מחיר הגלורי: סרט תיעודי חדש מציג את עלייתה ונפילתה של אואזיס

באמצע שנות התשעים הוכתרה אואזיס ללהקה הטובה ביותר בעולם. בהנהגת האחים נואל וליאם גלאגר הפכה חמישיית החברים הרוקיסטים, שהופיעו במועדונים קטנים בשולי הממלכה המאוחדת, ללהקה ששוברת שיאי מכירות, מייצגת קול של דור, ובולטת במיוחד אפילו בתקופת שיא במוזיקה הבריטית, שכללה להקות כמו סוויד, פאלפ, בלר וסופרגראס. בשנת 1993 יצירת הביכורים של אואזיס, "דפנטלי מייבי", טסה היישר למקום הראשון במצעד האלבומים הנמכרים ביותר באנגליה, אבל זה היה רק חימום לאלבומה השני, "וואטס דה סטורי (מורנינג גלורי)", שנה לאחר מכן, שנמכר בקצב מסחרר ותרם לנו כמה מהמנוני הרוק הגדולים של התקופה, ובהם "וונדרנוול" ו"דונט לוק בק אין אנגר".

מאט ווייטקרוס היה בסוף שנות העשרה שלו כאשר אואזיס התפרסמה, והפך למעריץ ברגע שנחשף למוזיקה שלה. לכן, כאשר קיבל את ההצעה לביים סרט תיעודי על הלהקה, אף שעברו שני עשורים מאז שיא תהילתה, הוא בעיקר חשש. "אומרים שאסור לפגוש את הגיבורים שלך, אבל כשנפגשתי עם הגלאגרים, הם הרגיעו אותי די מהר", מספר ווייטקרוס בשיחה עם "כלכליסט" על תחילת העבודה שלו על "אואזיס: סופרסוניק", שיוקרן בפסטיבל דוקאביב הקרוב שייפתח ביום חמישי בסינמטק תל אביב וישודר ב־28 בחודש בערוץ yes דוקו.

הראיונות של ווייטקרוס עם השניים, שעדיין לא מדברים ביניהם בעקבות מלחמות אגו על חלוקת התפקידים, התקיימו בנפרד. ובכל זאת, הדרך שבה דיברו זה על זה הפתיעה אותו. "הם התבטאו באופן מאוד חיובי וחם זה על זה. נגיד את זה ככה, שום כיסא לא התעופף באוויר. קיווינו שאולי הסרט הזה יאחד ביניהם, אבל לצערי זה לא קרה".

ווייטקרוס הוציא מכל אחד מהאחים 20 שעות של ראיונות לכדי סרט של שעתיים. "האמת שהשאלה הראשונה שליאם שאל אותי כשהתחלנו את הראיון היתה מי הולך להיות הנבל של הסרט, הוא או אחיו". הריבים המתוקשרים בין ליאם, האח הצעיר למשפחת גלאגר, ונואל, האח האמצעי, היו חלק בלתי נפרד מהפרסונה של הלהקה, ולעתים אפילו השתלטו על מה שחשוב - המוזיקה. השניים, שגדלו עם אחיהם הגדול במשפחה חד־הורית במנצ'סטר, היו כוכבי רוק אמיתיים. הם כיכבו במגזינים - לא רק בגלל השירים - אלא הרבה גם בגלל הסמים, ההתפרעויות והפה הגדול שלהם. על פי חלוקת העבודה המקורית, נואל היה אחראי לכתיבה וליאם לשירה, אבל ככל שצברו פופולריות, הדברים היטשטשו והתעוררו מחלוקות, שהגיעו לא פעם לכדי פיצוצים, חלקם אלימים.

מלבד הסכסוך בינם לבין עצמם, חברי אואזיס נודעו בהתנגחויות עם ענקי הבריט־פופ האחרים של אותה התקופה ובעיקר להקת בלר. אבל ווייטקרוס חושב שהמציאות היתה קצת יותר מורכבת. "הבריט־פופ היה כיף בהתחלה, אך הוא השתנה למשהו לא נעים, שבעיקר ראשי אולפני ההקלטות תדלקו. הסכסוכים האלה היו כמעט בצחוק, כדי שיהיה על מה לדבר. הרי קשה לתקשר מוזיקה במילים, לדבר על אקורדים זה לא מעניין, אז זו היתה הדרך להלהיב את הקהל, ואופרת הסבון הזאת משכה אנשים. אין תעשיית מוזיקה בלי הדרמות של הרוקנ'רול מסביב, אף שזה לוקח יותר מדי פוקוס מהמוזיקה עצמה".

מזכיר מאוד את "איימי"

"אואזיס: סופרסוניק" מציג את הסיפור המלא של הלהקה: עלייתה לגדולה בתחילת הניינטיז, הפיכתה לתופעת תרבות וכל מה שכרוך בכך, נקודת השיא ב־1996 ודעיכתה משם. בשלב די מוקדם של העשייה החליט ווייטקרוס לא להשתמש בצילומי הראיונות ולבנות את כל הסרט מחומרי הארכיון של הלהקה מהקלטות והופעות. "אמנם הראיונות היו מרתקים, אבל לא היה לנו פוטג' כדי לגבות אותם. הצלחנו להשיג חומרי ארכיון נדירים ומצוינים, ורצינו להתמודד עם יצירת סרט שאין בו ראשים מדברים".

הסגנון של הסרט, המבוסס כולו על חומרי ארכיון וגרפיקה, מזכיר מאוד את הסרט "איימי", מסרטי הדוקו־מוזיקה המפורסמים ביותר בזמן האחרון, על חייה ומותה של איימי וויינהאוס. לא מפתיע, אם כך, שאחד האנשים שליוו את "אואזיס: סופרסוניק" הוא אסיף קאפיידה, שהסרט על וויינהאוס הביא לו את האוסקר. "'איימי' הוא סרט ג'אז ואנחנו עשינו סרט רוקנ'רול", עומד ווייטקרוס על ההבדלים ועל האתגר שביצירת "אואזיס". "הם שניהם אנשים אינטנסיביים ומהירים, אז הקצב היה חייב להיות חלק מזה, ושילוב צילומים מהראיונות יכול היה לפגום בזה. מלבד זאת, נואל בעצמו חשב שזה רעיון טוב יותר שלא יראו אותם, כדי שזה לא יהיה סרט על רוקרים זקנים שמספרים על החיים הישנים שלהם מכיסא הנדנדה".

"מוכנים לדור הבא"

ווייטקרוס מאמין שאף שהלהקה עברה את ימיה הגדולים, המוזיקה שלה תישאר איתנו עוד שנים ארוכות. "הדור שלי תמיד יזכור את אואזיס. השירים שלהם חזקים, טהורים ואפילו אבסטרקטיים. הם אוניברסליים, לא משתייכים לזמן ומקום. אני חושב שהם מוכנים להתגלות מחדש לדור הבא".