דו"ח טכנולוגי
לגגל במקום ללמוד: הרשת כאקסלרטור של הבורות האנושית
מה עושה האינטרנט לנכונות שלנו ללמוד נושאים חדשים או בכלל להיות מודעים לקיומם, אובר קונה מידע שנגנב מתוך מיילים של משתמשים, מייסד עליבאבא מפחד מהרובוט שיחליף אותו ואף אחד לא רוצה להיות הצנזור הראשי של פייסבוק
הרמקול של האגדה האורבנית
לפני כמה שנים, הרעיד מאמר בשם "האם גוגל מטמטמת אותנו", של ניק קאר, את הרשת. הטיעון של קאר היה שהרשת - גוגל היא כאן רק דוגמא - מחסלת את חוסר הריכוז שלנו ואת היכולת שלנו להתמקד בקריאה או כתיבה ארוכת טוו... שניה, קפצה לי התראה. קאר הפך אחר כך את המאמר שלו לספר, The Shallows, שהייתי רוצה להגיע אליו פעם אבל הוא מצריך יותר מדי ריכוז.
חוקרים כבר מצאו שככל שאנשים מאמינים שעובדה מסוימת תשמר או שניתן יהיה לחלץ אותה בקלות, הם נוטים לשכוח את העובדה עצמה. הם קוראים לזה אפקט גוגל: למה לזכור משהו, אם התשובה ממילא תהיה במרחק כמה קליקים? ישנם פוליטיקאים, כמובן, שלקחו את ההשפעה הזו כמה צעדים הלאה, ולא טורחים אפילו לבצע חיפוש גוגל לפני שהם כותבים שזנון המציא את פרדוקס האבן או שקופרניקוס היה חכם יווני.
התופעה עצמה איננה חדשה: אפלטון התלונן על כך שבתקופה שבה לאנשים לא היה קרוא וכתוב, הם זכרו הרבה יותר פרטים בעל פה ושהזכרון התדרדר עם הגעת הכתב. למה לזכור, אם אפשר לקרוא אחר כך?
אבל למידע, ולעובדות, יש חשיבות בפני עצמם. הם לא רק שאלת טריוויה שאפשר להקיש לגוגל. הם הבסיס לתפיסה של תרבות אנושית משותפת. אפשר להתווכח על מי ראוי יותר שייזכר, גנרל הקונפדרציה רוברט אי לי או משחררת העבדים הארייט טובמן; האם הרמב"ם חשוב יותר מפרויד; אבל בכל זאת רצוי שבני אדם מתפקדים לא יהיו טאבולה ראסה.
אפשר לטעון שאדם שאיננו מכיר שום תחום פרט למשחקי מחשב הוא גאון בתחומו, אבל פעם היינו קוראים לאדם כזה idiot savant, שוטה שממש-ממש מוצלח בתחום אחד. בורות מעולם לא היתה משהו להתגאות בו וכולם בורים במשהו: עבדכם הנאמן לא מבין בפיזיקה, וההבדלים בין פוטבול אמריקאי וראגבי תמיד חומקים ממנו, ובדיוק בשל כך הוא לא יביע עמדה על פיזיקה או על ראגבי רק בגלל שהוא חיפש את זה הרגע בגוגל. הסיכוי שתבצע טעות מביכה גבוה, אם אתה לא יודע כלום והרגע שלפת פריט מידע. בהתאם, לא הייתי מייעץ לאף אחד לנסות להבין מה קורה בסוריה או צפון קוריאה - או בבלגיה, לצורך העניין – רק בגלל שהוא קרא לפני זמן קצר ערך ויקיפדיה. והבעיה של הרשת היא לא רק עידוד הבורות ("לא חשוב לדעת מה זה X, אחפש אם אצטרך") אלא גם עידוד האנשים שלא יודעים על מה הם מדברים אבל משוכנעים שכן.
אתם עשיתם מה עם המידע שלי?!
אובר תמיד היתה חברה עם גן חלאתי, אבל החודשים האחרונים הם שפל חדש: היא מקושרת כעת עם נוכלות, הונאה, הטרדה מינית, פלישה לפרטיות, ושאר מעשי נבלה. כלומר, כל זה היה שם אבל הזרקור של תשומת הלב הציבורית לא הופנה לנושא. והקישור עם אובר הופך את הצרה של Unroll.me לחמורה הרבה יותר.
לאלו מכם שאין להם מושג מהי unroll ואין לכם כוח לגגל את התועבה, מדובר בסוג של ציפור טפילית שחיה מהשרידים של תנין: היא עוברת על המייל שלכם, לוקחת את כל הדברים שנרשמתם אליהם בלי ששמת לב ומכניסה את כולם למייל אחד מסודר. יעיל, אם אתם אשכרה רוצים לקרוא את כל הניוזלטרים, שירותי העדכונים והפרסומות. נחמד, ובלי ספק פחות מזיק ליקום מהרבה סטארט-אפים אחרים בעמק הסיליקון.
אלא שלאחרונה נחשפה העובדה ש-unroll מכרה את מידע המשתמשים שלה לאובר. מסתבר שהיא עוברת לא רק על המיילים שמציעים לכם להפגש עם קבוצת רקדני הפולקה המקומית או לקבל חידקי כולרה טריים במחיר מוזל, אלא בעצם על כל המיילים. קבלות, למשל. זה מידע שיש לו המון ערך: אם יודעים מה אתם קונים, אפשר להציע לכם פרסומות מדויקות שיפתו אתכם לקנות דברים שאתם לא באמת צריכים.
כחלק מהסקנדל הגדול של החשיפה שאובר ריגלה אחרי נהגי ליפט, חשף הניו יורק טיימס את העובדה שאובר קנתה מ-unroll את המידע על אנשים שקיבלו מליפט קבלות כדי שהיא תוכל לאמוד את החוסן העסקי של ליפט. עד כאן זה גרוע למדי, אבל אז הגיעה התגובה של המנכ"ל, ג'וג'ו חדאיה, והעלתה את רמת הגועל. חדאיה הכריז שהוא "שבור לב" מכך שהמשתמשים עלו על העובדה שהוא מוכר את המידע שלהם, וציין שהעובדה שהחברה מוכרת את המידע מופיעה ב"אנגלית פשוטה" בהסכם השימוש של החברה, תוך שהוא מודה שאף אחד לא קורא את הזבל הזה.
הלו! זה הג'וב שלי!
מנכ"ל עליבאבא, ג'ק מא, מצטרף לשורה של מנכ"לים שמוטרדים מאוד מהאפשרות של תבונה מלאכותית. מא מעריך שעליית התבונה המלאכותית תוביל בשלושת העשורים הקרובים למשברים חברתיים - ושבמשך הזמן הזה לפחות היא תגרום למין האנושי יותר סבל מאושר.
לדבריו, מכונות אמורות לעשות רק מה שבני אדם לא מסוגלים לעשות, כי אחרת היחס בין מכונה לאדם מפסיק להיות שותפות והן מתחילות להחליף את בני האדם. בתור מי שעשה את הונו מסחר מקוון, שחיסל לא מעט משרות של סוחרים מסורתיים, מא יודע על מה הוא מדבר.
והוא הגון מספיק כדי להודות בכך שיש כאן איום גם עליו עצמו ועל השדרה החברתית שאליה הוא משתייך: הוא מעריך שבעוד 30 שנה, השער של טיים שיציין את המנכ"ל המצליח של השנה יציג רובוט. אלו, הוא מזכיר, מקבלים החלטות רציונליות ולא מושפעים משיקולים אי-רציונליים של כעס נגד מתחרה מסוים, פוזה, ילדותיות או רגשות באופן כללי. גם אם מא יאבד את עבודתו לטובת איזה C3PO, לא צריך לדאוג לו יותר מדי. הוא כבר מסודר. מה אתכם?
