אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הסדר הטיעון ליטף את השופט ה"מלטף" צילום: שאול גולן

הסדר הטיעון ליטף את השופט ה"מלטף"

טוב עשתה השופטת עינת רון כשדחתה את הסדר הטיעון שהקל עם יצחק כהן, לשעבר נשיא המחוזי בנצרת, והרשיעה אותו בהטרדה מינית: "התביעה הסתפקה ב'ליטוף בגב', אולם חל פה ניצול לרעה של מעמד בכיר ותפקיד בכיר"

09.05.2017, 08:10 | משה גורלי

נשיאת בתי משפט השלום מחוז מרכז עינת רון דחתה אתמול את הסדר הטיעון המקל שמילט את נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת לשעבר יצחק כהן מהרשעה פלילית. רון קבעה שכהן יורשע בהטרדה מינית, לאחר שהודה בהטרדת עוזרת משפטית של שופט אחר שנכנסה ללשכתו להעביר לו מסמכים.

קראו עוד בכלכליסט

הפרקליטות ופרקליטי כהן סגרו על 220 שעות שירות לתועלת הציבור ופיצוי של 2,500 שקל למתלוננת. רון החליטה להוסיף לחבילה את החמור מכל – הרשעה פלילית. כהן הודה כי הוא הושיב את העוזרת המשפטית על ברכיו, הכניס את ידו מתחת לחולצתה וליטף את גבה וכשקמה במבוכה חיבק אותה.

רון הגיעה מהצבא לאחר שירות צבאי במגוון תפקידי תביעה, כולל התובעת הצבאית הראשית. בצבא היא הכירה היטב את הנורמה של הטרדות מיניות ואת מלחמת החורמה המשפטית־חינוכית־פיקודית שנשאה פרי, שהפילה בכירים כמו ניר גלילי, יצחק מרדכי ולאחרונה אופק בוכריס. היא לא שיערה שהיא תיתקל בהתנהגות כזו גם במקום עבודתה החדש, ועוד פחות שכך תיראה דרך הטיפול הפרקליטותי המקל והשערורייתי.  

השופט יצחק כהן הורשע בהטרדה מינית, צילום: שאול גולן השופט יצחק כהן הורשע בהטרדה מינית | צילום: שאול גולן השופט יצחק כהן הורשע בהטרדה מינית, צילום: שאול גולן

היעדר אמפטיה

"שופט בישראל", כותבת רון, "אינו ככל האדם מבחינת החובות והאחריות הכבדה המוטלת על כתפיו. הוא מקבל על עצמו לקיים בהקפדה יתרה, בראש ובראשונה, את נורמות ההתנהגות המחייבות כל אזרח בחברה בתחום האזרחי והפלילי, ולא לסטות מהן ימין או שמאל". השופטת ציטטה את הנשיא בדימוס אהרן ברק: "השפיטה אינה רק תפקיד, זו צורת חיים", כבסיס ממנו גזרה את ההחמרה וממנו דחתה את ההסדר המקל שנשען במידה מרובה על תסקיר שירות המבחן.

התסקיר דווקא אינו מקל בתיאור המעשה ובמיוחד בתיאור מניעיו: "בבסיס מעשיו הפוגעניים היו עיסוקו בסוגיות של גבריות וכוחניות, לצד קושי להתמודד עם השינוי בדימוי גברי בצל גילו הכרונולוגי המתקדם, כאשר מעמדו ובכירותו בתפקידו טשטשו את הגבולות של מותר ואסור. הנאשם תופס את הנשים כאובייקט, ויש לו נטייה להיות מרוכז בעצמו ובצרכיו, בלי שיהיה מסוגל להרגיש אמפטיה כלפי המתלוננת ומצבה במהלך ביצוע העבירה".

אולם החומרה הזו נמהלת בחמלה לנוכח גילו של השופט, נטילת האחריות והחרטה ואפילו אמפטיה למתלוננת, אמפטיה שנעדרה מהמעשה, אך הופיעה מיד אחריו. אלה עמדו ביסוד ההמלצה לא להרשיע את כהן, ונוסף להם עוד נימוק: האפשרות שרישיון עריכת הדין יישלל ממנו כמו גם כהונה במוסדות ציבוריים, המתאפשרת לשופטים לאחר פרישתם.

