מג'ינגל לשיגעון: הפרסומאי שכתב מחזה

כשרוני ממן (28), בוגרת לימודי תסריטאות בסם שפיגל, פנתה לאביה הפרסומאי ארנון ממן (70) בבקשה שיכתוב איתה מחזה, הוא התרגש והופתע. “יש בינינו פער של יותר מארבעים שנה ואיזה אדם צעיר חושב שההורה שלו הוא פרטנר לכתיבה? הרי זה לא שכיח”, אמור ממן בריאיון.

ממן, קופירייטר, יועץ פוליטי, כותב נאומים ומומחה גוגל אדוורדס, כותב כבר 45 שנה ללא הפסקה. הוא החל דרכו כקופירייטר במשרד “אריאלי” ובמשך כ־18 שנה היה בעלים ומנכ”ל של משרד הפרסום “תוצאות” אשר בין לקוחותיו נמנו השופרסל, דפי זהב, ג’ונסון אנד ג’ונסון, ביטוח הראל ועוד. לאורך השנים הוא יצר עשרות שמות מותגים וסלוגנים, בהם “הקדם ביטוח לניתוח” ו”נה־נה־נה נמס בכוס”.

אלכסה לרנר בהצגה "שפויה". בכורה בפסטיבל תיאטרונטו | צילום: ז'ראד אלון

“ככל שהיצירה שלך שורדת יותר, תחושת הערך של מה שאתה עושה גבוהה יותר. זה כיף לנסוע באוטו ולעבור על שלטי חוצות שאתמול חשבת על הסלוגן שלהם, זה מנפח את האגו”, הוא אומר.

בשנות ה־80 גם כתב תסריטים לתכנית הילדים “רחוב סומסום”. בגיל 62 הוא גילה את עולם הפרסום בגוגל Google AdWords ונשאב לתוכו. “להבדיל מקופי זה משהו שנותן סיפוק גם במובן הקהילתי כי לפעמים אפשר להציל רשת מקריסה אם יודעים לכוון נכון. גוגל הפך להיות העיסוק המרכזי שלי ואני כבר פחות באינטנסיביות בפרסומות”, הוא אומר.

השראה מחולי נפש

היתה זו מודעת קול קורא של פסטיבל התיאטרונטו שהובילה את ממן הצעירה לנסות לכתוב מחזה עם אביה. מלאכת הכתיבה נעשתה בקצב מהיר ובשני מישורים. “לא ישבנו יחד כי אני לא מסוגל לכתוב בחברותא”, אומר ממן. “אף פעם לא כתבתי שורה עם מישהו יחד כי זה משבש לי את החשיבה ולכן חילקנו את העבודה בצורה ספונטנית. פתחנו קובץ משותף וכל אחד כתב פרק ושלח לשני וכשראינו שזה עובד זה עבר מהר ובקלות. אני יודע לכתוב אבל היכולת המקצועית שלי לבנות דמות וקונפליקט מוגבלת ואת זה רוני עשתה. היא כתבה את הדרמה וסיננה את המיותר. אגב, אף אחד לא הצליח לזהות מי בינינו כתב מה”, מספר ממן.

ממן ובתו רוני. שיתוף פעולה נדיר | צילום: ארז מלץ

מהיצירה המשפחתית, שלדבריו קירבה עוד יותר בין השניים, נולדה ההצגה “שפויה” בבימוי ליאור סורוקה ובהשתתפות אלכסה לרנר, שתעלה הערב ובמהלך סוף השבוע בפסטיבל תיאטרונטו להצגות יחיד ביפו העתיקה (תיאטרון הסמטה) ובמרכז לתיאטרון עכו. המחזה מגולל את סיפורה של זוהר, בחורה בת 30 שגדלה בבית נורמטיבי והצטיינה בלימודים, המאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי אחרי ניסיון התאבדות. יש לה חלון הזדמנויות של שעה לשכנע את הוועדה הרפואית שהיא כשירה לשחרור ולשמור על זכותה לגדל את בנה בן הארבע.

ההשראה למחזה לא הגיעה מחוויות משפחתיות אלא מתוך עיסוקה של ממן הצעירה כחונכת ומלווה בהוסטל לחולי נפש ומהמצבים בהם היא נתקלת בעבודתה. “כשניסינו לחשוב על המונולוג הארוך של אותה בחורה הבנו שצריך משהו עוצמתי שיגרום לה להסתער ולהביא את כל מה שיש לה בפני הוועדה, וזה לא קשה להזדהות עם סיטואציה כזו אפילו שלא חווינו אותה. אמנם רוני עדיין לא אמא בעצמה אבל לא היה לה קשה להתחבר לתחושה הזו שפתאם לא בטוח שאתה יכול לגדל את הילד שלך”.

כתב נאומים לפוליטיקאים

“ההבדל בין כתיבה פרסומית שיווקית לכתיבת דרמה הוא עצום”, אומר ממן. “אבל אני גם כותב נאומים לפוליטיקאים, שזה סוג של מונולוג שצריך להגיע לשיא ולעבור אותו וצריך להיות כן ואמיתי ולדבר על חוויות ותחושות, ודווקא הניסיון שלי מהתחום הזה עזר לי”.

אתם חושבים להפוך את זה למסורת?

“יש חשק להמשך. אנחנו טעונים בתחושה שזה יכול להיות מספק ומרגש להמשיך לכתוב דברים מסוג זה יחד”.