אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
ועידת ניו יורק: לא הכרתי ואז התאהבתי צילום: אוראל כהן

ועידת ניו יורק

ועידת ניו יורק: לא הכרתי ואז התאהבתי

גדעון עמיחי, מייסד חברת הקריאייטיב No, No, No, No, No, Yes - כותב לקראת ועידת ניו יורק של כלכליסט Mind The Tech NY2017: ההצגה ההיא, התערוכה ההיא, מופע המחול ההוא והפסטה. חמישה פלאים שהתרחשו במקרה

20.04.2017, 16:46 | גדעון עמיחי

עברתי ליד הדוכן למכירת כרטיסים להצגות ברודוויי שעל אי-התנועה הענק בלב טיימס סקוור. לא היו לי תוכניות מיוחדות חוץ מלקלל את הקור הבלתי נסבל. נעצרתי מול אשנב "הצגות בלבד" וקניתי כרטיס להצגה שמעולם לא שמעתי את שמה בכיכובם של שחקנים שאני לא מכיר. אלו שאחר כך אחפש בגוגל.

ועידת ניו יורק של כלכליסט תתקיים ב-16-18 במאי. לפרטים והרשמה לחצו כאן

 

*חלפתי ליד בית הקולנוע אנג'ליקה על גבול סוהו ללא סיבה מיוחדת. לא צריך סיבות מיוחדות כדי להסתובב בסוהו. טיפסתי על המדרגות, נעצרתי מול האשנב וקניתי כרטיס לסרט הראשון ברשימה – סרט זר עם שם לא קליט שנעשה על ידי בימאי צעיר שמעולם לא שמעתי את שמו ובכיכובם של שחקנים שאני לא מכיר. נכנסתי לסרט ללא המלצה מוקדמת אבל עם גילוי מאוחר.  

 

קראו עוד בכלכליסט

*התגלגלתי במקרה לסביבת קולומבוס סירקל. בצד המזרחי ניצב בניין לבן וקטן בן שבע או שמונה קומות שלפתע שמתי לב לנוכחותו. התברר שבכלל מדובר במוזיאון קטן שמעולם לא שמעתי על קיומו. צעדתי פנימה, קניתי כרטיס ונכנסתי למעלית שלקחה אותי היישר לתחילתה של תערוכה של אמן שלא קראתי עליו אף פעם, שבחר לפסל בנייר בצורה מופלאה ובטכניקה שמעולם לא ראיתי.
 גדעון עמיחי גדעון עמיחי  גדעון עמיחי

*ערב אחד, ברחוב חמישים ומשהו, בין שדרה אחת לאחרת, חלפתי כרגיל ליד הבניין החום הענקי ההוא, זה שאף פעם לא טרחתי לתהות על קנקנו יתר על המידה. ניו יורק כל כך גדולה. אם אתחיל לתהות על קנקנו של כל דבר, הרי לא אסיים לעולם. אבל הפעם, בגלל הפוסטר שהיה תלוי על הבניין שממנו נשקף אליי צילום מהמם של ריקוד מסעיר, נעצרתי ובלי לשים לב מצאתי את עצמו בתוך הבניין, יושב בשורה החמישית, נדהם ממחול עוצר נשימה של להקה שאז לא הכרתי את שמה.

*ושוב השלג הזה, והקור הזה, ולמי יש כוח לצאת מהבית למינוס מי-יודע-כמה מעלות ומי-בכלל-סופר. אבל אני רעב ואף פעם לא הייתי חזק בטייק אוואי, אז זרקתי על עצמו משהו וירדתי לרחוב. צעדתי עשרה צעדים, נכנסתי בדלת האפרורית הזו ובלי ציפיות מרחיקות לכת נכנסתי למסעדה הזו, המשעממת הזו, ה-למרקה הזו (זה שמה) והזמנתי את הפסטה הבלתי נשכחת הזו שאף פעם לא טעמתי.

הכותב הוא מייסד חברת הקריאייטיב No, No, No, No, No, Yes

 

לכל כתבות "ניו יורק שלי" לחצו כאן

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות