סיפור מסריח: הרשתות החברתיות לא מצליחות לחדש

בדיחה ויזואלית חדשה שמסתובבת באינטרנט בשבועיים האחרונים משלבת את תכונת הסטוריז (Stories) שהמציאה סנפאצ'ט בכל דבר אפשרי: סטוריז בגיליון נתונים של אקסל, סטוריז במכתבת המק או סטוריז על גבי מחשבון. זה היה יכול להיות משעשע אם המציאות עצמה לא היתה מגוחכת כמעט באותה מידה.

אמרנו סנאפצ'ט? התכוונו לאינסטגרם. כלומר למסנג'ר. ולפייסבוק. הפיצ'ר החביב במקור, שאפשר למשתמשי סנאפצ'ט לצלם תמונות וסרטונים, להוסיף פילטרים ושרבוטים ולהציג את התוצאה לחברים למשך 24 שעות בלבד, נלקח בחודשים האחרונים בשבי על ידי פייסבוק. הרשת החברתית של מארק צוקרברג הדביקה את התכונה באגרסיביות אל תוך כל האפליקציות המרכזיות של החברה, מבלי אפילו לשנות את שמה. ווטסאפ הצליחה לכאורה לחמוק מהגזירה, אבל גם שם אפשר למצוא פיצ'ר דומה בשם "סטטוס". הצעד האחרון במתקפה, שהוביל לנחשול הבדיחות, הרטינות והטורים על הסנאפצ'טיזציה של פייסבוק, הוא דחיפת הפיצ'ר במורד גרונם של 1.7 מיליארדי המשתמשים באפליקציה הראשית של הרשת.

זו כמובן לא הפעם הראשונה שבה פייסבוק נוקטת צעד שמרגיז את משתמשיה, או בפרקטיקה השכיחה של העתקת פיצ'רים ממתחרים. אבל מהלך הטמעת הסטוריז משאיר רושם שונה ויוצר את התחושה שמשהו לא טוב עובר על החברה. האופן העצל וחסר ההשראה שבו הפיצ'ר שוכפל כמעט בשלמותו; החיבור הכפוי בין העולם הפייסבוקי, הבנוי על תפיסה של המשכיות ואינטראקציה עם חברים מסביב לכל פריט תוכן, לבין פורמט שמרגיש זר ולא קשור; חוויית המשתמש המבלבלת, שמערבבת בין הודעות פרטיות לתוכן פומבי בצורה לא נוחה; הפריסה של הפיצ'ר לרוחב שלוש אפליקציות שונות במהותן — כל אלה מותירים את הרגשה של זלזול בבסיס המשתמשים הקיים של החברה והתרחקות מדאיגה מצורת העבודה הזהירה והשיטתית שאפיינה אותה עד כה. וכל זאת ככל הנראה רק בשביל לרסק את סנאפצ'ט בעודה עושה את צעדיה הראשונים כחברה ציבורית ולשנע כמה שיותר ממשתמשיה אל חיקה של פייסבוק.

אם לשפוט על פי ההאטה בקצב הצמיחה של סנאפצ'ט והעלייה המקבילה והמהירה במספר משתמשי פיצ'ר הסטוריז באינסטגרם, המטרה הושגה לפחות חלקית. אך בדרך אל כיבוש הקהל הצעיר פייסבוק עלולה לאבד את אמון הקהל הוותיק. סטוריז תופסים שטח מסך משמעותי ומסרבלים את ממשק המשתמש, ויחד עם שינויים בעייתים נוספים עלולים לדחוף את המשתמשים לנטוש את האפליקציות המלאות לטובת גרסאות רזות יותר. בניגוד לקהל ההומוגני של סנאפצ'ט, משתמשי פייסבוק מגוונים בגיל וברקע, ורבים מהם משתמשים בה ככלי עבודה או לקידום אג'נדות פוליטיות, חברתיות ומסחריות, והסטוריז הם עבורם לא יותר מהסחת דעת.

ואולם, יותר מהחולשה של פייסבוק עצמה, אובססיית הסטוריז ממחישה תופעה רחבה יותר שמאפיינת לאחרונה את מרבית תעשיית המדיה החברתית, והיא דעיכה מדכדכת של חדשנות. טוויטר לא עשתה דבר מעניין מאז רכישת פריסקופ לפני כשנתיים, והיא מתמקדת בעיקר ביישור קו מול פייסבוק ואפליקציות הצ'ט באיחור לא אופנתי. גם באינסטגרם מתעסקים באינטנסיביות בגניבת רעיונות ממתחרים, וגוגל מצדה כבר מזמן הרימה ידיים וויתרה על התחום, מאז הניסיון הכושל האחרון עם גוגל פלוס.

כל רעיון חדש שמופיע בשטח — שידורי וידיאו חיים, פילטרים או שרבוטים על תמונות — זוכה כמעט מיד לאימוץ (שלא לומר חיקוי) אצל כל המתחרים. התוצאה היא מוצרים שמאבדים אט־אט ייחוד ומוותרים על חוויית שימוש מהודקת וחדה לטובת ניסיון מיוזע להדביק את המתחרים. אצל טוויטר וסנאפצ'ט התוצאות כבר מתגלמות בקשיים לגייס משתמשים חדשים ולשמר את הקיימים.

 

אם לשפוט לפי התנהלותה של פייסבוק בעבר, סטוריז יישארו לאורך זמן וגם אליהם המשתמשים יתרגלו. אולי בעתיד החברה תלטש את התכונה ותעניק לה אופי ייחודי שיאפשר לה להשתלב בצורה הרמונית יותר בפלטפורמה. סביר ששילובה לא יפגע מהותית בבסיס המשתמשים העצום של פייסבוק או בהכנסותיה, אבל האופן שבו בחרה פייסבוק להטמיע את סטוריז מרמזת על הדרך שבה הרשת החברתית צפויה להתנהל מעתה: העמסת יכולות מיותרות שמפריעות לרבים מהמשתמשים רק כדי לתקוע אצבע בעין של מתחרה זה או אחר, תוך התעלמות שיטתית מהצרכים האמיתיים שלהם. בסוף אנחנו עוד עלולים לגלות שהחיקוי הבוטה כל כך של סנאפצ'ט סימן את תחילת הסוף של פייסבוק כרשת החברתית הגדולה והמשפיעה ביותר בעולם.