אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
חברות ממשלתיות: זו יחידת המשטרה שמחפשת אתכן צילום: צביקה טישלר

חברות ממשלתיות: זו יחידת המשטרה שמחפשת אתכן

13 חוקרים, כולם עורכי דין או רואי חשבון. כישורים מיוחדים: יכולת לדלג מעל מוקשים פוליטיים ולאתר מכרזים תפורים. מודיעין מרשות החברות, רשות המסים ומבקר המדינה ותקציב של 30 מיליון שקל בשנה. כך מנהל מחלק חדש במשטרה את החקירות בנתיבי ישראל ובתעשייה האווירית, ולמה לא כולם חושבים שהפעילות שלו חפה מאינטרסים

03.05.2017, 06:47 | נעמה סיקולר ותומר גנון

בבוקר אחד באמצע חודש מרץ האחרון זה קרה, המשטרה עצרה 13 חשודים כחלק מחקירת השחיתות בתעשייה האווירית. בין העצורים היו בכירים בוועד העובדים, עובדים רגילים וגם דירקטור אחד: תא"ל במיל' אמל אסעד. החקירה קיבלה את השם "תיק 630". אבל זו היתה רק ההתחלה. בשבועות שלאחר מכן נחקרו ותושאלו יותר מ־400 איש במשרדי המחלק שממוקם במשרדי להב 433 בלוד: עובדים ועובדים לשעבר בתעשייה האווירית, ספקים וחברי ועד.

קראו עוד בכלכליסט

במקביל הגיעו חוקרי המשטרה גם לחברה עצמה. אספו מסמכים ומחשבים, הסתובבו בחצרות, תשאלו עדים פוטנציאליים, פשטו על משרדי הוועד, סרקו כל טוקבק שנכתב על הפרשה בחיפוש אחר רמזים נוספים, ניהלו בבית המשפט קרב על הרחקת העובדים החשודים מהחברה, כדי לא לתת להם, לדברי החוקרים, לחזור ל"זירת הפשע", ממש כמו בכל חקירה פלילית אחרת. בימים הקרובים, אם יתקבל אישור של היועץ המשפטי לממשלה, ייחקר באזהרה גם שר הרווחה חיים כץ, לשעבר יו"ר ועד העובדים של החברה. בנו של כץ, יאיר, שמשמש כיום כיו"ר סקטור המהנדסים, חשוד בפרשה בסחיטה באיומים.

זה היה הבוקר שבו הגיעה לשיאה הפעילות הסמויה של המחלק לחברות ממשלתיות, שפועל בתוך היחידה למאבק בפשיעה כלכלית (יאל"כ). המחלק נוסד לפני שנתיים וחצי בסך הכל, וכל תכליתו היא לאתר ולהילחם בתופעות של שחיתות בחברות ממשלתיות. חקירות מסוג זה מייצרות מפגש נפיץ עם פוליטיקאים. גם בעידן של נבחרת דירקטורים חיצונית, חברות ממשלתיות עדיין מחוברות לשרים הממונים ולא רק בנושא מינויים. חברות ממשלתיות הן כר פורה לגיוס קהל תומכים בפריימריז של מפלגות גם כשאין חשד לשחיתות מאחורי גיוס העובדים. מהטעם הזה, כל ניסיון לחקור חברה ממשלתית מייצר חיכוך בין חוקרי המשטרה לבין הפוליטיקה.

מפקד להב 433 רוני ריטמן, צילום: צביקה טישלר מפקד להב 433 רוני ריטמן | צילום: צביקה טישלר מפקד להב 433 רוני ריטמן, צילום: צביקה טישלר

חוקרי היחידה נדרשים ללכת בין הטיפות, לזהות מי בהנהלת החברה יכול לסייע בחקירה עוד בשלב הסמוי מבלי שהעניין ידלוף ולדלג מעל המשוכות הפוליטיות. מכיוון שמדובר בחברות עם ועדי עובדים חזקים ומכיוון שהנטייה הטבעית היא לנסות להרחיק חשודים מ"זירת הפשע", הם מנהלים דיון בנושא גם עם הנהלת החברה וגם עם ועד העובדים במקביל להליכים בבית המשפט.

