אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
שריל קרואו חוזרת לעצמה צילום: mark seliger

שריל קרואו חוזרת לעצמה

באלבום "Be Myself" שבה קרואו למחוזות הרוק, הפעם בתפקיד האמא המפוכחת - וזה נעים ומנחם

30.04.2017, 09:03 | דנה קסלר

לפני קצת יותר מעשור עברה שריל קרואו מלוס אנג'לס לנאשוויל, אחרי שאובחן אצלה סרטן השד. ומה קורה לאמנים שעוברים לגור בנאשוויל? הם מתחילים לעשות קאנטרי.

קרואו היא בעיקרון זמרת רוק, במובן הבלו־ג'ינס והמגפיים הכל־אמריקאי של המילה, אבל מאז ומעולם ניתן היה לשמוע במוזיקה שלה השפעות של קאנטרי, כך שהמהלך לא זעזע אף אחד. "Feels Like Home", אלבום הקאנטרי שהיא הוציאה ב־2013, קיבל ביקורות טובות והצליח, אבל בדיעבד קרואו הבינה שהיא לא באמת מרגישה בבית, ולו רק כי גילתה שלקדם אלבום קאנטרי ולדאוג שישמיעו אותו בתחנות הרדיו הייעודיות זה הרבה יותר תובעני ממה שציפתה.

שריל קרואו. סאונד של הניינטיז עם טקסטים עכשוויים  , צילום: mark seliger שריל קרואו. סאונד של הניינטיז עם טקסטים עכשוויים | צילום: mark seliger שריל קרואו. סאונד של הניינטיז עם טקסטים עכשוויים  , צילום: mark seliger

זו לא היתה הפעם הראשונה שבה קרואו התנסתה באלבום ז'אנר. לפני כן היא הוציאה אלבום ממפיס־סול בשם "Miles from Memphis 100", אבל כפי ששם האלבום החדש שלה מבהיר, לעת עתה נמאס לה להתארח בטריטוריות של אחרים, והיא מעדיפה "פשוט להיות עצמה" (הקלישאה במקור). לכן באלבום החדש היא חוזרת לסאונד הניינטיז שלה, שאיתו פרצה בימי ה־MTV בלהיטים כמו "All I Wanna Do" ו"If It Makes You Happy", ומשתפת פעולה עם האנשים שעזרו לה לנסח אותו במקור. באלבום האולפן העשירי שלה, "Be Myself" (לב גרופ מדיה), שריל קרואו חוזרת לרוק - רוק אמצע הדרך, מוכר, בטוח, כיפי, טיפ־טיפה חצוף, אך בעיקר נעים ומנחם, כמו מנה ענקית של פסטה בולונז. השפעות הקאנטרי והסול כבר בילט־אין, גם כשהיא לגמרי עצמה.

האלבום של שריל קרואו , צילום: יח"צ האלבום של שריל קרואו | צילום: יח"צ האלבום של שריל קרואו , צילום: יח"צ

אם בניינטיז היא נהגה לחשוף את הפופיק, כצו השעה, כיום היא מעדיפה את תפקיד האמא המפוכחת. היא יודעת בדיוק מה הולך אצל הצעירים מתוקף היותה אם יחידנית ורווקה, אבל היא מעדיפה להסתכל על הטרנדים העכשוויים במבט מרוחק ומבודח, בידיעה שלא מעט מאזינים ומאזינות יזדהו עם העמדה הזאת. ב"Roller Skate" היא יוצאת נגד התרבות הדיגיטלית, מכריזה שהיא מעדיפה את העולם האמיתי ומפצירה בבחור שלצדה שיכבה את הטלפון ויתרכז בה.

היא אפילו מציעה לו להצטרף אליה לסיבוב בסקטים - אם כבר אולדסקול, אז עד הסוף. בשיר הנושא - המנון פיל־גוד ניינטיזי שידבר לכל מעריציה מפעם - היא יורדת על תרבות הסלפיז ומכריזה שלהסתובב עם היפסטרים זה מתיש. כפי שהטקסטים מוכיחים, למרות הסאונד הניינטיזי, "Be Myself" נטוע חזק בהווה. ויש גם התייחסות לאקלים הפוליטי העכשווי, אף שהשירים נכתבו לפני עליית טראמפ.

הסינגל הראשון מהאלבום, להיט הבלוז־רוק בפוטנציה "Halfway There", שבו היא מארחת את המוזיקאי הטקסני גארי קלארק ג'וניור, מכיל השפעות סול ואת כל האנרגיה שהביאה אותה בזמנו לפסגת עולם הפופ.

בגיל 55 קרואו נראית מעולה ונשמעת בדיוק כמו לפני 20 שנה. מי שאהב אותה אז יקבל את מבוקשו גם עכשיו.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות