כך הפכה עובדת משק בית חד הורית לגיבורת מעמד הפועלים בסין

לפי המספרים הרשמיים, 280 מיליון תושבים שהגיעו במקור מהכפר, עובדים וגרים כיום בערי סין. בבייג'ינג לבדה חיים 7 מיליון עובדים שנולדו וגדלו בכפר. אוכלוסיה זו מספקת את הידיים העובדות הזולות למפעלים, לאתרי הבנייה ולתעשיית השירותים המתפתחת בערי סין.

מהגרי העבודה תרמו תרומה חיונית לצמיחה המטאורית בכלכלת סין בעשורים האחרונים, אך עד היום הם ממשיכים להיות מופלים לרעה וזוכים לא פעם למבט מזלזל מתושבי העיר המשכילים יותר.

מרבית מהגרי העבודה הסינים הם גברים, אך עדיין מעל לשליש (34.5%) מאוכלוסיה זו הן נשים. מאמר אוטוביוגרפי כנה במיוחד שפרסמה באינטרנט מהגרת עבודה קשת יום אחת, טלטל בשבועיים האחרונים את הרשת הסינית. המאמר הארוך חשף את מציאות החיים של מהגרי העבודה מהכפר, לצד עיסוק בסוגיות חברתיות כאובות אחרות כמו היחס לנשים, הפערים הגדלים בין עשירים לעניים והלאמת קרקעות בידי הממשלה.

כותבת המאמר, פאן יו סו, בת 44, נולדה בכפר עני במחוז חוביי במרכז סין. בגיל 12 היא ברחה מהבית בהשפעת גיבורי הספרים שקראה. במשך שלושה חודשים היא הסתובבה באי היינאן בדרום סין. למרד הנעורים הזה יהיו השלכות גדולות על המשך חיה של פאן. כשחזרה הביתה גילתה שאביה ואחיה הבוגרים מתנכרים לה כיוון שפגעה בכבודם, או כמו שזה נקרא בסינית גרמה להם ל"איבוד פנים".

"באותו הזמן חוויתי הארה", כותבת פאן. "אם בן זכר היה נעלם מהכפר שלנו ואחר כך חוזר, היה זה עניין טריוויאלי. אבל כשמי שעושה זאת היא בת, מיד היא הופכת לפושעת נמלטת. בעזיבת הבית פגעתי במידות הטובות שלי וביישתי את משפחתי". בעקבות התקרית נאלצה פאן לעזוב את בית הספר ולהתחיל לעבוד.

לצד היחס הנוקשה כלפי פאן, המשפחה הענייה סוגדת לאחיה הזכרים. כשהאח הבכור מחליט שהוא רוצה להיות סופר, המשפחה מוכרת את החיטה והאורז שברשותה וקונה בכסף ספרים עבורו. "במקום זה אכלנו בטטה ואף אחד מהילדים לא התלונן שאין מספיק אוכל", היא כותבת. החלום של האח להיות סופר לא צלח.

בגיל 20 פאן מחליטה לעזוב את עבודתה כמורה כפרית ולנסוע לנסות את מזלה בבייג'ינג. "נמאס לי לצפות בשמיים מתחתית באר", היא כותבת על הפרספקטיבה הצרה של חיים בכפר. שנתיים לאחר מכן היא נישאת ומביאה שתי בנות. אלא שבמהרה העסק של בעלה נקלע לקשיים והוא הופך אלכוהוליסט ואלים.

פאן מתגרשת ומחליטה לחזור עם הילדים לכפר, רק כדי לגלות שאביה ואחיה מסרבים לקבל אותה. מבחינת המסורת בכפר, בת שנישאה אינה עוד חלק ממשפחת הוריה. מכיוון שאינה נחשבת לתושבת בייג'ינג, בנותיה של פאן לא יכולות ללמוד במערכת החינוך הרגילה בעיר אלא רק בבתי ספר מיוחדים למהגרי עבודה שרמתם ירודה.

היא מוצאת עבודה כמטפלת לבתם התינוקת של מיליארדר סיני מעשירי סין והמאהבת שלו. המאהבת מזכירה לפאן את הפילגשות שהחזיק הקיסר הסיני בארמון והיא מהרהרת בפער בין העושר של המעסיק שלה לעוני איתו היא עצמה מתמודדת. "בהיסח הדעת שאלתי את עצמי פעם אחר פעם האם חזרתי לעבר ואני חיה בימי שושלת טאנג או צ'ינג או האם זו סין החדשה והסוציאליסטית".

על המעבר מהכפר לעיר כותבת פאן כי "כשבאתי לעיר הפכתי מייד למי שנמצאת במדרגה החברתית הנמוכה ביותר, למי שהתושבים העירוניים יכולים לאיים ולהפחיד אותה. האם אנשים שואבים הנאה מלהתעלל בחלשים יותר, או שפשוט ככה הגנים שלהם עובדים?".

במקביל לקשיים הפיננסים שחווה פאן בעיר, גם בכפר דברים מסתבכים. משפחתה של פאן שמרה על חלקת אדמה בבעלותה בכפר שסיפקה להם הכנסה קטנה. אולם הממשלה האזורית החליטה להלאים אדמה זו כדי להקים תחנה לרכבת המהירה.

אימה של פאן בת ה-80 יחד עם הזקנים האחרים שנותרו בכפר יוצאים להפגין מול בניין הממשלה האזורית נגד המחיר הזעום שיקבלו תמורת האדמות. בבניין הממשלה הם נתקלים במאבטחים שמושכים את האם ופורקים את הכתף שלה ממקומה. למפגין אחר נשברות ארבע צלעות.

סיפורה של פאן צבר מיליוני צפיות ברשת הסינית ועשרות אלפי תגובות, רובן אוהדות. על אף הביקורת החברתית הנשמעת בו, הסיפור סוקר גם בתקשורת הסינית הרשמית. בטור שפורסם בעיתון המפלגה הקומוניסטית, People's Daily, נכתב כי אין להתעלם מהבעיות החברתיות העולות מהסיפור. בעיתון הגארדיאן הבריטי השוו את סיפורה של פאן יו סו לעלילות בספרי צ'ארלס דיקנס, שתיארו את קורבנותיו של שינוי כלכלי גדול אחר, המהפכה התעשייתית באנגליה.

בראיונות שנתנה לעיתונות אמרה פאן כי היא אמנם מתקשה להסתדר כלכלית כעובדת משק בית, אך יש לה מה לאכול. היא כתבה את המאמר, לדבריה, כדי למלא צורך רוחני ולא במטרה לשנות את חייה. מאוחר יותר היא ירדה למחתרת והפסיקה להתראיין, כשהיא מסבירה כי הפרנסה שלה תלויה בעבודתה ולא בכתיבה.