קצרצרים
1. פייסבוק עברה דרך ארוכה בחצי השנה האחרונה: מהכחשה של עצם קיומה של בעיית החדשות המפוברקות ועד לפתיחת מחלקה חדשה שכל תפקידה הוא להלחם בהן. הבעיה, כמובן, היא בעיית תדמית. לפייסבוק לא אכפת שעובדים על המשתמשים שלה ומאכילים אותם תעמולה פוטיניסטית כל זמן שאנשים לא מודעים לזה. יש יותר מדי תשומת לב עוינת וכמה רגולטורים, במיוחד בגרמניה, התחילו להתעורר ולהבין שפייסבוק מהווה סכנה להליך הדמוקרטי. צריך לזרוק להם עצם, אז פותחים מחלקה חדשה. הבעיה היא שפייסבוק מתקשה לאייש את תפקיד הצנזור הראשי שלה: אנשים שמחזיקים הן בידע הטכנולוגי והן בידע העיתונאי הנדרש לתפקיד לא מביעים עד כה התלהבות לעבוד שם. אולי הם זוכרים שפייסבוק שכרה צוות של עיתונאים כדי שיאמן את האלגוריתם שלה רק כדי לזרוק אותם לכלבים ולגלות שבעצם, אלגוריתם בפני עצמו הוא רק מקור לצרות בתחום הזה.
2. תראנוס, חברת ההונאה של אליזבת' הולמס, ממשיכה לקרוס בלהבות. הוול סטריט ג'רנל, שהביע ספקנות בריאה כלפי המזימה הזו מלכתחילה, מדווח כעת (בהתבסס על תצהירים של יותר מ-20 עובדים) שזו היתה תרמית מתחילתה ועד סופה: החברה רכשה ציוד רפואי שהעמידה פנים שייצרה בעצמה דרך חברת קש, היא ערכה מצגות שווא למשקיעים ואפילו הונתה את הדירקטורים שלה-עצמה. בתקווה, נוכל לדווח בעגלא ובזמן קריב על סגירת החברה ואולי גם על מעצרה של הולמס.
3. שורה של חברות בעמק הסיליקון החלו לאחרונה לשכור ברנשים שמכנים את עצמם פילוסופים פרקטיים, שתפקידם הוא להסביר למטורפים נטולי הבושה שמנהלים שם את העניינים תפיסות פילוסופיות בסיסיות של מהם החיים הטובים, כמו גם לייעץ בהתאם מה החברה שלהם צריכה לייצר. תחום הפילוסופיה סבל תמיד מעדר נלווה של שרלטנים שמכרו את מרכולתם המפוקפקת לכל דורש ובדרך כלל לא השאירו אחריהם שום שובל - אבל כאן יש סוג דלוח במיוחד של פילוסוף, כזה שחושב שחברה שמבוססת על תאוות בצע יכולה להוביל איכשהו לחיים טובים. כמובן, הפילוסופים הללו טוענים שהם עצמם הם תוצאת התנגדות להר הבולשיט שרווח בעמק הסיליקון, כמו "מנהיגי מחשבה" שמוציאים מניפסטים לא מובנים. ג'וב יפה, אם בולשיט עמוק לכאורה הוא התחום שלכם.
4. ליוליוס קיסר מיוחסת האמירה שהוא אוהב את מעשה הבגידה (כל זמן שזה פועל לטובתו, כמובן) אבל תמיד מתעב את הבוגד עצמו. ג'וליאן אסאנג' כנראה מבין את זה עתה על בשרו. לאחר שאסאנג' פעל למען הקמפיין המשולב של פוטין וטראמפ בבחירות 2016, תוך שהוא מדליף מידע אסטרטגי שמכיל כלום אבל נראה חשוב, דיברו הרפובליקנים על הפסקת התביעות נגדו. טראמפ עצמו אמר במהלך אוקטובר שהוא "אוהב את וויקיליקס". ובכן, ביום ו' האחרון טראמפ הודיע שהוא תומך במעצרו של אסאנג'. מה ביחס להצהרה מאוקטובר? טראמפ טוען שהוא לא הובן. שזה משונה, כי ב-2010 הוא אמר שביחס לאסאנג', "צריך להיות עונש מוות או משהו". יש לקוות שמתישהו אסאנג' יוכל להסתכל בעצמו במראה.
2 תגובות לכתיבת תגובה