אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
קלידים ורגש: אתם חייבים להקשיב לפיוצ'ר איילנדס צילום: Tom Hines

קלידים ורגש: אתם חייבים להקשיב לפיוצ'ר איילנדס

באלבומם החדש ממשיכה הלהקה להגיש את המתכון המנצח שלהם: סינתפופ מלא בתשוקה ורגש

23.04.2017, 09:10 | דנה קסלר

מהרגע הראשון ששומעים אותם, זה ברור שיש ב־Future Islands משהו מאוד לא סטנדרטי. מדובר בלהקה שהיא שילוב מוזר ולא מתבקש. מבחינה מוזיקלית, הם עושים סינתפופ עם השפעה חזקה של פוסט־פאנק. מראשית ימי הסינתפופ, בתחילת שנות השמונים, ובכל גלגולי החזרה אליו, התלווה לסינתפופ לרוב זמר בריטי קר ואדיש, או לפעמים זמרת עם מבטא צרפתי שיקי. סמואל הרינג, סולן פיוצ'ר איילנדס (שמופיע גם כראפר תחת השם המלוק ארנסט), לא נשמע ולא נראה כמו סולן להקת סינתפופ בשום צורה. הוא איש אמריקאי מוצק, נחוש, מלא להט ולגמרי לא אדיש. אין בו גרם של ניכור אירופי קר. הוא זמר סול כמעט, פרפורמר אינטנסיבי שמתפוצץ מתשוקה ויגון. כנראה שהוא גם זמר הנשמה היחיד בעולם שמשלב Growling (טכניקה המקובלת בדת'־מטאל) בשירה שלו. השילוב הזה נשמע מוזר, אבל הוא עובד נהדר.

האלבום החדש של פיוצ האלבום החדש של פיוצ'ר איילנדס | צילום: Tom Hines האלבום החדש של פיוצ

הם התחילו כלהקת אינדי קטנה בסצנה של בולטימור ופרצו בגדול ב־2014 אחרי שחתמו בלייבל הבריטי הנחשב 4AD, שבו הוציאו את אלבומם הרביעי, "Singles". הסינגל "Seasons" היה פנומן. זה שיר מדהים, והוא קודם על ידי הופעה לא פחות מדהימה אצל דיוויד לטרמן. הניגוד בין הסינתפופ האווירתי, מעברי המלודיה שמיד גורמים לעיניים לדמוע, והביצוע העוצמתי של הרינג, היה מהמם. עם לוק של פקיד וקו שיער נסוג, הוא פצח בריקודי ברוס ספרינגסטין משונים ושבה את לב הצופים בזכות האש היוקדת בעיניו וקולו מלא הנשמה. זאת היתה הופעה מושלמת, ומאז כולם מחכים לאלבום הבא של הלהקה.

עתה פיוצ'ר איילנדס מוציאים את אלבומם השני ב־4AD, והחמישי בסך הכל, ועל כתפיו מוטל התפקיד הלא פשוט להוות פולו־אפ ראוי לאלבום הפריצה הגדול. הם היו יכולים לקחת את זה לכל מיני מקומות, אך הם החליטו לא להמציא את עצמם מחדש. אפילו את הביצוע של הסינגל החדש, "Cave", אצל קונאן אובריאן, שבו נראה הרינג כגורילה מתחרפנת, אפשר להשוות להופעה הוויראלית ההיא אצל לטרמן. ההבדל העיקרי הוא ש"Cave" הוא שיר הרבה יותר אפל מ"Seasons", וההופעה (והתאורה באולפן) בהתאם.

פיוצ פיוצ'ר איילנדס. שירי פרידה ושברון לב | צילום: Tom Hines פיוצ

האלבום נפתח בשורה של שירי פרידה ושיברון לב. שירים כמו "אלאדין" ו"Ran" פועלים על פי קונבנציית הסינתפופ שלפיה הדיסוננס בין האווירה האופורית לטקסטים העצובים יוצר תחושה קתרטית. לקראת הסוף מגיעה הפתעה בשם "Shadows" — דואט עם דבי הארי (בלונדי) בת ה־71.

מבחינה סגנונית, אין פה הפתעות (אולי מלבד קטע הדאב "Candle"). הבס א־לה פיטר הוק (ג'וי דיוויז'ן/ניו אורדר) של ויליאם קשיון כל הזמן דוחף קדימה, מעל לסינתים של גריט וולמרס, כשהרינג מגיש למאזינים את לבו המדמם על צלחת בכל שיר מחדש. גם כשהפאתוס מוגזם לגמרי, זה עדיין לגמרי מרגש.

שורה תחתונה >>סינתיסייזרים עם לב ענק

תגיות