצה מהליגה השלישית, שהמשחק הזה הבטיח את ירידתה לליגה הרביעית, מכרה את המשחק.

צ'יק סעעד, שחקן הקבוצה המובסת, טען אחרי המשחק שהוא היה אמור לפתוח בהרכב אבל רגע לפני המשחק ההרכב שונה. "חצי שעה לפני המשחק, הייתי אמור לפתוח אבל אז הם הכריחו אותנו לעזוב את ההרכב" אמר בראיון לתחנת רדיו מקומית. "הם אמרו לחברים שלי לקבוצה שהמשחק הזה מכור ושאם הם רוצים לשחק, אסור להם להבקיע. הם לא שאלו אותי דבר. המאמן ידע משהו בטוח. גם השחקנים... במהלך המשחק סירבתי לעלות למגרש. אמרתי לחברים שלי בקבוצה שגם הם צריכים לא לעלות למשחק בשביל שהשם שלהם לא יוכתם".

סעעד הוסיף: "יש ארבעה שחקנים שהיו מעורבים במכירת המשחק. לא איכפת לי מה קורה, אבל יום אחד אני אתן את השמות של השחקנים הללו. כמעט הלכנו מכות עם השחקנים הללו בחדר ההלבשה".

אלדנסה, ככל הנראה, תפשוט רגל ולא תמשיך את הפעילות שלה - אבל החשד הגדול הוא שהיא בעצם תפקדה כקבוצה שמטרתה להטות משחקים.

לפי "המארקה", נשיא המועדון ינסה עכשיו למנוע את מכירתו למשקיעים איטלקיים חשודים - שככל הנראה יש להם קשר לתוצאה הזו. כשסעעד דיבר על "הם הכריחו אותנו לעזוב את הרכב, הוא התכוון לטיפוסים החשודים מטעם הבעלים.

כל העניין הזה עלה לכותרות בעיקר בגלל שהשם של ברצלונה היה מעורב בו. אך סיפור הטיית משחק שכזה הוא בכלל לא נדיר. בין 300 ל-400 משחקים בשנה באירופה "מכורים". בדרך כלל המשחקים הללו מתחרשים בליגות הנמוכות - רחוק מהעין הציבורית. אך מכירת המשחקים מגיעה גם לליגות הבכירות ואפילו לליגת האלופות בכמה מקרים.

מתחקירים שנעשו בנושא ומחקירות של המשטרה וגופים כגון האינטרפול, ישנן קבוצות בבעלות אנשים שמוכרים משחקים ואף שחקנים שגודלו למכור משחקים. ישנם גם מאמנים ואנשי מקצוע שעובדים עם האנשים שאחראים למכירת משחקים.

17 מיליארד יורו מול טריליון דולר

איך זה קורה ומה אפשר לעשות עם זה?

הכנסות הליגות הראשונות של אירופה עומדות על 16.9 מיליארד יורו, עלייה של מיליארד יורו מ-2014. הכנסות המועדונים עלו בממוצע של 9.3% בשנה בשני העשורים האחרונים. ההכנסות כיום גדולות פי 6 מההכנסות ב-1996 ופי 2 מ-2004. 

אלו מספרים יפים מאוד אך אלו מתגמדים ביחס לכסף של תעשיית הענק של ההימורים, וההימורים הלא חוקיים.

תעשיית ההימורים הלא חוקיים - שמקורה במזרח הרחוק ומתנהלת בצורה מתוחכמת ומאורגנת גם בתוך אירופה - מגלגלת, על פי הערכות, כטריליון דולר בשנה - או 3 מיליארד דולר ביום. התעשייה הזו גורמת להטיית משחקים כבר יותר מעשור במגוון דרכים - מ"קנייה" פשוטה של שופט ועד העמדת "נבחרת טוגו מזויפת" למשחק בינלאומי בבחריין. האנשים מאחוריה הם אכזריים ולא אכפת להם לאיים ואף לרצוח אנשים המעורבים במשחק בכל הדרגים. זה קורה עכשיו המון בליגות הנמוכות ומחלחל, כאמור, גם לליגות הבכירות.

באופן תיאורטי, שחקן יכול להרוויח 3 מיליון דולר, ועדיין הגופים הללו "יוכלו לקנות אותו" אם כל מה שהוא מעוניין בו זה כסף. ובטח שיהיה קל יותר לקנות אותו אם הקבוצה שלו בחובות, מקיימת משחקים לא באמת חשובים (כי הרי היא לא יכולה לזכות במשהו) וגם לא משלמת לו מספיק - או בכלל.

כמו כן, הפערים בין אלו שיש להם לאלו שאין להם בכדורגל גדלו בצורה ניכרת בשנים האחרונות. סתם דוגמה, מאז 2009, 15 המועדונים העשירים באירופה העלו את ההכנסות מהחסויות ב-1.5 מיליארד יורו (148%) בעוד ששאר המועדונים הוסיפו כ-500 מיליון יורו בלבד להכנסות מחסויות (17%). 

פערים כלכליים הם אחת מהסיבות למכירת משחקים לפי אחד מהמומחים בתחום, דקלן היל. "מה שמוביל לשחיתות ולהטיית משחקים הוא 'ניצול יחסי': זה לא שאתה מנוצל, כמו שאתה מרגיש מנוצל לעומת הקהילה שלך" מסביר היל. "כלומר, אם אתה עיתונאי ישראלי, אתה לא תגיד לעצמך 'מלכת אנגליה מרוויחה 60 אלף ליש"ט ביום, ואני מרוויח רק 8,000 שקל בחודש'. אתה תשווה את עצמך לקולגות: אתה תגיד לעצמך 'אני עובד קשה בשביל 8,000 בחודש, אבל הבחור ההוא בטלוויזיה, שיש לו שיער יפה אבל הוא מטומטם - הוא מרוויח 50 אלף שקל בשבוע'. זה מה שירגיז אותך. תהליך דומה קורה גם בכדורגל: זה לא כמה גרוע משלמים לשחקנים, זה כמה גרוע משלמים להם לעומת האחרים. כדורגלנים משווים לשחקנים אחרים, וגם לבעלי הקבוצות. הסיבה הגדולה ביותר למכירת משחקים היא שספורטאים מרגישים שמשלמים להם רע. וככל שהפערים גדולים יותר, גם השחיתות גדולה יותר".

אז מה אפשר לעשות?

מאמצים את "רוח קרב תרמופילאי". הקרב, שנוי במחלקות מבחינת היסטוריונים, אך נתייחס כאן אך ורק למורשת הפופולרית שהותיר.

הקרב התרחש בשנת 480 לפנה"ס כשפלש ליוון צבא פרסי שהממעיטים מעריכים את גודלו ב־250 אלף חיילים, צבא בלתי ייאמן במונחים של אז. כדי לבלום ולעכב את הפלישה, שלחו ערי יוון השונות כוח של כ־5,000 חיילים בלבד, שאותם הנהיג כוח של 300 חיילים ספרטנים.

הקרב נהפך דוגמה מובהקת של איך "צבא קטן ואיכותי" יכול - בעזרת חינוך, אימון, אידיאולוגיה איתנה וטקטיקה נכונה - להדוף כוחות גדולים ואפלים. מבלי להיכנס לחוסר הדיוק ההיסטורי, בסרט 300 (כאילו, כל חייל ספרטני הוריד את שיערות החזה שלו בלייזר- ברור) רואים איך שהקרב הוא דוגמה מובהקת לניצחון האיכות על הכמות.

גם במצב של הכדורגל ישנם כוחות אפלים מהמזרח שמנסים להשחית את שורשי המשחק עם כסף רב (הערכות שבממוצע כל משחק באירופה, אפילו בליגות הנמוכות מגלגל 3 מיליון דולר). ולכן, גישה "ספרטנית" תסייע כאן. הקטנת הליגות המקצועיות תאפשר פיקוח טוב יותר על הליגות, וגיוס כוח עבודה איכותי יותר ברמת המנהלים והשחקנים יאפשר קיום סטנדרטים ניהוליים גבוהים יותר. ליגות קטנות ומקצועניות, שמתנהלות בסטנדרטים ערכיים גבוהים ורגולציה מתוחכמת, יכולות להתמודד ביעילות גבוהה יותר נגד מגפת הטיית המשחקים העולמית.

גם צמצום מספר המשחקים יאפשר פיקוח טוב יותר ובדיקות מקיפות בחשבונות שחקנים וכו' - בדומה לבדיקות סמים.

הטיית משחקים היא הסרטן של הספורט המקצועני - כי אם אנשים פשוט לא יגיעו למשחק כשהם חושבים שהוא מכור וככה כל הבסיס של תעשיית הספורט יקרוס. כן, זה קורה בעיקר במשחקים בליגות הנמוכות אבל סרטן זו מחלה שמתפשטת לכל הגוף. מה שמתחיל בליגה שלישית בספרד, יכול להגיע - דרך נשאים של המחלה (שחקנים שכבר מכרו משחק אחד פתוחים הרבה יותר למכירת משחק נוסף) לליגות הבכירות.

הטיית משחקים אולי נראית כמו בעיה רקשל הכדורגל אבל היא לא. בכסף הזה משתמשים פושעים מקומיים וגלובליים כדי לממן פעילויות כגון התחמשות של גופי פשע וטרור, סחר בבני אדם, שוחד לנבחרי ציבור ועוד. הטיית משחקים היא בעיה גלובלית שאינה תחומה רק לכדורגל. צריך לטפל בה עם חוקים ואכיפה אבל גם על ידי שינוי מחשבתי ופעילות מונעת.