כיצד הסכם ממון על דירה יכול להגן על הזכויות בנכס?

זוגות רבים הבאים בברית הנישואין, מגיעים אל הקשר כאשר בבעלות אחד מהם דירה. במצב זה, ישנה חשיבות גדולה לערוך הסכם ממון אשר יקבע כי בעת גירושין, הדירה תישאר בבעלותו של מי שרכש/ירש אותה. מדוע? שהרי מדובר על נכס אשר נרכש/הורש לפני הנישואין ועל פניו, שייך אך ורק למי שרכש/ירש אותו. האמנם? מאמר זה יעסוק בסוגייה החשובה והמעניינת הזו.

חלוקת הרכוש בגירושין

על פי דיני המשפחה, בני זוג אשר נישאו לאחר שנת 1974 ומעוניינים להתגרש, חלוקת הרכוש ביניהם תיעשה על פי הסדר איזון משאבים, הקובע חלוקה שווה בין הצדדים של הרכוש המשותף. בהקשר זה עולה השאלה, מהו בעצם רכוש משותף? ובכן, ככלל, מדובר ברכוש אשר נצבר לאחר הנישואין בלבד וכל נכס אשר היה בבעלות על ידי מי מבני הזוג לפני החתונה, שייך לו באופן בלעדי ולא ייכלל באיזון המשאבים בעת גירושין. אם כך על פניו, על פי הכלל הנ"ל, כאשר בן/בת הזוג הינו בעלים של דירה מלפני החתונה, הרי שבמקרה של פרידה, לצד השני, לא יהיו זכויות בדירה, משזו נחשבת לרכוש פרטי של בן הזוג. אולם, הלכה למעשה, המצב איננו כך וזאת בשל הלכת השיתוף, החלה על נכסים אישיים של מי מהצדדים, אשר הפכו במרוצת הזמן לרכוש משותף.

 

הלכת השיתוף

הסדר איזון המשאבים הוא הכלל כאמור לחלוקת הרכוש בגירושין, אולם כמאמר הפתגם: לכל כלל יש יוצא מן הכלל, כך גם כאן. הלכת השיתוף מהווה את החריג לכלל זה וזו קובעת כי גם רכוש אשר נרכש/הורש לפני הנישואין ונחשב לרכושו האישי של הצד שקנה או קיבל אותו, יכול להיחשב לרכוש משותף ולהיכלל באיזון המשאבים ובתנאי כי הוכחה בו כוונת שיתוף. הדבר נכון לגבי כל סוגי הנכסים, לרבות דירה אשר מהווה במרבית המקרים, את הנכס היקר ביותר בבעלותו של האדם.

כיצד נקבעת כוונת השיתוף בנכס אישי? על פי אופן וטיב השימוש בו וכאשר מדובר על דירה, במקרים רבים יראה בה בית המשפט כרכוש משותף, בפרט אם בני הזוג התגוררו בה לאורך שנות נישואיהם. עבור רבים, המצב המשפטי הזה איננו מתאים וברצונם להגן על זכויותיהם בדירה שרכשו/ירשו טרם הנישואין, כך שבמקרה של גירושין, לא יוכל הצד השני לטעון לזכויות בנכס. כיצד ניתן לעשות זאת? באמצעות הסכם ממון.

הסכם ממון על דירה- מגן על הזכויות בנכס

כאמור, נכס אישי של מי מהצדדים, אשר ככלל, לא היה נכלל במסגרת איזון המשאבים, יכול להיחשב לרכוש משותף אם הוכחה בו כוונת שיתוף. לכלל זה משמעות כלכלית מרחיקת לכת עבור שני הצדדים ובפרט כאשר מדובר על נכס בעל ערך כלכלי רב כגון דירה. עריכת הסכם ממון, אשר בו התייחסות מפורשת לנושא הדירה וקביעה ברורה כי במקרה של גירושין, זו תיוותר בבעלותו הבלעדית של בן/בת הזוג ולצד השני לא יהיו בה כל זכויות, תגן על זכויות בן הזוג בנכס.

האם די בהסכם ממון כדי לספק הגנה מלאה לזכויות בן הזוג בדירה? התשובה היא בשלילה. זהו צעד הכרחי אך הוא אינו מספיק ויש לנקוט באמצעים נוספים על מנת שלא להותיר פתח לטענה של כוונת שיתוף. מדוע? משום שבית המשפט רשאי לקבוע כי חלה כוונת שיתוף בנכס, אף אם בני הזוג ערכו הסכם ממון. על כן, יש לנקוט בפעולות נוספות כדי להגן בצורה המיטבית על זכויות בן /בת הזוג בנכס. בין היתר למשל, יש להימנע ממגורים בדירה עם בן/בת הזוג.

אגב, חשוב להבהיר כי הגנה על זכויות בן/בת הזוג בנכס במסגרת הסכם ממון, אין פירושה בהכרח כי הצד השני יוותר מקופח בעת גירושין, והחשש יכול להוביל לסירובו לחתום על ההסכם וחמור מכך, ליצור קרע בין בני הזוג שיכול להוביל אף לפרידה. בעניין זה כדאי להיוועץ עם עורך דין המתמחה בדיני משפחה, אשר יישב יחד עם בני הזוג ויציע להם כיצד להגן מחד על זכויות בן/בת הזוג בדירה, ומאידך לא להותיר את הצד השני ללא קורת גג.

עו"ד הילית שלומי-קדוש עוסקת בדיני משפחה.