במשך שמונה חודשים התנהלה חקירה סמויה בתעשייה האווירית. הנהלת החברה במידור מסוים לקחה חלק, גם משרד הביטחון. את האסטרטגיה החקירתית הכין קצין המשטרה רב־פקד צחי בן חמו, עורך דין ומנהל המחלק. את האות לצאת לחקירה גלויה נתן ניצב משנה יואב תלם, ראש זרוע החקירות של יאל"כ שנחשב לילד פלא במשטרה. רק בן 43, אחרי שנת לימודים בהרווארד, עוזרו האישי של המפכ"ל הקודם יוחנן דנינו.

13 קציני משטרה עובדים במחלק לחברות ממשלתיות, כולם עורכי דין או רואי חשבון. תקציב המחלק עומד על כ־30 מיליון שקל בשנה. חומרי המודיעין זורמים אל המחלק באפיקים הרגילים של המשטרה, אבל גם מכל היחידות הממשלתיות שיש להן דריסת רגל כלכלית: מרשות המסים דרך מבקר המדינה ועד רשות החברות. מבחינת המשטרה כולם שותפים אסטרטגיים אפילו החברות הממשלתיות עצמן. אבל באופן חד־סטרי - לוקחים חומרים מכולם, לא מחויבים לאף אחד. בחיבור הזה טמונים גם פוטנציאל לחיכוך עם המערכת הפוליטית, וגם ניצני הביקורת שמושמעים נגד היחידה, אבל לכך נחזור עוד בהמשך.

חקירה רגילה, כביכול

זה התחיל כחקירת שחיתות רגילה. אל משרדי המחלק זרמו חומרי מודיעין על אי־סדרים בתעשייה האווירית. היו שם חשדות להטיית מכרזים, ליחסים בעייתיים בין החברה לבין חברות שמספקות לה שירותים, היה חשד שבכירים סרחו והיו גם טענות לשחיתות פוליטית. אבל אף אחד, גם המנוסים בשוטרי יאל"כ, לא חשב שהסיפור הזה עוד יהפוך לחקירה של אחת מפרשות השחיתות הפוליטית הגדולות בישראל.

ככל שעובר הזמן גם מתבהרת התמונה. עם כל הכבוד לחשדות הכספיים, מתגבשת גם תשתית מוצקה של ראיות לשחיתות פוליטית ובמרכזה מערכת סבוכה ומאורגנת היטב של לחצים על עובדים כדי שאלו יתפקדו לליכוד. צריך לומר כבר עכשיו, התפקדות לליכוד כשלעצמה איננה עבירה אלא אם היא נעשתה בכפייה. אלא אם יוכח שעובדים ובני משפחתם, שדעתם הפוליטית שונה לגמרי, אולצו להתפקד כדי לקבל דרגה או כדי לחמוק מרשימת פיטורים. אלא אם יוכח שההתפקדות היתה תחת משטר של אימה ופחד. בשפה הפלילית קוראים לזה סחיטה באיומים וכרגע לשם מכוונת המשטרה. האם החשדות גם יתגבשו לכדי כתבי אישום? ימים יגידו.

קלסר עב־כרס שנמצא במשרדי המחלק, מרכז חומרי מודיעין על חברות ממשלתיות שונות. יש בו מידע שהגיע מרשויות שונות, דו"חות מבקר מדינה שעסקו בשנים האחרונות לא פעם בחברות ממשלתיות, דו"חות ביקורת של רשות החברות הממשלתיות, מידע אנונימי שהגיע וגם גזירי עיתונים. כשחברה כמו התעשייה האווירית מגלגלת מחזור של מיליארדי דולרים אבל מתקשה להגיע לרווחיות, זו נורת אזהרה שמשהו לא בסדר, אבל זה לא מספיק. משאבי המחלק תמיד לא מספיקים, אז מתעדפים.

שחיתות פוליטית היא ממש לא המוטיבציה העיקרית של מחלק החברות הממשלתיות. מנוע הפעולה של היחידה, כך אומרים במשטרה, הוא כלכלי והוא גם נבחן לפי אמות מידה כלכליות. שתי פרשות גדולות הוביל המחלק עד היום: חקירתהשחיתות בנתיבי ישראל (מעצ לשעבר) וחקירת השחיתות בתעשייה האווירית. חקירת השחיתות בנתיבי ישראל נושאת את השם "תיק 618" והתגבשה בה כבר המלצה להעמיד לדין עשרות גורמים ובראשם את מנכ"לי החברה לשעבר אלכס ויז'ניצר ושי ברס ואת הח"כ לשעבר מיכאל גורלובסקי בעבירות של סחיטה באיומים, שוחד וקבלת דבר במרמה. חקירת השחיתות בתעשייה האווירית נמצאת עדיין בשלבים מקדמיים יותר. בפרשת נתיבי ישראל, אגב, נתפסו עד היום כ־140 מיליון שקל, בעיקר מספקים של החברה שכביכול זכו במכרזים שלא כדין, ובפרשת התעשייה האווירית כ־27 מיליון שקל, כרגע.

מרגע שנפתחה חקירה גלויה, כל יחידה משטרתית, במיוחד כאלה שהדגש לפעילותן הוא כלכלי, פועלת במקביל בשני מישורים: חקירה משטרתית רגילה ובמקביל אליה מתנהל מירוץ לתפיסה מסיבית של נכסי החשודים, כמה שיותר מהם. וכשהמשטרה תופסת נכסים, היא תופסת הכל - ממכוניות ועד בתים, מיאכטות ועד סוסים. כל מה שאפשר ולא תמיד ביחס ישיר לגובה העבירה. הנכסים מועברים לניהולה של יחידת החילוט בכונס הנכסים הרשמי ומשם לקופת המדינה. לפי הערכות של יחידת החילוט במשרד המשפטים, ששומרת ומנהלת את הנכסים, אנשיה יכולים להניב בשנה טובה גם 7% תשואה. ההליך הזה נשמע אולי הגיוני מהצד, אבל הוא זוכה לביקורת לא פשוטה מצד הסנגורים והחשודים, לא פעם בצדק (ראו מסגרת).

מנקודת המבט של יאל"כ, מדובר באופציה לחלט כמעט 170 מיליון שקל בשנתיים וחצי - יותר מפי שניים מעלות הפעלת המחלק בתקופה הרלבנטית, ולכן לשיטתם פעילות המחלק מוכיחה את עצמה. לכן גם מבקשים שם בימים אלה להגדיל את מחלק החברות הממשלתיות. אלא שהמציאות כרגיל קצת מורכבת יותר.

חרב הפיפיות של המחלק

אבל זו לא הבעיה העיקרית של מחלק החברות הממשלתיות. מה שמאפיל על פעילותו, במיוחד בימים אלו, הוא דווקא החיבור התקשורתי למנהל רשות החברות הממשלתיות במשרד האוצר אורי יוגב שהיה גם אחד השושבינים של הקמתו. יוגב, בעבר מקורב מאוד לראש הממשלה בנימין נתניהו ומי שהחזיק בכמה תפקידים בכירים במשרד האוצר, מונה לתפקידו על ידי שר האוצר הקודם יאיר לפיד עם אג'נדה ברורה - לנקות את החברות הממשלתיות מפוליטיקה. הוא הקים נבחרת דירקטורים חיצונית בניסיון להרחיק את הפוליטיקאים ממינויים, והצליח להסתכסך עם הרבה אנשים, כולל שר האוצר הנוכחי משה כחלון.

נטען נגדו שכשל באי־סדרים, מה שהוביל את מבקר המדינה לבקש מהמשטרה לפתוח בחקירה פלילית בעניינו. בספטמבר הקרוב יסיים יוגב את תפקידו, כרגע מבלי שהוכח שדבק בו רבב, אבל עם הרבה מאוד אויבים במערכת הפוליטית. חלקם בטוחים שמחלק השחיתות בחברות ממשלתיות הוא בסך הכל זרוע החיסול שלו.

במובנים מסוימים החיבור הקונספטואלי ליוגב, העובדה שצוטט בכל מקום מברך בעבר על הקמת המחלק המשטרתי, הוא גם "חרב הפיפיות" של היחידה החדשה. מצד אחד, יש להם שותף אסטרטגי אקטיבי ופעלתן שיכול לסייע בחומרי מודיעין. מצד שני, הוא הגורם שמערער, גם אם בעקיפין, על הלגיטימיות ועל המקצועיות של המחלק החדש.

מי שמוביל את עיקר הביקורת בהקשר הזה הוא שר הרווחה חיים כץ שמחלק החברות הממשלתיות רוצה לחקור עכשיו באזהרה בפרשה. כץ טוען שכל החקירה היא סיכול פרסונלי של יוגב שעושה ביחידה המשטרתית כבשלו.

"לרשות החברות הממשלתיות, בראשות אורי יוגב, שמנהל זה שנים מאבק אישי חסר בסיס בשר כץ, יש חלק נכבד במסע ההכפשה התקשורתי, תוך ניסיון לעשות שימוש פסול ולא ענייני בגורמי האכיפה לצורך כך", מסר, למשל, כץ בתגובה לפרסום שהמשטרה מבקשת מהיועץ המשפטי לממשלה לאשר לה לחקור אותו באזהרה בפרשת התעשייה האווירית.

במשטרה דוחים את הביקורת. לדבריהם, ליוגב שממילא יסיים את תפקידו בקרוב, אין השפעה מהותית על האופן שבו מתנהלת היחידה. לפי גורם המקורב למחלק, "במשטרה לא חייבים לו דין וחשבון לפי חוק, ולא מתייחסים אליו באופן שונה מהאופן שבו מתייחסים לכל גורם שמעביר מידע — רשות המסים, רשות ניירות ערך או מבקר המדינה".

במשטרה מציינים בנוסף שהם גם לא שואבים מרשות החברות את תקציבם, ולכן אין להם לכאורה מחוייבות לרשות. המשטרה מתוקצבת בכ־11 מיליארד שקל בשנה על ידי המשרד לביטחון פנים, כש־30 מיליון השקלים שמגיעים למחלק לחברות ממשלתיות הם טיפה בים. ואם יש משהו באוצר שיש לו השפעה מבחינה תקציבית הרי שמדובר באגף התקציבים ולא ברשות החברות.

האם הטענות האלה יפגעו בלגיטימיות ובמקצועיות של המחלק? התשובה כנראה טמונה ביכולת שלו להגיע עם תיק מוצק ולקבל את ההכשר של הפרקליטות ושל בתי המשפט לראיות שהושגו בחקירות. האם בסיטואציה שנוצרה יתממשו שאיפות היחידה לקבל עוד תקציבים וכוח אדם, זו כבר שאלה אחרת.

עו"ד רונן רוזנבלום, צילום: חזי בירן עו"ד רונן רוזנבלום | צילום: חזי בירן עו"ד רונן רוזנבלום, צילום: חזי בירן

מוטיבציה כספית שנויה במחלוקת

התמריץ להקפיא ולחלט כמה שיותר

הביקורת נגד הליכי הקפאת נכסים וחילוטם בחקירות כלכליות נוגעת לשני מישורים - חוסר פרופורציות בין הנכסים שנתפסים עם פתיחת החקירה לבין ההיקף הכספי של העבירות המיוחסות ולחילוט הסופי; והתמריץ הכלכלי לכאורה שיש לרשויות האכיפה לתפוס היקף גדול של נכסים, משום שהן מקבלות לפחות חלק מהכספים.

הביקורת הראשונה מתמקדת בהליך של תפיסת רכוש והקפאתו עם פרוץ החקירה. לרוב, אין הגבלה כספית על צווי תפיסת נכסים שמוגשים לשופטים בשלב שסמוך לפתיחת חקירה, ולא פעם השווי גבוה יותר מהיקף העבירה המיוחסת.

"ההליך שבמסגרתו ניתן לבקשת המשטרה צו גורף לתפיסת כלל רכושו של חשוד במעמד צד אחד הוא מאוד בעייתי", מסביר עו"ד רונן רוזנבלום, בעבר קצין הלבנת הון וחילוט ביחידה הארצית לחקירת פשיעה חמורה ובינלאומית (יאחב"ל) וכיום עורך דין המתמחה בתיקים כלכליים. "במסגרת ההליך מוצגים לשופט נתונים שאין בהם די כדי שיוכל לקבל החלטה כה דרקונית ביחס לנכסי החשוד. אחד הקשיים העיקריים הוא כימות העבירה. החוק מתייחס לרכוש שהוא שווה ערך לרכוש הקשור בביצוע עבירה - ולא בהכרח ככזה שיש לו זיקה ישירה למעשים".

 

"היכולת המעשית של החשוד או סנגורו לשנות את רוע הגזירה מוגבלת", מוסיף עו"ד רוזנבלום. "מרגע הטלת צו זה, כל רכושו של החשוד ושל בני משפחתו מוקפא. גם במישור העסקי, מופסקים תשלומים לספקים עבור שירות או עבודה שסיפקו לפני ביצוע העבירות. כל עוד צו חילוט זמני נותר על כנו, נמנעת מהחשוד אפשרות לשקם את חייו הכלכליים".

במשרד המשפטים מודים שהיקף ההקפאה בהתחלה גבוה בדרך כלל מגובה העבירות והקנסות הפוטנציאליים. "לפי נתוני הפרקליטות לתיקים שהסתיימו ב־2014–2016, השיעור הממוצע של הרכוש שנלקח בסופו של ההליך מהעבריין עמד על כ־70%. אין משמעות הדבר ש־30% הוחזרו. במקרים רבים הרכוש מועבר לידי צד ג' שמוכיח זכותו לקבלתו", נמסר ממשרד המשפטים.

עו"ד גיל דחוח עו"ד גיל דחוח עו"ד גיל דחוח

הביקורת על היקפי ההקפאה הראשונים מגיעה גם אל בתי המשפט. לפי תלונה שהוגשה לאחרונה למנהל בתי המשפט מיכה שפיצר, קיימת תופעה של הקפאת רכושם של חשודים "עד להחלטה אחרת", בעיקר בעבירות צווארון לבן. לפי יו"ר ועדת איסור הלבנת הון בלשכת עו"ד עו"ד גיל דחוח ושותפתו עו"ד גלית רוטנברג, שהגישו את התלונה, עומס הדיונים ומשך ההליכים פוגעים ביכולת של חשודים לבקש משופטים לצמצם את היקף הרכוש שנתפס.

הביקורת השנייה על ההליך נוגעת לתמריץ הכלכלי לכאורה שיש למשטרה להעביר כספים ליחידת החילוט, משום שהיא יכולה לקבל חלק מהם בחזרה. הכסף שמחולט מועבר לשלוש קרנות בהתאם לסוג העבירה: סמים, ארגוני פשיעה וטרור והלבנת הון ומשם הוא חוזר, בהתאם לדרישה, לרשויות האכיפה.

לפי נתונים שמשרד המשפטים העביר ל"כלכליסט", בשנים 2013–2016 העבירה הקרן לרשויות האכיפה כ־270 מיליון שקל. לפי הנתונים, בראש הרשימה נמצאת המשטרה, שקיבלה כ־182 מיליון שקל. אחריה נמצאת הרשות לאיסור הלבנת הון עם כ־53 מיליון שקל ואחרונה רשות המסים עם כ־35 מיליון שקל.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

26 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

24.
שילוב כוחות.
שימו לב כמה זמן לוקח למנדלבליט לאשר חקירה נגד חיים כץ. מה זה לא הזוי??? במשך כל הזמן הוא יכול לארגן ולהתארגן כהוגן. איזה מערכת מסואבת ??? ביבי מפחד מחיים כץ. כולם עושים זאת בגלל הפריימריס. יש לחקור את חיים כץ מיידית. יוגב אדם ישר. סרגל מידה. מנסים להטיל בו רפש הוא מנקה האורוות וצריך לעזור לו. חיים כץ לכלא יחד עם כל מושחתיי התעשייה האווירית
ביביכץ  |  04.05.17
לכל התגובות