אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מסמפט גם את עצמו: שלמה גרוניך משיק אלבום חדש צילום: אוראל כהן

מסמפט גם את עצמו: שלמה גרוניך משיק אלבום חדש

"ההתרגשות היתה כל כך קיצונית שהייתי מנותק מהגוף", מספר גרוניך על אלבומו החדש, שמתעד הופעה עם הפילהרמונית, ומסביר מדוע זה אלבומו היחיד שאליו הוא מסוגל להאזין מבלי להיות ביקורתי

30.04.2017, 08:50 | אלעד בילו

האלבום החדש של שלמה גרוניך, "שלמה גרוניך והפילהרמונית", הוא ככל הנראה האלבום היחיד שהוא האזין לו אחרי צאתו. "כל חיי לא הרביתי להאזין לאלבומים שלי", הוא מודה בראיון ל"כלכליסט". "זה אף פעם לא סיפק אותי ותמיד הרגשתי שהייתי יכול לעשות את זה אחרת וטוב יותר".

גרוניך חושב שהביקורתיות החמורה הזאת היא שמביאה בסופו של דבר אמנים להישגים. "העובדה שאתה לא מרוצה מעצמך היא שמביאה אותך כל הזמן לנסות להשתפר. מי שנח על זרי הדפנה עלול לשקוע - אז אני לא נח". לדבריו, האלבום החדש "מונח באוטו, ומכיוון שאני נוסע לא מעט, אז מדי פעם אני לוקח שלוק ממנו, וזה מרגש אותי מאוד. אני כבר מתחיל לשמוע אותו כאילו זה לא אני".

האלבום מתעד מופע של גרוניך עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בהיכל התרבות בתל אביב, מופע חד־פעמי שהיה ולא יהיה עוד. לדעתו, הידיעה שהמופע התקיים ולא יהיה עוד כמוהו לעולם הופכת אותו למרתק בצורה בלתי רגילה.

עטיפת האלבום, צילום: יח"צ עטיפת האלבום | צילום: יח"צ עטיפת האלבום, צילום: יח"צ

"אני חושב שהתחושות פשוט נשפכות החוצה מהסאונד באופן יוצא דופן", הוא מסביר, "תחושות שאני לא תמיד שומע באלבומי הופעות חיות אחרים". גרוניך נותן כדוגמה את הפעם הראשונה שבה האזין לסרג'נט פפר של הביטלס, "עם קרנות היער ומחיאות הכפיים של הקהל בפתיחה", הוא נזכר. "זו אמנם לא הופעה חיה אמיתית, אבל אני חווה את תחושת החד־פעמיות הזאת, וזה מרגש אותי מאוד".

גרוניך מסכים שהתחושה החדשה שלו לאלבום הזה, עם הגב העצום של התזמורת הפילהרמונית מאחוריו, מחזירה אותו להתחלה, למוזיקה הקלאסית שממנה צמח גרוניך הפסנתרן. שירו הידוע "אל נא תלך", שהלחין על פי הפרלוד הכי מפורסם של באך (פרלוד מספר אחת), שהיה אחד הלחנים הראשונים שיצר, ויצא ב־1971 באלבומו הראשון "למה לא סיפרת לי!?", זכה לבית חדש ומיוחד לכבוד ההופעה שהפכה לאלבום.

איך חזרת רק עכשיו למקורות?

"אני לא יודע. זה עשרות שנים, מצעירותי, ניווטתי בשדה הקלאסי. הייתי מדמיין ולפעמים גם מעבד את היצירות שלי לכיוון הקלאסי הזה. המסגרת הפילהרמונית היתה כאילו משאת נפש שהתגשמה".

 שלמה גרוניך בחצר ביתו. "הפילהרמונית היתה משאת נפש שהתגשמה" , צילום: אוראל כהן שלמה גרוניך בחצר ביתו. "הפילהרמונית היתה משאת נפש שהתגשמה" | צילום: אוראל כהן  שלמה גרוניך בחצר ביתו. "הפילהרמונית היתה משאת נפש שהתגשמה" , צילום: אוראל כהן

גרוניך בכלל לא תכנן שהמופע, שהתקיים בנובמבר האחרון, יהפוך לאלבום. מבחינתו, הרי, היה זה הגשמת חלום של 45 שנה ותו לא. "ימים ספורים לפני המופע החליטו להקליט אותו", הוא נזכר. "רוני בראון (מנכ"ל חברת התקליטים הליקון - א"ב) אמר שזו הזדמנות נדירה להנציח משהו תרבותי חשוב. יומיים לפני המופע הודיעו לי שזה הולך לקרות, ואני באמת אסיר תודה".

תיעוד המופע הפך לנכס, משום שעד עכשיו גרוניך לא ממש זוכר מה היה שם. "בתום הקונצרט ניגשו אליי אנשים בהתרגשות אדירה והחמיאו ושאלו איך היה לי", הוא מספר. "עניתי שאני לא יודע, כי לא הייתי שם. ההתרגשות שאפפה אותי היתה כל כך חזקה וקיצונית שממש בלבלה אותי. הייתי מנותק מהגוף".

"תוצר של תרבות אחרת"

גרוניך, בן 68, הוא מדור האמנים שעיצבו את טעמנו המוזיקלי. החל משירים שהלחין לאחרים כמו "יש לי סימפטיה" לנורית גלרון, המשך בשיתופי פעולה פורצי דרך שבהם לקח חלק כמו "מאחורי הצלילים" עם מתי כספי, ההרכב "קצת אחרת" לצדם של שלמה יידוב ושם טוב לוי או מקהלת "שבא" שהקים, המורכבת מנוער יוצא אתיופיה, וכלה בקריירת הסולו המסקרנת והמגוונת שלו.

כשאני שואל לדעתו על המוזיקה שעליה גדל הנוער כיום, כמו על להיט "מסיבה בחיפה" של האולטראס ואיתי לוי או הלהיטים הרבים של סטטיק ובן אל, הוא לא מסכים להגיד מילים רעות.. ההפך, הוא אפילו מעט מפרגן.

ועדיין, מה דעתך על המוזיקה הזו?

"אני תוצר של סוג אחר של אמנות ותרבות", הוא מסביר. "בסביבה שאני גדלתי בה, הרייטינג לא היה הדבר שהוליך את האמנות אלא הסקרנות של היוצר והקשר האמיתי עם המוזיקה. בשנים האחרונות זה נהיה יותר ממוסחר מכיוון שההיצע כל כך גדול. אז החיפוש אחר הרייטינג והיצירה הממוצעת שתדבר לקהל נרחב ביותר גורמים ליצירה אחרת מזו שאני הייתי רגיל אליה. אבל גם בתוך כל הקלחת הזאת יש המון כישרונות טובים ומבורכים".

התוכן לא רדוד יותר מבעבר?

"בעבר מוזיקאים היו מגיעים אחרי דרך ארוכה של לימוד ועם ניסיון עשיר. היום הדרך 'התקצרה' והמוכשרים באמת מצליחים לעקוף את הדרך הזאת. אני לא מסתכל על זה מגבוה, אלא מקבל את השינוי הזה שקורה בעולם כל הזמן. אני אישית לא כל כך מקשיב לרדיו, ואני לא ממש מכיר את סטטיק ואת השמות האלה השכם והערב. אני יודע שזה נשמע לא ייאמן - אבל אני לא כל כך מחובר".

"טוב לי איפה שאני נמצא"

לכבוד האלבום החדש, גרוניך יקיים סדרה של מופעים עם נגניו עמרי אגמון, אייל מזיג ורון אלמוג, המנגנים על גיטרה, בס ותופים. גרוניך, כמובן, ינגן על פסנתר. ההופעה הקרובה תיערך ב־25 במאי במועדון צוותא בתל אביב. "לחזור לצוותא אחרי עשרות שנים זו גם חוויה בפני עצמה", הוא מדגיש.

מה היעד הבא? עוד מופע שכזה?

"את האמת, אני לא יודע מה לומר. הייתי שמח להופיע עם הסימפונית של לונדון, אבל אני כבר לא חושב על לכבוש את העולם או לצאת לטורים חוצי יבשות. טוב לי איפה שאני נמצא עם משפחתי האהובה, עם היצירה שלי ועם ההערכה של הקהל שאני חש אותה עם השנים יותר ויותר".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות



תגובה אחת לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

1.
גרוניך אומן במחלוקת
גרוניך הוא אומן רציני יחד עם זה יש עליו מחלוקות לא מבוטלות . מצד אחד הוא פסנתרן טבעי בחסד אבל זמר בינוני שקולו הצרוד והדל בקולורציות דוחה רבים ובוודאי שלא משתווה לקולו המחרחר של גידי גוב שמרתק לשמוע אותו דווקא בגלל זה . כיוצר מוזיקלי יש לגרוניך הרבה פסגות אבל גם תהומות . הוא שואב מהג'ז אבל הוא רחוק מלהיות פסנתרן ג'ז אוטנטי כי לא למד זאת . השירים שחיבר בסגנון הזה נשמעים יותר כחיקויים של ג'ז ברמה נמוכה למדי . בוודאי לא הצליח ליצור סגנון אישי בתחום הזה כמו יוני רכטר . ההצלחה האומנותית הגדולה של גרוניך הייתה בשילוב שלו עם התרבות האתיופית . באשר לשילוב עם המוסיקה הקלסית ותזמורת סמפונית , כל הגדולים עושים זאת , הבעיה היא תמיד , מה הוא החומר הבסיסי של היוצר . בארץ גם אין עדיין מעבדים גדולים לעניין הזה וסך הכל כל מופע משולב תמיד גדוש אצלנו בעודף יצירתי שרק גורע . מי שאוהב את גרוניך ימשיך לאהוב אותו ומי שלא , ממילא יקשיב לאומנים אחרים .
מבקר מוזיקה  |  30.04.17