רון ביטלה את ההסדר שהגיעו באי כוחו של כהן, עורכי הדין רועי בלכר ואלי זהר, עם נציגת המדינה עו"ד עדי ערד. "מדובר אמנם במעשה שאינו מצוי ברף הגבוה של עבירות המין, אך אין להקל בו ראש ולהפחית מחומרתו, כפי שעשתה התביעה", כותבת רון. התביעה הסתפקה ב"ליטוף בגב". רון מעמידה דברים על מכונם: "אין פה אלא ניצול מיני של מעמד בכיר ותפקיד בכיר".

והפגיעה היא לא רק במתלוננת אלא גם "הפרת אמון בוטה מצד הנאשם כלפי הנהלת בתי המשפט ומערכת המשפט כולה ואף הפרת אמון בוטה כלפי הציבור כולו". לכן "פרשה זו אינה באה בגדרם של המעשים החריגים ויוצאי הדופן בהם ניתן יהיה לסיים את ההליך הפלילי ללא הרשעה בדין ללא פגיעה משמעותית ומהותית באינטרסים הציבוריים. לא למותר לציין בעניין זה אף את הרתעת הרבים ואת הצורך למגר את התופעה של הטרדות מיניות, בעיקר במקומות עבודה".

קשה להימנע מהשוואת התנהגותה של הפרקליטות בפרשה לעומת פרשת חיים רמון. חלק מהעובדות אפילו נוטות "לטובת" רמון, שהיה לו לפחות יסוד לטעות סבירה בנוגע להסכמתה של המתלוננת להצטלם איתו מחובקת, ואז להמשיך לאותה נשיקה גורלית. במקרה של כהן לא התקיים "הפלירטוט" ההדדי המקדים שהניח את התשתית לטעות ההיא של רמון. אגב, בשני המקרים הפרשי הגיל, הפרשי המעמד והבכירות היו דומים, אם כי רמון בחקירתו התקומם נגד הניסיון של החוקרים להטיח בו דברים דומים לאלו שכתב שירות המבחן בעניינו של כהן: "קושי להתמודד עם השינוי בדימוי גברי בצל גילו הכרונולוגי המתקדם".

שאלה של מוטיבציה

ההבדל הברור בין שני המקרים הוא מוטיבציית היתר של הפרקליטות להרשיע את רמון, שזוהמה גם בהעלמת האזנות הסתר מההגנה, אל מול מוטיבציית היתר לפטור את השופט כהן מהרשעה.

נטייה זו של הפרקליטות התקיימה גם בפרשת התובע במשפטו של אולמרט, עו"ד אורי קורב. קורב, שזכה כבר בעבר להנחה מפליגה, לאחר שכינה את השופטים "חמורים", יושב כעת בביתו לאחר שנפגעת הטרדה מינית מצדו מסרבת להתלונן נגדו. גם במקרה של כהן הודיעה הפרקליטות שרצתה למנוע מהמתלוננת את הצורך להעיד. ההתחשבות הזו ברווחתן של המתלוננות, ובמיוחד הרצון לפטור אותן מהלחצים שכרוכים בהגשת תלונה, ראויה ונוגעת ללב, אך היא נעדרה כליל בפרשת רמון, שבה הפעילה המשטרה והפרקליטות לחץ כבד ודורסני במיוחד על הקצינה ה', שבתחילה לא רצתה כלל להתלונן נגד רמון.

לכן טוב עשתה השופטת רון שהחילה כאן נורמה ראויה כשדרסה את הסדר הטיעון הפסול. היא עשתה זאת לנוכח הלכות בית המשפט העליון, לנוכח האבסורד במתן הנחה כה מפליגה לשופט, ולנוכח הצורך באכיפה שוויונית כשמדובר בבכירי הבכירים. השופטת גם עשתה חסד גדול עם הפרקליטות, שחילצה אותה מהסדר תמוה שהיה מסכל את יכולה המוסרית והמקצועית לפעול בעתיד נגד שרים, קצינים ובכירים שיושיבו עוזרות על הברכיים, ילטפו את גבן ויחבקו אותן.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות