אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
האפריטיף של וול סטריט: כך נראו 100 הימים הראשונים של נשיאי ארה"ב בתפקיד צילום: שאטרסטוק, אם סי טי

האפריטיף של וול סטריט: כך נראו 100 הימים הראשונים של נשיאי ארה"ב בתפקיד

מדד S&P 500 של שוק המניות האמריקאי קיבל את דונלד טראמפ בזרועות פתוחות, ואז טיפה סגר אותן. מניקסון, דרך בוש ועד קלינטון - מה אומרים 100 הימים הראשונים בתפקיד על המשך הדרך?

29.04.2017, 13:28 | מיקי גרינפלד

לנוכח העליות המהירות שנרשמו במדדים בניו יורק בימים שהגיעו פוסט נצחונו של דונלד טראמפ בבחירות, שני דברים היו ברורים. האחד, שהמשקיעים מגלים אהדה גדולה לנשיא הנבחר, ובעיקר להבטחותיו. השני, שלשוק יש ציפיות גדולות מאד מאותו נשיא חדש.  

קראו עוד בכלכליסט

בסיכום 100 ימיו הראשונים של הנשיא, בכל מה שקשור לשוק, העמדה הזו בא לידי ביטוי באופן מרשים למדי: התלהבות גדולה בחודשיים הראשונים, שהחלה לדעוך במידת מה בשליש השלישי של התקופה, כאשר החלו סימני השאלה לגבי החלק השני במשוואה - שאלת העמידה בהבטחות ובציפיות.

בסיכום ימי החסד, מדד S&P 500 סגר את את 100 הימים הראשונים של הנשיא טראמפ בעלייה מרשימה של 5.2%. ביום כניסתו לתפקיד עמד המדד על 2,271 נק' וכיום הוא נע מעט מתחת ל-2,400, סביב 2,380 נק'.  

 , צילום: שאטרסטוק , איי פי צילום: שאטרסטוק , איי פי  , צילום: שאטרסטוק , איי פי

לשם השוואה, ב-100 ימי החסד של הנשיא אובמה עלה השוק ב-8.5% (8.48%), אצל בוש הבן נרשמה ירידה של 6.7%, הנשיא קלינטון נהנה מעלייה מתונה של 1.2% במדד ב-100 הימים, בוש האב עם עלייה מרשימה הרבה יותר של 8%, רייגן עם עלייה של 1.1% וקודמו בתפקיד ג'ימי קרטר נאלץ להתמודד עם תגובה מאד לא סימפטית - ירידה של 4.4% בשוק ב-100 ימיו הראשונים בתפקיד.

האם אפשר ללמוד דבר מה משמעותי מנתוני 100 הימים הראשונים? לא ממש. ו"לא ממש" זו לא רק טענה אינטואיטיבית אלא גם כזו שעוגנה במחקר. שורה של מחקרים שנעשו בארה"ב הצביעו על כך שכמעט תמיד לאחר בחירתו של נשיא אמריקאי מקבל השוק דחיפה חזקה לטווח הקצר, ואולם בהשוואה כוללת של תקופות נשיאות שלמות, תחת שלטון דמוקרטי, ההחזר של השוק (בחישוב מתואם אינפלציונית) גבוה יותר. על פי מחקר שנעשה ב-UCLA (בעשור שעבר, בתקופת הקדנציה השנייה של ג'ורג' בוש הבן), החל מסוף שנות ה-20 של המאה הקודמת, ההחזר של השוק בחישוב מתואם אינפלציוני היה גבוה ב-5 נקודת אחוז לשנה תחת נשיא דמוקרטי בהשוואה לתקופת נשיאות רפובליקאית (נקודת אחוז - יחידת גודל אחוז, לא שיעור שינוי באחוזים).

הדחיפה החזקה שנותנת בחירה בנשיא רפובליקאי לשווקים בטווח הקצר נובעת במידה רבה מהתפיסה הרווחת לפיה נשיא רפובליקאי הוא טוב לעסקים. ובדיוק כמו תפיסת המראה לפיה נשיא דמוקרטי הוא טוב יותר לרווחה ואוכלוסיות חלשות, ההנחה הרווחת לא תמיד עוגנה במציאות. 

אשר להישגים של השוק תחת שלטון דמוקרטי דווקא בטווחים הארוכים יותר, אין הסבר מוסכם לנתון זה. נסיונות שונים שבוצעו, כולל בדיקות של שערי ריבית, תוכניות כלכליות, ואיתור תבניות שונות ומשונות, לא הובילו למסקנה חד משמעית – בין היתר (אך לא רק) בשל העובדה שאין בהכרח התאמה בין מצב כלכלי (בעיקר ברמת נתוני המאקרו) לבין מצבו של השוק הפיננסי. בימים כתיקונים, כאשר לא מדובר במצב של משבר כלכלי כבד (כמו זה שאליו הובילה הקריסה הפיננסית של 2008), העניין של המשקיעים הוא בעיקר בדוחות ובמדיניות המוניטארית, והרבה פחות בנתוני הצמיחה, אמון הצרכנים/עסקים והאבטלה.

כך למשל המקרה של ג'ימי קרטר הדמוקרט, הנשיא ה-39 של ארה"ב - שנחשב לדעת רבים לאחר הנשיאים הפחות מרשימים, ודאי שבמאה ה-20, בין היתר בגלל ההתנהלות האמריקאית מול המהפכה באיראן וחטיפת בני הערובה. גם מבחינת השוק תקופתו של קרטר לא ידעה עדנה, עם תשואה שנתית של 6% בלבד במדד S&P 500, מהנשיאים היותר חלשים בהקשר "שוקי". ואולם במובן הכלכלי (ולמרות המיתון של 1980 והאינפלציה), תקופת הנשיאות שלו היתה לא רעה: ממוצע הצמיחה השנתי עמד על 3.4% ושיעור האבטלה הממוצע על 6.5% - מהנשיאים המוצלחים ביותר בתחום זה (רק תקופת הנשיא קלינטון מציגה תוצאה טובה יותר בשני נתוני המאקרו הללו גם יחד, צמיחה של 3.7% ואבטלה של 5.1%).

הנשיא ג הנשיא ג'ימי קרטר | צילום: רויטרס הנשיא ג

חוזרים לשוק. תקופת הנשיאות של הנשיא היוצא ברק אובמה לא רק התחילה נהדר כאמור ב-100 ימי החסד, אלא גם הסתיימה בנתון מרשים – השוק סיפק בתקופתו תשואה שנתית של 12%. זו היתה למעשה אחת מתקופות הנשיאות היותר מוצלחות מבחינת המשקיעים, אף שלא הטובה ביותר.

אובמה "נהנה" כמובן מעובדת כניסתו לתפקיד מעט אחרי הקריסה הפיננסית האדירה של 2008, רגע לפני שהחלה ההתאוששות בכלכלה האמריקאית - שלא לדבר על התמיכה האדירה שהעניקה המערכת המוניטארית לשווקים בתקופתו. אותה קטסטרופה של 2008 אחראית גם על נתוני השוק הגרועים בתקופת הנשיא ה-43 של ארה"ב, גו'רג' בוש הבן (2009-2001), אם כי בכיוון ההפוך. קריסת שוק המניות לקראת סוף ימי נשיאותו הורידה את הממוצע השנתי של התקופה כולה למינוס 4.6%. הנחמה? היה נשיא עם נתונים גרועים עוד יותר.

תקופת הנשיאות המלאה האופטימאלית שידע השוק מאז תום מלחמת העולם השנייה היתה זו של הנשיא ביל קלינטון - שנות קלינטון (2001-1993) הניבו למשקיעים תשואה שנתית של 17.4% (מדד S&P 500 עלה בתקופתו מ-433.37 נק' ל-1,342.54 נק').

הנשיא ביל קלינטון, צילום: בלומברג הנשיא ביל קלינטון | צילום: בלומברג הנשיא ביל קלינטון, צילום: בלומברג

היה אמנם נשיא אחד שתחתיו סיפק השוק תשואה גבוהה יותר, אך לא היה זה נשיא נבחר וכהונתו לא היתה מלאה: בתקופתו של ג'רלד פורד, הנשיא שהחליף ב-1974 את ריצ'רד ניקסון (לאחר התפטרותו בעקבות פרשת ווטרגייט) ושהפסיד ב-1977 בבחירות לג'ימי קרטר, רשם מדד S&P 500 תשואה שנתית של 18.6% בממוצע.

בחלק התחתון של טבלת 'השוק בנשיאות' עומדת תקופת הנשיאות של קודמו המתפטר, הנשיא ריצ'רד ניקסון (1974-1969), שבמהלכה סיפק S&P 500 תשואה שנתית שלילית של 5.1%.

אשר ליתר הנשיאים, אלה הנתונים, מהגבוה לנמוך, אחרי קלינטון ואובמה: ג'ורג' בוש האב (1993-1989), תשואה שנתית של 11.9% במדד S&P 500; דווייט אייזנהאואר (1961-1953), תשואה שנתית של 10.3%; רונלד רייגן (1989-1981) תשואה שנתית של 9.4%; הארי טרומן (1953-1945), תשואה שנתית של 9.1%; ג'ון קנדי (דמוקרט, 1961 עד לרצח בנובמבר 1963), תשואה שנתית של 8.3%; לינדון ג'ונסון (דמוקרט, 1969-1963), תשואה שנתית של 7.1%; ג'ימי קרטר (1981-1977), תשואה שנתית של 6%.

את הרשימה כאמור סוגר הנשיא ניקסון, עם מינוס 5.1%. ככל שהנתון הזה לא מחמיא לנשיא ה-37 שלא ארה"ב, הוא רחוק מלהיות הדבר המהותי, החשוב והמעניין שניתן לומר על תקופתו בתפקיד מנהיג העולם החופשי...

הנשיא ריצ הנשיא ריצ'ארד ניקסון | צילום: ויקיפדיה הנשיא ריצ

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות