רכבי חברה הם סכנה למשק

רבות נכתב בימים אלו על הבעיה הלאומית של פריון העבודה הנמוך שגורם לאי־תחרותיות של המשק הישראלי, לעלייה ביוקר המחיה, להגדלת הפער בין כלכלות ה־OECD וכלכלת ישראל, ולאי־היכולת להגדיל את ההכנסות לנפש ומכאן שגם את רמת החיים. גורם חשוב, אם לא עיקרי, בעיכוב העלייה בפריון הוא הצפיפות בכבישים שגוזלת אינספור שעות מעובדי ישראל שכלואים ברכביהם בשעות הלחץ — שעות הנסיעה ממקום העבודה ובחזרה. הפתרון לטווח ארוך הוא תוספת אדירה של תשתיות ותחבורה ציבורית.

לפי מחקרים, הצפיפות בכבישים תכפיל את עצמה בתוך עשור. אם זמן הנסיעה יכפיל את עצמו, המדינה לא תוכל להמשיך להתפתח כלכלית, המשק יפגר אחרי המשקים במערב וכושר התחרות שלו יצנח בחדות ויביא להפסקת ההשקעות הזרות. ישראל תיכנס במצב כזה למיתון עמוק, וככל שהצפיפות תגדל, כלכלת ישראל תדמה לזו של מדינות עולם שלישי. לפי אחד המחקרים, בשעות השיא נמצאים בכל רכב פרטי רק 1.1 נוסעים, כולל הנהג. כל עלייה במספר הזה שווה להפחתת מספר הרכבים על הכביש. כל עלייה במספר זה תביא לעלייה בפריון.

דן פרופר | צילום: אוראל כהן

ויתור על רכב חברה מייצר הכנסה פנויה

אחת הרעות החולות של מצב התחבורה, במיוחד בשעות הלחץ, היא הנוהג הרווח בארץ שנקרא רכב חברה, נוהג שהפך לחלק מחוזי העבודה. ברבות השנים הפך נוהג זה לסמל סטטוס של העובד. במדינות שונות בעולם נהוג לתגמל את העובד בשכר שמכסה את צרכיו, לרבות רכישת ואחזקת רכב.

העובד יכול גם להחליט שהוא משתמש בתחבורה ציבורית או מצטרף לנסיעה של אחד הקולגות שלו כדי להגיע לעבודה, ולהשתמש בחלק ההכנסה שהתפנה לצרכים אחרים. פתרון כזה עדיף בעיני עובדים רבים ומחזיר לידיהם את ההחלטה שנוגעת למה יעשו בהכנסתם. כשכספים אלו יופנו לצריכה אחרת או לחיסכון, גם המדינה תצא נשכרת, אם בשל המרצת הצמיחה במשק ואם בשל העלייה בחיסכון הציבורי. אין סיבה שזה לא יעבוד כך גם בישראל. הרי העובדים הישראלים שברשותם רכב חברה מוצאים את עצמם על הכבישים בשעות העומס ברכב החברה, אך אינם עושים שימוש ברכב בשעות העבודה כלל.

המענק שיעודד עובדים לוותר על רכב החברה

כתבה ב"כלכליסט" בנושא בעיית התחבורה והפתרונות האפשריים הביאה אותי להציע פתרון נוסף שיפחית את מספר כלי הרכב ואת הצפיפות בכבישים — פדיון רכב חברה. אני מציע שהאוצר יבנה תוכנית שבמסגרתה המעסיקים והסתדרות העובדים יסכימו שהמעסיק יפצה כל עובד שיוותר על רכב חברה במענק חודשי בגובה עלות הרכב לחברה. כדי שהוויתור על הרכב יהיה אטרקטיבי לעובד, על האוצר למסות את המענק באופן מופחת. המס המופחת יכריע אם האטרקטיביות של הוויתור על רכב החברה לטובת שימוש בתחבורה ציבורית או שיתופית תהיה גבוהה, ומכאן שהוא ישפיע על הצפיפות בכבישים בשעות השיא.

פתרון זה יקל באופן מיידי את מצב התחבורה, יאפשר למשק לתפקד עד להבשלת פרויקטים של תשתית ויתרום להעלאת הפריון, שיכולה לפצות את האוצר על המס המופחת שיכול לעודד את הפתרון הזה, אך הוא אינו יכול להחליף את ההשקעות הגדולות שנדרשות בתשתיות התחבורה בשנים הבאות.

הכותב הוא תעשיין ואיש עסקים ישראלי ששימש כמנכ"ל אסם במשך 25 שנה וכיום מכהן כיו"ר החברה.