מסמפט גם את עצמו: שלמה גרוניך משיק אלבום חדש

האלבום החדש של שלמה גרוניך, "שלמה גרוניך והפילהרמונית", הוא ככל הנראה האלבום היחיד שהוא האזין לו אחרי צאתו. "כל חיי לא הרביתי להאזין לאלבומים שלי", הוא מודה בראיון ל"כלכליסט". "זה אף פעם לא סיפק אותי ותמיד הרגשתי שהייתי יכול לעשות את זה אחרת וטוב יותר".

גרוניך חושב שהביקורתיות החמורה הזאת היא שמביאה בסופו של דבר אמנים להישגים. "העובדה שאתה לא מרוצה מעצמך היא שמביאה אותך כל הזמן לנסות להשתפר. מי שנח על זרי הדפנה עלול לשקוע - אז אני לא נח". לדבריו, האלבום החדש "מונח באוטו, ומכיוון שאני נוסע לא מעט, אז מדי פעם אני לוקח שלוק ממנו, וזה מרגש אותי מאוד. אני כבר מתחיל לשמוע אותו כאילו זה לא אני".

האלבום מתעד מופע של גרוניך עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בהיכל התרבות בתל אביב, מופע חד־פעמי שהיה ולא יהיה עוד. לדעתו, הידיעה שהמופע התקיים ולא יהיה עוד כמוהו לעולם הופכת אותו למרתק בצורה בלתי רגילה.

"אני חושב שהתחושות פשוט נשפכות החוצה מהסאונד באופן יוצא דופן", הוא מסביר, "תחושות שאני לא תמיד שומע באלבומי הופעות חיות אחרים". גרוניך נותן כדוגמה את הפעם הראשונה שבה האזין לסרג'נט פפר של הביטלס, "עם קרנות היער ומחיאות הכפיים של הקהל בפתיחה", הוא נזכר. "זו אמנם לא הופעה חיה אמיתית, אבל אני חווה את תחושת החד־פעמיות הזאת, וזה מרגש אותי מאוד".

גרוניך מסכים שהתחושה החדשה שלו לאלבום הזה, עם הגב העצום של התזמורת הפילהרמונית מאחוריו, מחזירה אותו להתחלה, למוזיקה הקלאסית שממנה צמח גרוניך הפסנתרן. שירו הידוע "אל נא תלך", שהלחין על פי הפרלוד הכי מפורסם של באך (פרלוד מספר אחת), שהיה אחד הלחנים הראשונים שיצר, ויצא ב־1971 באלבומו הראשון "למה לא סיפרת לי!?", זכה לבית חדש ומיוחד לכבוד ההופעה שהפכה לאלבום.

איך חזרת רק עכשיו למקורות?

"אני לא יודע. זה עשרות שנים, מצעירותי, ניווטתי בשדה הקלאסי. הייתי מדמיין ולפעמים גם מעבד את היצירות שלי לכיוון הקלאסי הזה. המסגרת הפילהרמונית היתה כאילו משאת נפש שהתגשמה".

גרוניך בכלל לא תכנן שהמופע, שהתקיים בנובמבר האחרון, יהפוך לאלבום. מבחינתו, הרי, היה זה הגשמת חלום של 45 שנה ותו לא. "ימים ספורים לפני המופע החליטו להקליט אותו", הוא נזכר. "רוני בראון (מנכ"ל חברת התקליטים הליקון - א"ב) אמר שזו הזדמנות נדירה להנציח משהו תרבותי חשוב. יומיים לפני המופע הודיעו לי שזה הולך לקרות, ואני באמת אסיר תודה".

תיעוד המופע הפך לנכס, משום שעד עכשיו גרוניך לא ממש זוכר מה היה שם. "בתום הקונצרט ניגשו אליי אנשים בהתרגשות אדירה והחמיאו ושאלו איך היה לי", הוא מספר. "עניתי שאני לא יודע, כי לא הייתי שם. ההתרגשות שאפפה אותי היתה כל כך חזקה וקיצונית שממש בלבלה אותי. הייתי מנותק מהגוף".

"תוצר של תרבות אחרת"

גרוניך, בן 68, הוא מדור האמנים שעיצבו את טעמנו המוזיקלי. החל משירים שהלחין לאחרים כמו "יש לי סימפטיה" לנורית גלרון, המשך בשיתופי פעולה פורצי דרך שבהם לקח חלק כמו "מאחורי הצלילים" עם מתי כספי, ההרכב "קצת אחרת" לצדם של שלמה יידוב ושם טוב לוי או מקהלת "שבא" שהקים, המורכבת מנוער יוצא אתיופיה, וכלה בקריירת הסולו המסקרנת והמגוונת שלו.

כשאני שואל לדעתו על המוזיקה שעליה גדל הנוער כיום, כמו על להיט "מסיבה בחיפה" של האולטראס ואיתי לוי או הלהיטים הרבים של סטטיק ובן אל, הוא לא מסכים להגיד מילים רעות.. ההפך, הוא אפילו מעט מפרגן.

ועדיין, מה דעתך על המוזיקה הזו?

"אני תוצר של סוג אחר של אמנות ותרבות", הוא מסביר. "בסביבה שאני גדלתי בה, הרייטינג לא היה הדבר שהוליך את האמנות אלא הסקרנות של היוצר והקשר האמיתי עם המוזיקה. בשנים האחרונות זה נהיה יותר ממוסחר מכיוון שההיצע כל כך גדול. אז החיפוש אחר הרייטינג והיצירה הממוצעת שתדבר לקהל נרחב ביותר גורמים ליצירה אחרת מזו שאני הייתי רגיל אליה. אבל גם בתוך כל הקלחת הזאת יש המון כישרונות טובים ומבורכים".

התוכן לא רדוד יותר מבעבר?

"בעבר מוזיקאים היו מגיעים אחרי דרך ארוכה של לימוד ועם ניסיון עשיר. היום הדרך 'התקצרה' והמוכשרים באמת מצליחים לעקוף את הדרך הזאת. אני לא מסתכל על זה מגבוה, אלא מקבל את השינוי הזה שקורה בעולם כל הזמן. אני אישית לא כל כך מקשיב לרדיו, ואני לא ממש מכיר את סטטיק ואת השמות האלה השכם והערב. אני יודע שזה נשמע לא ייאמן - אבל אני לא כל כך מחובר".

"טוב לי איפה שאני נמצא"

לכבוד האלבום החדש, גרוניך יקיים סדרה של מופעים עם נגניו עמרי אגמון, אייל מזיג ורון אלמוג, המנגנים על גיטרה, בס ותופים. גרוניך, כמובן, ינגן על פסנתר. ההופעה הקרובה תיערך ב־25 במאי במועדון צוותא בתל אביב. "לחזור לצוותא אחרי עשרות שנים זו גם חוויה בפני עצמה", הוא מדגיש.

מה היעד הבא? עוד מופע שכזה?

"את האמת, אני לא יודע מה לומר. הייתי שמח להופיע עם הסימפונית של לונדון, אבל אני כבר לא חושב על לכבוש את העולם או לצאת לטורים חוצי יבשות. טוב לי איפה שאני נמצא עם משפחתי האהובה, עם היצירה שלי ועם ההערכה של הקהל שאני חש אותה עם השנים יותר ויותר".